אימתי וכו'. לפי שקשה למדרש האיך תלוי העוז שהוא הגבורה במשפט לכן פירוש כשעושה דין בא"ה אז נותנים לו להקב"ה העוז ומלך זה הקב"ה:

העוז של ממ"ה הקב"ה. פי' שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה שמדת ב"ו שכשהוא גבור מעביר המשפט משא"כ הקב"ה וכו':

אמרו ישראל וכו'. השתא בעי לפרש ועוז מלך וגו' פי' אף שהעוז ביד ה' לכלותם כרגע הוא מאריך להם למה מפני שמשפט אהב מאחר שלא נתמלא עדיין סאתם וזה שמסיים עד שתגיע עונתן ליבצר כלומר שעדיין לא נתמלא סאתם:

והם עונים וגו'. פי' לפי שישראל רוצים שימהר ויחיש ה' את הגאולה והקב"ה אינו עושה כן למשל כי הקוטף כרמו קודם זמנו אף שיטיב בעיניו כשיהי' חומץ מ"מ לא יענו אחריו העולם פי' שבטלה דעתו אצל כל אדם ע"ד אין אומרים שירה אלא על היין וק"ל:

אתה מוצא כל תולדות וכו' תירוצא הוא עד סוף המדרש שמסיים להוציא יעקב מכלל הרשעים:

שנאמר כי אתה קנית כליותי וגו' נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד כצ"ל. ומה שאמר מה ענין אלו לאלו פי' משפטים ליציאת מצרים ומתרץ כי תקנה עבד עברי לפי שקניתי אתכם במצרים שש שנים כנגד ששת ימים עשה ה' וגו' וכן כולם:

ובן דוד משבח. להמשפטים והוא התורה דכתיב הללויה וגו' וכתיב בתרי' מגיד דבריו ליעקב ומשפטיו לישראל:

הזהיר הקב"ה בק"ו. שכמה אזהרות יש כאן כגון מכה אביו. זה א"צ לכתוב כי היא מלתא דאתיא בק"ו מחם אבי כנען אלא מכה אביו ואמו לא בא להורות על אביו ואמו כמשמעו אלא כמה אזהרות ילפינן מיני' וקאי על הקב"ה והתורה וכדמפרש ואזיל:

ומי היו. פי' שאמרת ק"ו מחם שמי שעובר התורה שיהיו הוא ובניו עבדים לעולם אלו י' שבטים שגלו וכו':

והיא מגדלתך בסיני כצ"ל. פי' שניביא ראיה למה נקראת התורה אמך לפי שהיתה מגדלתך בסיני ומביא ראיה מפסוק בדרך חכמה הורתיך מלשון הריון:

וכן דוד אמר אל וגו' ונוקם על עלילותם. פי' אפילו עד קטן כגון עובר במעי אמו אתה נוקם:

לפיכך ה' בקר שלמנו. נ"ל טעם למה קורא לדור המדבר שמתו ה' בקר לפי שכתוב גבייהו וחמושים עלו אחד מחמשה וכו' א"נ י"ל לפי שמתו ה' צדיקים במדבר אהרן משה נדב ואביהוא ומרים:

ושגנבנו ליוסף. פי' כמו ד"א:

ואפילו אדם עובר עבירה. פי' אפילו עבר והוציא לר"ה אינו נקרא טלטול עד שיוציא יותר ממלא קומתו וגבי הקב"ה לא די שא"א לצייר ר"ה אפילו מלא קומתו לא תצייר בו כי מלא הארץ כבודו כדכתיב את השמים וגו' וק"ל:

הדא הוא דכתיב מבוקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו כצ"ל. ומלת משים קדריש שהוא לשון משפט כדכתיב אשר תשים לפניהם:

ואיש תרומות יהרסנה זה חכם וכו'. ודריש תרומות מלשון הפרשה כמו שפי' רש"י בחומש ופירושו הכי איש תרומות פי' שפורש עצמו מדין ואומר עסוק אני וכו':

והנביא צווח. פי' מה שאמרתי כח היראה שהיא גדולה כ"כ והנביא צווח ומזהיר על המשפט ולא הזכיר יראה משמע שהמשפט גדול יותר:

לפי שחביביה. מלתא באנפי נפשה היא ניתן טעם למה נסמכה פרשת משפטים לדברות וקאמר לפי שעשה משפט במצרים לפי שצערו לישראל שחביבים בעיניו הזהיר לישראל ג"כ שאם יעברו על הדברות יעשה ג"כ בהם משפט כמו שראו במצרים ומה שאמר אלו הסופרים זהו הדרש אמנם הפשוטא קאי על ישראל וק"ל:

לא הניח שלא היה מצערו. פי' לא סגי בלאו הכי שלא היה מצערו במלאכה:

נאה לאלהים הדין. כי אפשר לו לשומרו כי לא ישא פנים אבל ב"ו א"א שלא ישא פנים ומביא ראייה מאברהם מאחר שעמד בי' נסיונות היה מן הראוי לו לישא פנים על מה שדיבר דבר אחד במה אדע והוא לא נשא לו פנים וא"ל ידוע תדע וגו' והדר אמר המדרש אפילו היה הקב"ה רוצה לשאת לו פנים אלא הוא עצמו ביקש שישמור המשפט כמה שאמר השופט כל הארץ וגו':

אלא מתוך מריבה והזהיר אלהים כאן שנאמר כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף אם יקום והתהלך בחוץ כצ"ל. והוחלף אותן ד' תיבות. והזהיר אלהים כאן שנאמר לשיטה שלפניו ודו"ק:

והוא הורגו. פי' יצה"ר הורג את האדם שהוא המסית והוא הדיין והורג לאדם וע"ז מביא הפסוק ממנו משפט ושאתו יצא פי' שהוא משיא אותו לעבירה ואח"כ הורגו:

גינו אותו בפורפירא. פי' שהיו מגנים אותו מה שהלך בבגד פורפירא והניחו מעשיהם ועסקו לדבר במלבושי המלך ואמר המלך חייכם שאני מחליף שמלותי ואפרע מכם כך אמרו הרשעים כשראו להקב"ה שהראה את עצמו להם עתיק יומין כמו זקן יושב בישיבה כלו' שהוא זקן אלא שיגעו במעשיהם פי' שהיה להם לייגע במעשיהם ולא לדבר על כבודי חייכם שאני מחליף שמלותי ואפרע מכם וק"ל:

שנאמר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובי'. וא"ת והלא פסוק זה נאמר גבי ישראל וי"ל מדקאמר נתתי להם חוקים ומשפטים בל יחיו בהם מכלל דאיכא משפטים שאינם של חיים ומאי נינהו אלו משפטי עובדי כוכבים וקאמר שבחטא ישראל יתן להם המשפטים ההם וק"ל:

שלא נתן לכם את התורה אלא ע"מ וכו'. פי' בת"ח במי שרוצה לעסוק בתורה כל היום ולמנוע עצמו מן הדין מיירי וקמ"ל שלא ניתנה התורה אלא כדי שיעשה הדין וק"ל:

אין שונאו וכו'. פי' אין בעולם מי ששונאו לנ"נ יותר מן הקב"ה וישראל שהיו שונאים לנ"נ לפי שהחריב בהמ"ק והאיך אמר שהחלום הרע הזה הוא על שונאו של נ"נ אלא לבו הי' כנגד הקב"ה הגם שדיבר עם נ"נ לפיכך מה שאמר וחלמא לשנאך פירושו על שונא של הקב"ה:

אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו. ויש להתבונן וליתן טעם על זה מדוע כן וא"ת כדמסיים הואיל והשכינה עמהם בגלות והלא בכל ב' מלכיות הי' השכינה עמהם בגלות ונ"ל בן המחבר ואגב זה יתיישב ג"כ מה דאי' בזוהר על פסוק ביום ההוא אקים סוכת דוד וגו' בכל הגאולות היו ישראל צריכים לעזור את עצמם במצות ומ"ט כדי שיגאלו משא"כ בגאולה אחרונה יפדה איתם הקב"ה אף בלא מצות ומ"ט ומביא משל למטרוניתא ולמה כך ונ"ל ע"ד דאי' לעיל דף כ"ז ע"א בעוה"ז היו ישראל להקב"ה כארוסה שנאמר וארשתיך לי משא"כ לעתיד יהיו כנשואה שנאמר כי בועליך עושיך והנה ידוע שאין הבעל חייב בפרקונה עד שתכנס לחופה מה שאין כן ארוסה אין חייב בפורקנה לכן עד גאולה אחרונה היתה חייבת בפורקנה לפרוק עצמה הואיל והי' כארוסה משא"כ לעתיד יהיה כנשואה ואז הקב"ה חייב בפורקנה אף שלא יפרקו עצמם בלי מצות ומ"ט ודו"ק: