Yefeh Anaf on Esther Rabbah Parasha 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בנימין גרם כו'. ואע"ג דהוא לא חטא בזה מ"מ נענש כדרך מכה נפש בשגגה. כיון דנתגלגל הדבר על ידו:
לא זז מבניו. עד סוף כל הדורות ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולים דוד שנאמר ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב וכו' כצ"ל וכ"ה בב"ר פפ"ד. ופי' שלפי שתפס יעקב אבינו את השק בזמן צערו ממנו למדו לעשות כן כל בניו המצטערים כדי שירחם ה' עליהם. ובלעדי יעקב לא ידעו עזה. ומ"ש בבני אדם גדולים. כי לאו כולי עלמא חשובים להתנהג במנהג אבינו יעקב ורק הגדולים יכולים לעשות כן ועמ"ש בב"ר בזה. ויתכן עוד שבאמת אין ראוי לאדם לענות נפשו יותר מדאי וכמ"ש הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים ורק מטעם שכבר נהגו כן אבינו הזקן לכן הרשו לנפשם הגדולים לנהוג כן:
מרדכי וילבש שק ואפר. ואע"ג דכתיב ג"כ שק ואפר יוצע לרבים נוכל לומר כי שאני הצעה מתחתיו מלבישה על בשרו. ובפרט לפי ע"ש בחזית על פסוק זאת קומתך מכאן דרוב אותו הדור צדיקים היו ניחא טפי:
דכתיב ויצעק צעקה גדולה ומרה. צ"ל אח"ז והיכן נפרע לו בשושן. וכ"ה בב"ר ואולי יליף גז"ש זעקה דמרדכי מצעקה דעשו:
וכי יש אבל גדול. כיון דיש זמן קצוב לכל האבל שבעת ימים איך שייך גדול וקטן ולא שייך רק בכי גדול או מספד גדול אבל לא אבל גדול. ומה דכתיב גבי יעקב אבל כבד זה למצרים התם באיכות קאמר שהצער היה מרובה. אבל גדול לא שייך כאן. ומשני שפירושו כי האבל מתגדל ומתחזק מיום ליום כי שיקרב בכל יום יום מיתתם. או מטעם שכל האבלות יתרפו מצד המנחמים שינחמוהו וירפה האבל. אבל אבל זה לא היה לו מנחמים ולכן היה גדול כל הימים כיום הראשון:
הפילה עוברה. ודריש ותתחלחל מלשון חלל:
דריוש האחרון. וזה שגזר לבנות ביהמ"ק ונקרא ג"כ כורש וארתחששתא כדאיתא בריש ר"ה אבל דריוש הראשון הוא שנטל המלכות מבלשצר דכתיב ודריוש מדאה קבל מלכותא. ומ"ש טהור מאמו כו' עיקר מימרא זו הוא בויק"ר גבי את השפן שיש בו סימני טומאה וסימני טהרה כך היתה מלכות מדי כו' וסובר ריב"ס דנמשל לשפן מצד שיש בו סימני טומאה מאביו וסימני טהרה מאמו:
א"ל לך אמור לו מימיהם של ישראל כו'. משום דק"ל למה כפל לאמר מה זה ועל מה זה ולא די לכתוב מה זה לבד. לכן דריש מה זה הצרה הזאת אשר מעולם לא היתה כמוהו. ועל מה זה פי' ועל איזה זה בא הצער הזה. האם על זה אלי ואנוהו שכפרו בו. או על מזה ומזה הם כתובים הכתובים בלוחות וכפרו בהם. וזה ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו דמדריש לקמן בסימן שאח"ז בן בנו של קרהו. כי מעשה עמלק מעורב בזה אשר הוא מעולם רצועה של מרדות לישראל ובחטא כל דהו יספיק לו להשטין על ישראל ולהביא עליהם רעה אשר לא נהייתה ולא נשמעה:
בן בנו של קרהו כו'. משום דק"ל למה כתיב אשר קרהו דמשמע לו לבדו ולא כתיב אשר קרה דהא הצרה היתה לכל ישראל לכן דריש על עמלק דכתיב גביה אשר קרך בדרך והוא ושבטו אשמים בזה במה ששאול משבט בנימין השאיר פליטה לאגג כידוע. לכן כתיב אשר קרהו תלה הדבר בו ובמשפחתו ובא לעורר בזה גם את אסתר כי תחיש לישועת עמה אשר משפחתה אשמה בדבר הצרה הזאת כי קם עליהם בן בנו של עמלק המן האגגי:
אשר קרהו בחלום. ולכן אמר בלשון מקרה. כי לשון מקרה נופל בחלום ע"ד בנפול תרדמה על אנשים פחד קראני ורעדה:
וירא והנה רעש גדול. ופתרונו כי ישראל הם בצרה גדולה ופחד ורעד על יושבי הארץ בשביל זה. ושני התנינים זה מרדכי והמן ערכו מלחמה זה לקראת זה. אם להציל או לאבד וגוי הקטן הוא ישראל אשר כמעט אבד זכרו מן הארץ בחמת אויביו הרבים ומלחמת התנינים ארכה ואין מפריד ביניהם עד כי ראה מרדכי מעין מים אחד וזה התשובה והתפלה והוא הפריד בין הלוחמים וממנו יצאה הישועה לישראל ותשקוט הארץ מאיבה ומשטמה:
אם תשתקי עכשו. ולכן בא הכפל החרש תחרישי לאמר כי אם החרש עתה תחרישי עוד לעתיד לבוא. ולמען שלא תאמר הלא בחטאת ישראל באה הגזרה זו. ואם הקב"ה יחפוץ ליסרם ולהוכיחם על עונותם איך תבוא היא לבטל גזרת המקום לכן אמר לה כי לא תסבור אשר הקב"ה מניח ועוזב את ישראל אף כי חטאו. אבל הוא עוד יבקש מפלט להם ע"י אחר. ורק להרגיזם על חטאם עשה כן אבל לא יטשם לעשות בהם כלה. ולכן עליך ועל בית אביך יחול העון למה לא מהרת לחלצם מצרה:
אלו הן י"ג י"ד וט"ו. דמיום י"ג שהדת נתנה התחילו להתענות. וז"ש ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות וזה ביום השלישי לתעניתם. ואסתר לא אכלה ביום ההוא אע"פ שהאכילה את אחשורוש במשתה. ולכן אמרה לעשות משתה עוד ליום המחרת כי אז תאכל עמו. ולכן במשתה הראשון כתיב רק אל המשתה אשר עשתה. ובמשתה השני כתיב ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה. כי בשני גם היא אכלה עמהם. ואע"פ שלפ"ז יום הרכבת מרדכי על הסוס היה בי"ו לניסן ואיך רחץ והתגלח ביו"ט שני של גליות. י"ל דהא מרדכי וב"ד היו בקיאים בקביעא דירחא. ואז לא נתקנה התקנה עדנה לעשות בו ימים טובים במקום אשר שלוחי א"י אינם מגיעים. אבל רש"י בפ"ק דמגילה גבי ויעבור מרדכי שעבר יו"ט א' של פסח בתענית מפרש באופן אחר ע"ש:
ויתפלל מרדכי וכו'. כל המעשה הזה גמרא גמירי להו ואין להם הוכחה מן הכתובים: