שנאמר ויואל משה לשבת. פירש כמ"ש בנדרים שנשבע משה שלא לילך מאתו בלתי ידיעתו וקיים השבועה שא"ל הקב"ה במדין לך שוב מצרימה במדין נדרת לך והיתר במדין וקל להבין:

פגעה בו סגולה. פירוש סרח בת אשר ונ"ל שהיתה נקראת סגולה ע"ד דאיתא בירושלמי שהיו ב' ארונות מהלכות במדבר ארונו של חי עולמים וארון של יוסף והיו שואלין מה טיבו של ב' ארונות והשיבו קיים זה מה שכתוב בס"ת זו המונחת בארון זה ואי' בעירובין המוציא מציאה יקנה סגולה מאי סגולה ס"ת וא"כ הואיל והמציא סרח ארונו של יוסף היתה נקראת סגולה וק"ל ועיין מ"כ אם ייטב לך פירושו:

עד שנגלה עליו ב"ד הגדול וא"ל גזירה היא מלפני שלא תעבור. ונ"ל שמרומז דרש זה בפסוק וה' אמר אלי לא תעבור כי כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ע"ד דאיתא ה' נתן וה' לקח גבי טובה הוא גוזר בעצמו וגבי רעה הוא שואל בית דינו כך כאן שאל ב"ד ומה שהוא גוזר עם ב"ד אין לו שינוי כן הוא משמעות לשון ירושלמי וק"ל:

היאך אחייך לעוה"ב. וקשה להבין מדרש זה ונ"ל ע"ד שמצאתי בספר ש"י גבי זהירות מביא לידי פרישות וכו' עד לבסוף רוח הקדש מביא לידי תתיית המתים פי' לפי שבעוה"ב עוולם התחיה מוכרח האדם להיות רוחני ע"ד דאי' שהקב"ה עושה להם כנפים פי' שיהיו כמו מ"ה בלתי גשמיות ולהסיר הגשמיות גזר הקב"ה מיתה שע"י זה ילך הגשמיות מן האדם ויזדכך ויהיו אח"כ כמלאכי השרת וא"כ זה שאמר הקב"ה כאן למשה אם לא אמיתך בעוה"ז היאך אחייך לעוה"ב ודו"ק כנ"ל:

שחקוק בו שם המפורש וכו' ונטל קרן הודו מבין עיניו. פי' ע"ד דאי' כמה פעמים שבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ניתנו להן זונאות והיה שם המפורש חקוק עליהם והטעם ג"כ כדי שיהיה להם חירות ממ"ה והנה אית' בגמ' בפ' ר"ע בשעה שחטאו ישראל ירדו ת"ר מלאכי חבלה ופרקו אותן קרני הוד שניתן להם ואית' בתוספתא שקרן הוד של משה היה מן קרני הוד שניתן לישראל כדעת מ"ד שכולם זכה משה ונטלם. וא"כ אותו קרן הוד שהיה למלאך המות היה ג"כ שם מפורש חקוק עליו ונטלו משה ממנו ואז היה משה יכול לשלוט עליו עד שעיור את עינו ודו"ק. ובירושלמי ובמדרש חזית בפסוק גן נעול אחותי כלה אי' אמר ר' איבו מלאך ירד וקלפו אותו הזיין שהיה שם מפורש חקוק עליו וא"כ לזה כוון המדרש נטל קרן הודו פי' שם המפורש כנ"ל: