ואם יאמר לך אדם ע"ה. הקשה היפ"ת והלא ע"ו הם ונ"ל דה"פ שר"א הוא מפרש דברי ר"י וה"ק לפי דאיתא בזוהר שם של ע"ב היוצא מן ויסע ויבא ויט שבו כל אל"ף בי"ת חוץ מן אות גימ"ל שאין בו לפי שהיא גאוה והקב"ה שונא גאוה לפיכך גוי שני אינו מן המנין שמדבר במצרים שהם נמשלים לסוס וסוס הוא גאוה וא"כ כשתסור תיבת גוי וגם תסור אות ג' מן גוי ראשון אז נשארו ע"ב אותיות והוא שם ע"ב ודו"ק כנ"ל:

חמשים יום. הכוונה שהיו ישראל כדוגמת זבה גדולה שהיו סופרים נ' יום שיטהרו מטומאת מצרים להיות טהורים בקבלת התורה שהיא כדוגמת נשואי אשה לבעלה ועיין מזה בזוהר וזהו כוון המדרש שמדמה ישראל לתפוח ומה שמסיים ואימתי קבלו בחדש השלישי הכוונה ג"כ ע"ד דאיתא בספרי טעם קדש הג' משום הבחנה להבחין בין זרע קדושה ע"ד דתנינן אין מקדשין ואין מארסין את הגיורת פחות מג' חדשים משום הבחנה:

שנאמר מה טובו וגו'. הא דקחשיב דוקא ברכות הללו ולא שאר ברכות וי"ל לפי שכל ברכות של בלעם נהפכו פעם א' לקללה משא"כ ברכת מה טובו נשאר לעולם לברכה ושאר ברכות דקחשיב הכא לפי שהם נאים לעוה"ב ואז נשארו ברכות לעולם וק"ל:

בית אב. כמו בנין אב ונקט לשון בית אב כדי שיפול עליו לשון ודגלו עלי אהבה כדכתיב בבמדבר איש על דגלו באותות לבית אבותם וגם כאן מסיים כך הדרשה הה"ד איש על דגלו וכו' ודלא כפי' מ"כ:

א"ר יששכר. הוא מוסיף על דברי רבי אחא ואומר לא זו ע"ה שקורא לאהבה וכו' שלא במתכוין שאהב אלא אפילו תינוק שקורא במתכוון למשה מושי שהיה בן מררי ולאהר"ן הר"ן בלא אל"ף או אהרון בוי"ו ולעפרון מלא והוא קורא אותו חסר וניכר הדברים שטעות גדול כזה מסתמא תינוק מלגלג במתכוין ואפ"ה ולגלוגו עלי אהבה ומה שנקט משה ואהרן ועפרון בזו ואצ"ל זו משה ואהרן שהיו שופטי ישראל ועפרון של ע"ה דבני חת כדאיתא ועפרן ישב כתיב בלא וי"ו אותו יום מנהו שופט נמצא שהתורה דקדקה אפי' גבי עפרון בחסר ויתיר והתינוק מלגלג אפ"ה ולגלוגו עלי אהבה:

אע"פ שחולה אני אהובה אני לפני המקום. פי' אף שחולה אני מחמת שעבוד דאיתא ואשא אתכם על כנפי נשרים תמן תנינן נושא אדם את בנו ואבן בידו ומוקי לה בגמרא בבן שיש לו גיעגועין עליו וזה למ"ד שחייב על החי משא"כ למ"ד שהנושא את החי פטור שחי נושא את עצמו א"כ אף בלא טעם נושא אדם מותר ואיתא ביומא ונשא השעיר אפי' בשבת מאי קמ"ל והא חי נושא את עצמו ומשני אפי' בשבת כשהוא חולה והשתא א"ש אע"פ שחולה אני וא"כ אז אין חי נושא את עצמו וא"כ היאך נשא אותם על כנפי נשרים אלא ע"כ שהם אהובים לפני המקום ודו"ק זה שמעתי בשם הגאון מהור"ר ליב צונץ אב"ד דק"ק פינטשב ז"ל:

נאמר כאן הרחק וכו' שהיה רחוק אלפים אמה. ובגמרא דרש ר"י ומה ארון שלא היה מרוחק אלא י"ב מיל משמע שהיה ראוי להיות רחוק יותר וקשה מאי קמ"ל בזה ומאי שייכות זה לדרש של ר"י ולק"ו ונ"ל ע"ד שאמרו בספרי שאמר יהושע לישראל עתידין אתם לעשות שבת לפני ארון ע"כ אל תרחיקו יותר מן אלפים אמה כדי שתהיו יכולים לבוא בשבת לפני הארון להתפלל שם וא"כ ש"מ שהיו מתפללין לפני ארון וא"כ בלאו דרשה זו שהיה מקדים שהיה הארון מרוחק רק אלפים אמה הייתי אומר שכל מבקש קאי על המתפלל רק הואיל ואיתא שטעם שהרחיק משה את האהל לפי שהיו מנודין ומנודה אסור להתפלל בד' אמות שלו וא"כ ע"כ כל מבקש קאי על מי שרוצה ללמוד תורה דאם על המתפלל קאי קשה אדרבה היה למשה להרחיק את האהל יותר מאלפים אמה כדי שלא יהיו יכולים לבוא להתפלל לפני ארון וא"כ לא היה ר"י יכול ללמוד ק"ו זה עד שדרש מתחלה ג"ש זו ודו"ק:

ובמה ברכו וכו'. ונתתי טעם לשבח למה נתן ה' שכר זה שילדה ס"ב בנים ובגמרא שילדה כל אחת ששה בכרס אחד לפי דאיתא במ"ר פ' נשא אתה מוצא שמונה את בני קהת ב"פ ונמצא במנין ב' חסרים ב' שלישית לפי שהיה הארון מכלה בם ב' חלקים ועובד אדום הגתי היה לוי ולמה נקרא שמו אדום שהאדים פני דוד שלא אבה דוד להטות אליו ארון אלהים לפי שארון מכלה ועובד זה שהעמיד עצמו בסכנה ושמונה בניו הלוים הכניס עצמו בסכנה ששה נפשות שהוא וח' בניו הוא ט' וראויה לכלות ע"י הארון ב' חלקים שהוא ששה ע"כ יהיה מדה כנגד מדה שילדו כ"א ששה ודו"ק:

ורבנן אמרי דלה לנו בזכות אבותינו ולרועים כדי להטיל שלום. המדרש זה א"א להולמו דקשה חדא מה זכות אבות שייך אצל בנות יתרו ועוד איזו זכות אבות שייך לשאיבת מים והרבה יגעתי ושאלתי דבר זה לגאוני ארץ ולא השיבו לי דבר ואענה אני חלקי לפי שבפ' שמות איתא וזה לשונו ורבנן אמרי שהרועים השליכן למים ובא משה ודלה אותן מן המים לפ"ז רבנן דהכא אזלי לשיטתן דהתם לז"א דלה לנו כי רוצים לתרץ מלת לנו ממעט את האבות ע"כ סברי רבנן הכפלות של דלה דלה כדברי ר"ן דלה לנו ולרועים אך שרוצים לתרץ מלת לנו שהוא מיותר לז"א דלה לנו שלא בזכות אבותינו כצ"ל וצריך להגיה מלת שלא פי' מה שהציל אותנו ודלה לנו מן המים הוא בודאי אינו בזכות אבותינו הרשעים כי היו מגרשים את יתרו מן העיר בשביל שהיה רוצה לגייר וציוו שלא ירעה שום אדם את צאנו אך קשה למה דלה מים להרועים שהיו רשעים לז"א כדי להטיל שלום וכו' ודו"ק:

זה ענן שכינה וכו' הה"ד לא יהיה לך עוד השמש וגו'. פי' כי לעתיד יהיה גלוי שכינה ע"ד דאיתא בתוס' במסכת סוטה גבי משמת שמעון הצדיק נמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם המפורש פירשו התוס' שלא היה גלוי שכינה ובכל אשר אבוא אליך פירושו גלוי שכינה דוקא:

שמונים ושש שנים. וכתבתי לעיל שזה הוא הטעם וחמושים עלו בני ישראל חמשה פעמים ס"ר וה' פעמים פ"ו עולה ת"ל שנה וזה השלים המנין שהיו ישראל ראוים להיות כשהם ס"ר ת' שנים ועכשיו שנתרבו עד שהיו ה' פעמים ס' רבוא עולה ת"ל שנים ודו"ק:

אלו ל"ה שנה שהיו ישראל כמנודים במדבר ולא נתייחד עמהם הדבור. פי' הר"ן שהנידוי היה בשביל חטא מרגלים משא"כ החטא של עגל כבר נתכפר להם והקשה הרשב"ם והרי כמה דינים נאמרו באותן ל"ח שנים ומשני ע"י אורים ותומים ובבאר שבע משני שלא דבר עמו דרך חיבה כדרך שאדם מדבר עם חבירו אוהבו שנכנס עמו בדברים אף שלא מן הצורך לרוב החיבה וגם לא דבר עמו פנים אל פנים ונ"ל דזה הוא כוונת הגמרא בפרק הרואה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וגו' מאי דבר עמו דרש ר"י שדבר עמו שיחזיר את האהל למקומו ובאם לאו יהושע יהיה תחתיך וקשה מאי קשה לר"י בפסוק זה שדרש דרש זה אלא נ"ל שקשה לר"י והלא כל זמן שלא נתרצה הקב"ה לישראל על מעשה עגל לא היה הדיבור עם משה פנים אל פנים לז"א שהדבור היה שיחזיר את האהל למקומו וא"כ בדבור זה התרצה להם לישראל ולפיכך דיבר פנים אל פנים וק"ל:

הגיע זמנן של כנענים. פי' ע"ד דאי' בראב"ע ודור רביעי ישובו הנה קאי על דור ד' של כנענים ולאו אישראל א"נ י"ל דאיתא שכששמעו שישראל רוצים ליכנס לא"י קצצו כל האילנות והמתין הקב"ה מ' שנה מה שהיו במדבר כדי שיהיו אילנות כמקדם וז"פ ששאל אם יש בה עץ פי' אם האילנות הם כמו מקדם וק"ל:

אותו הפה שאמר לו בסיני אנכי ה' אלהיך. פי' ששני דברות ראשונות שמענו מפי הקב"ה בעצמו:

על שם לא תשא. יש להבין מאי בעי הכא בקרא זה וי"ל לפי דאיתא לעיל שהשביע את ישראל בדורו של שמד ועיין לעיל בפסוק השבעתי וזה שמסיים לעיל אם למסים ולגלגולת וכו' פי' לפי דאיתא ד' שבועות השביעם א' שלא ימרדו במלכות וכו' לפיכך אמרו חמ"ו מה שנשבענו שלא למרוד הוא רק למסים וכו' משא"כ להשתחוות כבר נשבענו ע"ז על שם לא תשא וגו':

הטיבו כל אשר דברו ח"א כהטבת הקטורת וח"א כהטבת הנרות. נ"ל דקמפלגי בפלוגתא אם תלמוד גדול או מעשה גדול ע"ד שאחז"ל בב"ק הא למגמר והא לאגמורי פירוש ללמוד עם אחרים תלמוד גדול וזה נרמז בהטבת הנרות שהוא כמשל המדליק נר מנר ומ"ד כהטבת הקטורת לפי שהקטורת היה מעשיר כך הטיבו שהחזיקו ידי לומדים ע"כ שמעתי:

שכל אחד ואחד אני גוררו לים. פי' ע"ד שאחז"ל על אומה אחת איני מביא משא"כ על כל יחיד אני מביא: