הנצנים נראו בארץ אלו בני אהרן אלעזר בנו פנחס בנו. ובשיר השירים ראיתי הנצנים הוא כמו שהיה כתוב נצחנים שבאו לא"י ופירושו שנצחו ליצה"ר ולא חטא ועי"ז זכו ליכנס לא"י:

שני בני היצהר אלו משה ואהרן. פי' שנמשחו בשמן המשחה:

בארץ מצרים שהיא מלאה ע"ז וכו' כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו. וקדייק נמי מדכתיב למשה ולאהרן פירוש שהיה צריך לטהרת אהרן וז"פ זה החדש פי' שטימא עצמו הקב"ה שהוא חידוש נגד דין התורה בשביל חיבתם של ישראל:

כתיב בחוץ תעמוד. וא"ת היאך הלך הקב"ה במכות בכורות למצרים וי"ל מתחלה לא החמיר בענשן ועמד בחוץ כדי שיתנו פחות שבכלים כזבורית וכשלא אבו לשמוע החמיר כמו שמצינו במי שאינו מוציא בעצמו עביטו מותר אח"כ ליכנס בעצמו ע"כ לשון יפ"ת:

משל לכהן וכו'. וא"ת וכי לא היה יכול להכות ע"י מלאך וי"ל שהיה צריך לסדר מזל טלה שהוא ראש כל המזלות וזה לא אפשר רק ע"י הקב"ה בעצמו:

המלאכים מתחדשים בכל יום וכו'. הנה בתוספות דחגיגה נדחקו התוס' מאד בטעם דבר זה מדוע נשרפים מיד אחר שאמרו השירה ומיישבים בדוחק ונותנים טעם שהוא בשביל שממהרין לומר שירה קודם מה"ש שגדולים מהם ואינם אומרים שירה על הסדר וזהו שיסד ר"א הקליר ונותנים רשות זה לזה פירוש ששאר המלאכים אומרים שירה על הסדר וממתינים זה על זה משא"כ אלו החדשים אינם אומרים שירה על הסדר עכ"ל ונתתי לבי לדבר זה וכי בשביל שעשו זה שאמרו שירה לפני שאר המלאכים יהיו נשרפים ולמה לא יענשו בעונש אחר כמו שמצינו גבי מלאכים של לוט שגילו מסתורין נדחו ממחיצתו של הקב"ה קל"ח שנה ועוד הלא התוספות מסיימים שהם חדשים ואינם יודעים לומר על הסדר א"כ למה יענשו והמה כשוגגים וצ"ע טובא ואענה אני חלקי וה"פ לפי דאי' בגמרא דחולין בפ' ג"ה וז"ל שם ג' כתות של מה"ש אומרות שירה בכל יום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ה' מיתיבי' והא תניא גדולים צדיקים יותר ממ"ה וכו' עד שמ"ה אומרים ק' ק' ק' ה' צבאות ש"מ שאין מ"ה רשאין להזכיר השם רק אחר ג' קדושות ומשני ה"ק ג' כתות אומרות שירה אחת אומרת קדוש ואחת אומרת ק' ק' ואחת אומרת ק' ק' ק' ה' צבאות ומקשה בעל ת"ח בכל מקום משני הגמ' חסורי מחסרא ולמה לא קאמר גם כאן הכי ועוד והלא לא היה קשה כלום על כת ב' ולמה הגיה שכת ב' שאומרים ב' פעמים קדוש ותירץ דה"ק שאין אומרת הכת ב' שתי פעמים קדוש או כת הג' אינה אומרת ג' פעמים קדוש רק שהם שותקים ושומעים מכת שלפניהם האומרים קדוש ונחשב לגבם כאילו אמרו הם הקדושה בפיהם דשומע כעונה ובזה הערה מיושב הכל נמצא זכינו לדין שהכת ג' אומרת רק פעם אחד קדוש ומזכירים אח"כ את השם הואיל ושמעו שני קדושות מן ב' כתות הקודמות להם ושומע כעונה א"כ אותן החדשים שאומרים קדוש ה' צבאות שלא המתינו לומר אחר ב' הכתות והם אומרים שלא על הסדר וממהרים ואומרים קדוש ה' צבאות אזי אמרו להזכיר את שם המפורש רק אחר קדושה אחת אזי לא סגי בלאו הכי שיהיו נשרפים כמו שמצינו ר"ח ב"ח שנשרף על שהגה השם באותיותיו ומ"ה מזכירים את השם ג"כ באותיותיו ע"כ הכת החדשים הם כת הג' לפי שהם מחויבים לומר באחרונה שהם הקטנים שבכולם וא"כ להם שייך לומר ה' צבאות להזכיר השם ולפי שאינם אומרים על סדר והקדימו עצמן להזכיר השם בלי ג' קדושות לכך נשרפים. כנ"ל בן המחבר ליישב דבר שנתחכמו בו קדמונים:

משל לעני וכו'. עיין היטב המשל אם הוא דומה לנמשל ועיין פי' מ"כ ולפי פירושו עושה כביכול להקב"ה לעני ולפרעה מלך ואני אומר שהמשל הוא להיפך משל לעני שהיה עומד לפני המלך ולא זע לפני המלך כי אמר בלבו שלא יקנוס אותי המלך כי אני עני מאד והמלך היה חכם וציוה להכות אותו ולפגוע בגופו כי לא היה לו במה לקנוס מחמת שהיה עני וכשנגע המכה בגופו אמר אין חכם כיוצא בו פירוש שאין חכם כמלך כך הביא הקב"ה מכות על מצרים ולא הרגיש פרעה עד שנגע בגופו ואמר ה' הצדיק אבל לפי פי' בעל מ"כ למה אמר המלך שאין כיוצא בו כעני למה ועל מה זה וק"ל:

תקחו כשם שאני הורג וכו'. נ"ל שרצונם לומר כי בכל מקום שנאמר ויקחו שלך משמע ולא של אחרים אבל כאן כתיב תקחו סתם משמע אפילו משל אחרים לז"א כשם וכו' וק"ל:

ויהיו זהירין שבלילה הוא נאכל שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כנ"ל:

מרורים וכו'. פי' דנקט קרא מרורים לשון רבים לרמוז לשני רדיפות מצרים ועשו:

דיני נפשות ומחייב. פי' שאני דן דיני נפשות וגם מי שחייב שאר עונשים וקנסות:

שאעביר אילוגין שלכם לאחר כצ"ל. פי' הדין שראוי להיות עליכם שתתחייבו אתם תתהפך על אחר על צד שכנגדו פי' שאהפך דם שלכם על דם פסח ודם מילה ומסיים המדרש שהעברה שאני עובר קשה היא פי' כדאיתא שקטרגו ואמרו הללו עובדי עבודת כוכבים וכו' ואני צריך לעבור בעצמי כדי להציל אתכם מן הקטרוג והדין היה ראוי להיות עליכם כמו על המצרים ואף שקשה לפני להציל אתכם חייבים מ"מ אעשה וזהו ועברתי שהוא שהעברה שאני עובר קשה היא ודו"ק:

לקיים מה שנאמר וכו'. פי' שכל המלכים מונין מנין כדאיתא בריש מסכת ר"ה שמונין למלכים מניסן כמו שאני נמלך בחודש ניסן על ישראל וז"פ הפסוק בי מלכים ימלוכו פי' שמלכותם מתחלת מניסן כמו שהתחיל מלכותי בחודש ניסן:

ד"א החדש הזה וכו'. צ"ל ד"א וידבר ה' אל משה ואל אהרן החדש וכו':

ד"א וידבר ה' אל משה ואל אהרן החדש הזה לכם הה"ד שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו כצ"ל והוא סוף המאמר ומה שאמר כיון הוא מאמר בפני עצמו ודו"ק:

וכל עבודת כוכבים שבעולם אבדו. בא' כצ"ל ולא עבדו בעיי"ן:

מתיכן. פי' לשון נמוס כמו וחם השמש ונמס וכן חלב מהותך וק"ל:

נתנה בפילקי והלך לו. נ"ל דה"פ. מתוך הכעס נתן אותה לבית הסוהר והלך לו פי' כשהלך הכעס ממנו היה עמה וכו'. וזה הלשון תמצא כמה פעמים:

כיון לא כתבו. פי' לשון בתמיה וכי לא כתבו על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל ואם הקב"ה יאמר הן פירוש שיש להם חלק מי יאמר לאו כצ"ל ואח"כ אם באדום מנליה שהיה הקב"ה שם עמהם שנאמר מי זה בא מאדום וגו' וטעות נפל בספרים ונעקר תיבת אדום ממקומו ונדפס בשורה שלפניו וק"ל ורבי שמואל מביא משל כמו שהעשיר מביא ענבים לראייה שהיה בכרם כן הקב"ה שבא מאדום בבגדים אדומים שנאמר חמוץ בגדים:

ומעכשיו מה הוא טוב. פי' מה היה לו לעשות יותר שקצץ ראשו וצוארו וכן למצרים שניער פרעה וחילו ועשה שממה:

וכתיב הראשונות הנה באו לקיים מה שנאמר מצרים לשממה תהיה. וסיפא דקרא וחדשות אני מגיד זה אדום דכתיב ואדום למדבר שממה:

ולא יתבייש שלוחי. פירוש שאנקום נקמת שלוחי מן האריס שבייש אותו וא"ל לך למלאכתך:

שנאמר משא מצרים פי' אסיפא דקרא סומך דכתיב הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים:

כי תשב ללחום עד ושמת סכין וגו'. דרשינן בחולין פרק קמא דף ו' בתלמיד היושב לפני רבו הכתוב מדבר:

וכי יש לעתיד לבוא חדשות והא כתיב מה שהיה הוא שיהיה אלא מוצאין אנו י' דברים. וקשה מאי משני ועוד למה נחית למנין י' דברים ונ"ל לפי שרצונו לומר שאין כל חדש תחת השמש קאי על עולם הזה משא"כ לעתיד שיחודש עולם חדש אז יכול לבראות חדשות ולז"א י' דברים שהם כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם וא"כ יהיה עולם חדש ואז יכול לבראות דברים חדשים וביפ"ת מקשה האיך בורא הקב"ה מלאכים בכל יום ומשני שמה שהוא למעלה מן השמש יש חדש ויכול לבראות:

מה הקב"ה עושה לשמש מאיר מ"ט חלקי אור וכו'. וקשה מאי שייכות זה לפסוק החדש הזה לכם וי"ל שהיה קשה למדרש מאי החדש זה לכם לכן אומר שלעתיד יהיה מ"ט חלקים נוסף על זה אור של היום לכן אמר החדש הזה לכם לכם דייקא אבל לעתיד יהיה שבעתים ודו"ק:

לפיכך דוד וכו'. כי בזה המזמור נזכרים כל הששה דברים דוק ותשכח:

כגון עבד ב"ו שצועק והולך כצ"ל וכן מצאתי הגירסא ונכון הוא ולפי זה יהיה המשל דומה לנמשל וכן המשל אח"ז ג"כ נזכר עבד אבל לפי פי' מ"כ אין לו פי' כלל:

ומצאו סטרו מסטר. עיין מ"כ ולא נהירא לי למה הכה אותו הלא בפי' איתמר שלא אמר לו היכן ימתין ואני אומר דקאי על העבד וכי' סטרו מסטר שהיה העבד מצדד מכל צד וחיפש אותו כמו שאמר שמא בצד פטרון או באיזו צד אחר כי תרגום של ולצלע המשכן לסטר משכנא וכן אחת מצלעותיו תרגום מסטרהי וכן בנמשל גם כן סטרון מסטר שהיו המים מצדדים מכל צד לצפון ולדרום וכו' אמר להם הקב"ה וחיבת הקב"ה שייך אחר תיבת אמר להם וכך צריך להיות הגירסא ומצאו סטרו מסטר פי' הקב"ה מצא למים שהיו מצדדים מכל צד א"ל הקב"ה וכו' מניין כן שנאמר אל מקום זה יסדת אבל אם כפי' מ"כ למה לא מביא ראיה ג"כ על שהכה אותם וגם קשה היכן באמת הרמז שהכה אותם וגם למה יכו אותם על שלא הבינו אלא ע"כ כפירושי ודו"ק היטב:

מרבים וממעטין. פי' יתיר וחסר כי לפעמים מחסירין ומעברין החודש בשביל תיקון המועדות כדאיתא בר"ה:

וכל הימך. פי' וכל המוני דהיינו הגלגלים ואת אומר שבשביל אלו המועדות וכו' לכן אמר מלת אלו ר"ל שהוא דבר קטן וברא בשבילם הירח עד שבא דוד ואמר לכך הוא ואמרו לו לדוד א"כ הוא כבר נרמז בפסוק החדש הזה לכם רק שלא ידענו פירושו עד שאמרת וזה סוף המאמר דלעיל הרבה דברים מצינו בתורה סתומים ועמד דוד ופירשם אבל לפי פי' מ"כ הלשון מגומגם:

הוא מוציא לו שטר וכו'. כדאי' בפ"ק דר"ה למלכים למאי הלכתא ומשני לשטרות כדי להבחין בין שטר מוקדם לשטר מאוחר וק"ל:

ד"א בני בכורי ישראל אמר הקב"ה לפרעה הרשע אי אתה יודע כמה חבבתי את הבכורות שכתבתי בתורתי לא תעבוד וכו' ואתה שלחת ידך בבכורי דין הוא שתלקה והביא עליו י' מכות כנגד י' נסיונות והביא אותן ע"י משה ואהרן ועל ידו משל למלך וכו' אלא אמר הקב"ה הריני משלשם והרי יש כאן מכה א' יתירה הריני מחלקו ע"י שלשתנו. שמעתי מפי הגאון מהר"ל נר"ו אב"ד דק"ק גלוגא ויש לדקדק והביא בוי"ו הנוספת של והביא הנ"ל כאלו הוא חיבור לדלעיל ובאמת הי' נאה לומר ד"א משום י' נסיונות גם והביא אותן ע"י משה ואהרן אמר הריני משלשם אין לו פי' כלל למה הוא משלשם ולא רבעם והרי יש כאן מכה יתירה וכו' פשיטא אין לו פי' והגיד הוא דבסדר ההגדה פליגי ר"א ור"ע לר"א הי' כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים של ד' מכות ולר"ע היה של ה' מכות משום דמצינו בגמרא דמכות פלוגתא ר' יהודה ורבנן כמה הוא מלקות מ' חסר א' משום דבעינן מכות הראוי להשתלש דכתיב והכהו לפניו כדי רשעתו ולאחריו שתי רשעיות ולרבי יהודה מ' שלימות ומכה היתירה נותנו על כתפו שהוא לפניו ולאחריו וע"כ מדייק המדרש הנ"ל שאמר הקב"ה דין הוא שתלקה משום דכל מכה היה של ד' מכות וא"כ הוא במקום מלקות מ' שלימות אליבא דרבי יהודה וקשה תינח לר' אליעזר אבל לר"ע שהי' כל מכה של ה' מכות א"כ י' מכות נותרים ואמר המדרש והביא עליו י' מכות כנגד י' נסיונות ואמר המדרש ראיה לדבריו שהמכות היו משום מלקות משום והביא אותן ע"י משה ואהרן ועל ידו וכו' אלא אמר הריני משלשם וע"כ הוא מטעם דבעינן מכות הראוי להשתלש אך קשה על מכה היתירה כנ"ל אמר הקב"ה הריני מחלקו ע"י שלשתנו מטעם הנ"ל כנ"ל. ועפ"ז אמר כפתור ופרח מה שאמר בעל הגדה אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצריים מניינא למה לי גם ואלו הן הוא שפת יתר מה היה המקרא חסר אם אמר אלו עשר מכות וכו' דם וכו' ר' יהודה היה נותן בהם סי' דצ"ך וכו' למה ר"י דוקא גם אין לו פי' של הסימן הנ"ל ולמה חלקם לשלשה פיסקות דוקא. גם מצינו בגמ' הפסח נשחט בג' כתות קהל ועדה וישראל למה חלקם הכתוב דוקא על ג' כתות. משום דמצינו עוד פלוגתא שמחולק ר' יהודה ורבנן בפ' אלו נערות המעיד על השבויה לא ישאנה אבל אם פודה אותה לא שדי אינש זוזי בכדי ור' יהודה אומר בין כך ובין כך ישאנה דס"ל שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה ופירשו המפרשים מטעם הנ"ל אליבא דרבנן אמר המד' ביוקר עמדו לי ישראל כמה מכות נתתי בהם והוא מטעם הנ"ל שהעיד בם שבטי יה עדות לישראל נגד הא"ע שאמרו אם בגופם שלטו וכו' ונשא אותם אח"כ כביכול לאשה ואתם תהיו לי גוי קדוש לשון קידושין והוצרך ליתן טעם אך לפ"ז הנ"ל לא היה צריך לעשרה מכות דוקא. והנה בגמרא תני ד' ראשי שנים הן ובד' שומרים תני הן ובד' אבות נזיקין לא תני הן ומפרשים התוס' אית דתני הן ואית דלא תני הן ומפרש הע"מ שתני הן לראשי שנים ליתן הוי' לדבר שבקדושה שהרבה מצות תלוים בה וכן ארבעה שומרים שהם כנגד ארבעה אותיות השם ונשמר התנא שלא תני הן ליתן הוי' לנזקין ח"ו. ולפ"ז הטעם הנ"ל לר' יהודה שהיו"ד מכות הנ"ל הם כנגד י' נסיונות הנ"ל וע"כ נותן הוי' עולמות כדמפרש במד' על עקידה נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה שזכות עקידה עומדת סנה לבניו. והנה הרגשתי וכוונתי לדעת הגדול לספר שנ"ה שהפיסקא נחלק לג' סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב כדעת הגמרא מגילה הרביעי שקרא ד' פסוקים הרי זה משובח משום מעלים בקודש ולא מורידים וא"כ לפ"ז הנ"ל מתורץ סדר הגדה הנ"ל דהתנא ובעל המסדר סובב והולך אליבא דר' יהודה דמכות הוא מ' שלימות ואליבא דר"י דאמר בין כך ובין כך ישאנה א"א להיות שהמכות הי' מטעם שהעיד בם וישאנה והקדים ואמר אלו עשר מכות שהביא הקדוש ב"ה על המצרים ואם הטעם הנ"ל בכדי שישאנה כרבנן לא היה צריך למספר עשר מכות דוקא אבל לר"י דהוא מטעם מלקות כנ"ל והוצרך דוקא ליו"ד מכות כנ"ל כר"י דהוא מ' שלימות אך לר"ע דכל מכה ומכה היה של ה' מכות א"כ צ"ל דהיו היתרים כנגד יו"ד נסיונות הנ"ל וע"כ אמר אלו הן שנותן הוי' עולמית שהם כנגד י' נסיונות הנ"ל ולכך אמר ר"י דס"ל שהמכות הם כנגד יו"ד נסיונות שהוא דבר בקדושה מטעם מלקות הנ"ל וגבי מלקות בעינן ראוי להשתלש כנ"ל ולכך הפסח נשחט בג' כתות כנ"ל ולכך חלק הפיסקא על ג' ג"כ דצ"ך עד"ש באח"ב ותני מכה העשירית באחרונה משום מעלין בקודש כנ"ל ע"כ מפי מ"ו הנ"ל:

באותה שעה מוסר להם את הכל שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'. וקשה מנלן שימסור לישראל הכל אפילו השמש וי"ל ע"כ הרקיע דנקט קרא הוא הרקיע שעל ראשי החיות כדמשמע בתוס' בפ"ק דב"ב והרקיע זה יש לו כמה מעלות יותר מן השמש וא"כ כשימסור לישראל רקיע זה לא כ"ש שימסור להם השמש וק"ל: