ומנין שבטל אותה מן התורה וכו'. קושיא היא פי' מניין שהקב"ה אמר כך שלא יבטל יו"ד ומשני שביטל הקב"ה יו"ד מן התורה והחזיר אותה לתורה מכ"ש ששלמה לא יוכל לבטל אותה ודו"ק ולהבין למה היה התלונה על היו"ד יותר מן כל אותיות שבפסוק לא ירבה וי"ל לפי ששלמה ביטל אות יו"ד ולמד כך פי' הפסוק לא רבה פי' כשלא מרבה אז בודאי לא יסור לבבו אמנם אם מרבה נשים יכול להיות שיסור לבבו אמנם לאו ודאי היא שיסירו את לבבו שיכול האדם לשמור עצמו כמו שאמר שלמה המלך אני ארבה ולבי לא יסור לכך היה התלונה על היו"ד ודו"ק. ואח"כ מצאתי תירוץ זה ביפ"מ:

מערבבין אותו מן החכמה. פי' כי מהולל הוא לשון עירוב כמו סבאך מהול במים:

ויאבד את לב מתנה. כאן חסר וצ"ל מתונה כתיב וכן היא הגירסא בקהלת בפסוק כי העושק וז"ל שם מתונה כתיב אילו היה משה מתון היה ניצול אלא שהקניטוהו והקפידו אותו ולא סבל ואף הוא הקפיד לזה יתורץ מה שהקשה וכי תעלה על דעתך שיאבד מתנה אלא לא מתנה אלא מתונה ונשמט מן בעל מ"כ פי' זה ופי' מה שפי' ושגיאות מי יבין:

טוב אחרית דבר. פי' לפי שישראל לא הרהרו אחריו כדמסיק לקמן ויזכו הם לבוא לארץ ישראל אבל אתה לא תראה:

מן שטיא לית הנייא אלא מן קצייא. עיין מ"כ והוא דחוק מאד ונ"ל דה"פ לפי שהמדרש רוצה לתרץ על מה שאמר בא אל פרעה וישלח וגו' והוא לא שלחו עד לסוף אחר כל המכות לז"א בודאי אם היה פרעה חכם היה שולח אותם מיד כי החכם עיניו בראשו אבל פרעה היה שוטה לכן לא שלח אותם אלא לבסוף כי עיני כסיל בקצה הארץ לז"א מן שטיא לית הניי' אלא מן קציא פי' מן השוטה לית הניי' אלא לבסוף כדכתיב עיני כסיל בקצה הארץ והמדרש מדבר כמו הפסוק ודו"ק:

וידבר משה לפני ה' וגו'. זה שייך למה שלאחריו לפסוק וידבר ה' וגו' ומה שנרשם ביניהם פרשה ז' הוא טעות כי הפרשה ז' מתחלת מן וידבר ה' אל משה בא אל פרעה כאשר תראה בחומש מסוימת וטעות נפל בספרים וצריך לרשום פרשה ז' ב' שיטות לעיל קודם בא דבר וגו' וכאן רוצה המדרש לפרש על מה שאמר משה הן בני ישראל כדכתיב וידבר משה אל ה' וגו' הן בני ישראל משום חטא זה מה שהיה ראוי לעשות כל הנסים ע"י משה ובשביל שאמר הן בני ישראל נתייחד הדיבור עליו ועל אהרן כדכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן כדמפרש ואזיל וק"ל: