ושבחוהו חכמים. אע"פ שהדין כן מ"מ הואיל דמן הדין אינו חייב אלא בתורה שבע"פ אבל בתורה שבכתב לא בעי מ"מ החמיר על עצמו ואע"פ שכל שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא מקצרין ימיו וי"ל דהתם כשאינו קורא מפני טורח משא"כ כאן שכוונתו היה לטובה מפני שלא היה רגיל וק"ל:

הביא לו ספרו של אדה"ר וכו'. וקשה מה היה צריך הקב"ה להתנצל לפני משה ולהראות לו ספרו של אדה"ר וי"ל לפי שהיה משה נתקשה במעשה מנורה והיה משה סבור שאיזו חטא גרם לו זה ויחזור הקב"ה מדיבורו מה שאמר שיעשה משה לכך הראהו שמתחלה היה הגזירה כך שיהיה בצלאל עושה וק"ל:

יש שנקרא לו ד' זה אליהו. כדלקמן שהיה לו ד' שמות דוק ותשכח שאמר שם בשעה שביקש להרעיש עולמו הוא עומד פירוש אליהו עומד ומזכיר זכות אבות והקב"ה מרחם נמצא הפיר' של ד' השמות:

ואתה מייחסו. פירוש עליך לדרוש השמות ליחוס ולחיבה כבסמוך ע"ב וק"ל:

אל יהא אדם מניח בצרו וכו'. המדרש זה אין לו פירוש והסבר כלל ויגעתי בזה הרבה למצוא לו פירוש מספיק ומצאה און לי בסדר ויקהל סוף פרשה מ"ח ע"ש וז"ל כל הנסים שעושה הקב"ה לכל השבטים כשהן בצרה הכל בשביל הברכה שבירך משה ליהודה ועזר מצריו תהיה הגם שברכה ליהודה נאמרה מ"מ חשיב שם כל הנסים שנעשו לשאר שבטים כשנכנסים בצרה הם ניצולים בשביל ברכה זאת ומביא שה הפסוק של חירם ממטה נפתלי ע"ש לז"א הגדול והקטן שוים פירוש הגדול והקטן שבשבטים שוים לפני הקב"ה לכן אל יניח מלהתפלל בצרו ולא יאמר מן הגרוע שבשבטים אני שהמשכן בשני השבטים וכו' ועיין סוף פרשה מ"ח ותבין המכוון אבל פירוש מ"כ אין לו שום שייכות לכאן כנ"ל: