Yedei Moshe on Devarim Rabbah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כבר פירש דוד וכו'. ואע"ג שתפלת ערבית רשות האיך כתבה התורם ומזכיר אותה בתיבת ערב וי"ל כגון שכבר התפלל כמה לילות קודם לזה ושויה לנפשיה חובה:
ועשיר יענה עזות עשירו של עולם וכו'. פי' וה"ק קרא ועשיר הקב"ה יענה עזות פי' שאתה עזות שנאמר אל תוסף דבר אלי פי' שאתה מדבר עזות ויותר מדאי וק"ל ומדנקט קרא לשון דבר שהוא קשות דייק שהוא לשון עזות וכדמסיק המדרש לאמר מהו לאמר אמר ר"ע אמר משה השיבני על דברי אם אתה מכניס אותו לארץ וא"כ זה הוה כדברי עזות:
שלא יהיו ישראל אומרים זייף משה בתורה וכו'. וקשה האיך יהיה מיושב עוד התלונה ונ"ל דה"פ דכתיב יען לא האמנתם בי המה מי מריבה וקשה למה לי המה מריבה וכן בסוף האזינו אמר על אשר מעלתם בי במי מריבה וקשה ג"כ למה לי במי מריבה לז"א שלא יבינו ישראל בדברי הקב"ה שמה שאמר הקב"ה אשר מעלתם קאי על שזייף ח"ו איזו דבר בתורה לכן נתן לו הקב"ה פירוש לדבריו וכתב המה מי מריבה אבל ישראל לא יחשדוהו למשה שזייף ח"ו רק שמא לא יבינו דברי הקב"ה לכך הוצרך הקב"ה לכתוב בפירוש ועוד י"ל שיאמרו העולם כמו שעשה בסלע ששינה שא"ל הקב"ה ודברת והוא שינה והכה וכמו כן עשה כמה פעמים ושינה מאמר הקב"ה לכן תכתוב סרחוני שידעו שלא היה רק פעם אחת ולא יותר ודו"ק:
ג' תכיפות הן. והקשה בעל ש"י מ"ט לג' תכיפות בשלמא תיכף לנטילת ידים ברכה לפי שלת יסיח דעתו ויטנפו ידיו ובמים ראשונים קמיירי משא"כ תיכף לסמיכה שחיטה אין לה טעם ומשני הואיל וסמיכת הקרבן הוא שמתוודה עליו עונותיו ונותן הקרבן תמורתו לכן ראוי לסמוך הסמיכה לשחיטה שיתן על לבו סיבה זו ואף כי נמצא סמיכה בקרבנות שאינם באים על החטא י"ל כדי שלא לפרסם החטאים כדמצינו גבי במקום אשר תשחט העולה וגו':
שלא יהיה שטן מקטרג בסעודתו. ונ"ל דזה פי' מה שאחז"ל בברכות דף מ' ע"א לית דין צריך בשש פי' רש"י שהוא פת נקי ולי נראה דלפי דאיתא שם בתוספות שהטעם שצריכין להביא מלח כדי שלא יקטרג השטן ואם נטל ידיו ובירך ולא הפסיק בטוח שאין השטן מקטרג וכו' וא"כ יוצא זה בזה וק"ל:
כשמתכנסין מ"ה ושואלין אימת ר"ה ואימתי יוה"כ וכו'. נ"ל דזה הוא שאלתם שלפום רהיטא הוא הטעם שלא אד"ו ראש לפי דאית' בירושלמי הוא ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים שלישראל הקב"ה דן ביום בשעה שעוסקים במצות ואו"ה דן בלילה בשעה שישנים מעונות ואי' כי חוק לישראל הוא ומשפט לאלהי יעקב שישראל נכנסים תחלה לדין והנה בכל יום ב' וה' ב"ד של מעלה דנין את האדם וא"כ אם יהיה ר"ה ביום הסמוך ליום דין של מעלה לפניו או לאחריו אז יהיו סותרים סברות אלו ואם כן מקשים ואימת יוה"כ הלא ביוה"כ יהיה ג"כ סמוך ליום דין ב' וה' לז"א הקב"ה אני ואתם וכו' פי' כי חוק לישראל הוא קאי כפירוש אחר שבגמרא שאין ב"ד שלמעלה נכנסים לדון עד שיקדשו ב"ד שלמטה את החודש ודו"ק. ולפי דאית' בשם אדוני אבי זקני הגאון מהרש"ל שאין לאכול בשר בליל ב' וה' לפי שדיני נפשות גומרים בלילה נמצא ע"כ כשדן הקב"ה בב' וה' ע"כ הדין הוא בלילה שלאחריו וא"כ אם יהיה ר"ה סמוך ליום ה' אז יהיו ע"כ או"ה קודמין לישראל וסברו מה"ש שזה הוא הטעם לא אד"ו ראש וא"כ שאלו א"כ ביוה"כ יהיה ג"כ חששה זו והטעם ששאלו מ"ה לפי שהם שרים של או"ה ומשיב להם הקב"ה וכו' ומה שהקשו כל הגאונים על א"א זקני הנ"ל כי איך כתב שדיני נפשות גומרים בלילה והלא בדיני ממונות נאמר זה אבל בדיני נפשות אין גומרין בלילה ולי הקטן נראה ליישב דה"ק דיני נפשות פי' או"ה הוא דן בלילה ע"כ כדאיתא והוא ישפוט תבל בצדק ומ"מ הואיל והקב"ה עוסק בדין של או"ה צריכין ישראל מ"מ לירא מחמת שהקב"ה עוסק בדין מ"מ. כן נ"ל בן המחבר:
אלא שלא לנעול דלת וכו'. פי' אף דכ"ע ידעי דאין ראוי לקבלו בתשובה על עונות אלו שעשה וי"ל דמ"מ איכא דידעי בתשובה שעשה ולא ידעי בעונות החמורות שעשה ואם כן יהיה נעילת דלת בפני העושים עבירות שאינם חמורות כ"כ וק"ל:
באותה שעה ידע מנשה כי ה' הוא האלהים. ובירושלמי מסיק שאותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין פי' כי אע"פ שהיה מנשה עובד עבודת כוכבים מ"מ לא נכחד ממנו כבוד ה' אלא שהיה טועה בהשגחתו וסבר שעזב ה' את הארץ ביד צבא שמים וזה הוא גופא של עבודת כוכבים כמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות ע"א ועתה נתברר לו שעיני ה' משוטטות בכל הארץ לפי שמה"ש היו מסתמין את החלונות וכו' והקב"ה לבד קיבל אותו א"כ מזה ידע שעיניו משוטטות ומשגיח בכל העולם:
מתוך צרה. הקשה ביפ"מ הלא עליה הגאולה באה לא שהיא סבה אליה וי"ל דה"פ שע"י צרה פי' שאוה"ע מקשים העול לפי שהשביע הקב"ה לעובדי כוכבים שלא יקשו את העול על ישראל שאם מקשים העול הם גורמים לקץ לבוא שלא בזמנו וק"ל:
ואף לעתיד לבוא אין נגאלים אלא מתוך ה' דברים וכו'. והא דאקדמי לזכות אבות בתוך ה' דברים של מצרים וכאן בגאולה שלעתיד קחשיב לה לבסוף וי"ל לפי שבמצרים עדיין היה עיקר משא"כ לעתיד יהיה רק טפילה לפי שתמה זכות אבות וק"ל כן תי' בש"י וזה שמסיק ויזכור להם בריתו הרי מתוך זכות אבות כדפי' התוספות בשבת שאף שזכות אבות תמה ברית אבות לא תמה ונהירנא כד הוינא טליא שמעתי מפי א"א ז"ל פי' הפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' פי' זא"ת הוא ר"ת זכו"ת אבו"ת תמ"ה בהיותם בארץ אויביהם מ"מ לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם להפר בריתי אתם פי' עדיין הברית קיימת ודו"ק דפח"ח:
אין לך טבעת מול. פי' מול עצמך וקורא למילה לשון טבעת כמו בי טבעת כן פי' ביפ"מ:
והנה בעניי הכינותי לבית ה' וכו'. פי' שקשה למדרש שאמר בעניי פי' בעניות וכי עני היה שהרי הכין הרבה לז"א והנה בעניי פי' בצערי אף שהיה לי צער שא"ל הקב"ה שלא אבנה ב"ה מ"מ הכינותי לבית ה' ובירושלמי דדרש ואני בעניי הכינותי שהיה מתענה ומקדש סעודתו לשמים ופי' בעניי ג"כ לשון צער:
אבל לעתיד לבא אני עוקר יצר הרע מכם ואין מיתה בעולם. וקשה הואיל ולעתיד אין מיתה בעולם א"כ למה צוה להבדיל ערי מקלט לעתיד כדאי' אז יבדיל וי"ל ע"ד דאי' בבראשית רבה וז"ל שופך דם האדם הרי כשהרג ולא נהרג אימתי נהרג פי' כשיהרוג אחד במזיד בלי עדים יהרג לעתיד וכמו כן כשיהרוג בשוגג ולא גלה בעה"ז יהיה גולה לעתיד וק"ל:
אמר רבי אחא כעס הקב"ה וכו'. יש כאן אריכות לשון וגם מה שמהפך לשון הפסוק לפי שהיה הקב"ה כועס שאמר בלשון נוטריקון בשביל זה אמר לשון ארוך מאד ואמר בן ואח ללא צורך אלא כדי שיהא יותר מפורש מתוך שכעס הקב"ה על שקיצר ביקש לתקן הדבר להאריך קצת אך אל יקשה למה מאריך המדרש שמפרש הכתוב ללא צורך וגם מהפך לשון הכתוב לפי שהכעס של הקב"ה היה מה שאמר ועם שונים שלא יאמרו ח"ו שהקב"ה הוא הבן ויש לו אב גדול ממנו זה אינו אבל יאמרו כדומה לו כמו אח או פחות כמו בן יש לו לכך אמר יש אחד ואין שני זה אב וגם אח זה הדומה לבן זה הפחות ולפיכך מהפך המדרש לפי הגדול גדול ודומה ופחות כל אלו אינן אלא שמע ישראל וק"ל: