אפילו אלו שפשטו ידיהם וכו'. דה"א דהוה מעוות שאי אפשר לתקן לפי שנתבטלו על ידי קרבנות וכל עבירות שבני אדם עושים אין להם תקנה וכפרה:

זריבתם וכו'. ובירושלמי דסנהדרין פי"א גרם עיקר זריבתן פירוש מתחלה בחלוטין באו הגשמים עליהם פי' שלא תאמר שנתחממו באש שירד אז עם הגשם רק הקב"ה הרתיח אותם מתחלה בגיהנם:

מאן הוא דכלום. פירוש שנכלם ונתבייש מן איזו אדם ומדבר בשביל כלימותיו פירוש שמשיב לו נוח שלא נברא אנא תהיה מן אותם ששומעים חרפתן ואינם משיבין ר"ח אמר לו זה בשביל שהיו מביישין לו ואמרו לו לית את כדאי והוא היה משיב להן והיה מדמה את עצמו לר"ח והרע על זה כנ"ל ופי' מ"כ דחיק בעיני ובשביל זה מביא אח"ז מעשה דרב אסי שהיה גדול מר"ל ולא היה כדאי:

שלא נתגלה לך. כי ליוסף לא נתגלה מעשה יהודה וראובן נתגלה לי מכש"כ הבכורה מה שאמר כי זה הבכור מכש"כ שאני יודע:

כי מצאת חן וגו'. טעות סופר וצ"ל ואדעך למען אמצא חן בעיניך והקב"ה השיב לו אח"כ אל תוסף וגו' ולפ"ז נופל יפה הלשון ולא ליודעים לפי שאמר ואדעך וגו':

זו מחשבתן של רמאים. פירוש מזה הפסוק הרמאים מלמדים לעשות רמאות כדלמטה ולמה אמר שלמה אלא ישרים דרכי ה' מחשבתן של רשעים שחושב בלבו שהעולם בלא השגחה כמו שאמר שלמה שהחכם הציל את העיר בחכמתו נגד מלך גדול ולא בהשגחת הקב"ה אף אני ג"כ אעשה חכמה לרמאות את הבריות וחושב שעושה ואין קב"ה משגיח בו והרמאות נקרא בלשון חכמה דכתיב אני תכמה שכנתי ערמה:

שיגמיא. פי' צירי דלתות. ואמרתי טעם הגון למה קצץ הדלתות עם צירי הדלתות לפי דאיתא בכלי יקר בשם הגאון ר"א ממיץ גבי ויאריכו הבדים פי' לפי שעד היום שנשאו הארון בכתף היו צריכין לבדים שיהיו יוצאין משני צדדים משא"כ כשהעמידו אותן בב"ה וזאת היתה מנוחה עדי עד אז היו מושכים הבדים לצד אחד ונעשה נס שלא זזו ממקומן והיו קבועים כבמסמורת ולכך לכל הדלתות לא היה פרוכת ולדלת זה היה לו פרוכת כדי שלא יסתכלו לפי שהדלת לא היה יכולה לסגור עצמה מפני הבדים והנה אי' שחזקיה קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו לפי שהיה לו לבטוח בה' שאמר וגנותי על העיר הזאת רק שהתנצלות חזקיה היה שאין סומכין על הנס כמו שמצינו גבי יעקב ודעת החכמים שלא הודו לו היה משום שזכותא דרבים שאני ולכן קיצץ דלתות ההיכל ממ"נ שאם סומכין על הנס בזכותא דרבים א"כ יש לסמוך על נס של הארכת הבדים שיהיו כך בולטין לעולם וא"כ הדלת הוא לא לצורך ודוק כנ"ל בן המחבר: