Yefeh To'ar on Bamidbar Rabbah Chapter 18
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין ויקח אלא משיכת דברים וכו' עד וכן ותקח האשה בית פרעה. בב"ר איתא ויראו אותה שרי פרעה ר"י אמר מתעלה והולכת ופי' היפ"ת מותקח האשה הוא דריש ל' עלוי דותובל או ותובא מ"ל לא ל' לקיחה שמורה על הקנין שאלו היה כתב ותקח לפרעה היה אפשר לומר שלקחוה להיות נקנית לפרעה אבל בית פרעה לא יורה אלא על ההבאה אבל ל' עילוי אתי שפיר שלהכניסה לבית פרעה היו מעלין אותה בדמים זה אומר אני אתן וכו' וזה לרוב מעלתה שהיו מתכבדים בדבר וכו' וע"כ נמצא מזה שיוקח משמע ל' קנין ולא דברים בלבד רק קנין בדמים וק"ל:
כי יהיה להם דבר וכו'. שמעתי ע"ז בשם גדול אחד פירש הפסוק הזה שלפעמים הזכיר לשון רבים כמו להם דבר ולפעמים בלשון יחיד כמו בא אלי דאיתא בגמרא דסנהדרין תלמיד דאית ליה דינא קמי רבו אל יקדים לבא אצלו ולא אמרן דלית ליה עידניה אבל אית ליה עידניה אימא דלעידניה קאזיל וז"פ הפסוק כי יהיה להם דבר פירוש שיהיה להם משפט לפני רבו של אחד מהם בא אלי פירושו שתלמיד לבד בא אלי אעפ"כ ושפטתי וכו' א"ק שהרי זה אסור כנ"ל לזה מסיים הפסוק והודעתי את חקי האלהים ותורותיו פי' דלעידניה קאזל ואז מותר לו לילך אף יחידי בלא חבירו וק"ל:
הכית לא נאמר אלא תכה. דאע"ג דאשכחן עתיד במקום עבר לאין מספר מ"מ היכא דאיכא למידרש כמשמעו דרשינן:
איני נמשח ונעשה כהן ומלך. ופי' מ"כ שהוא לשון בתמיה וק' שהרי זה סותר התחלת המדרש דטענת קרח היה אף שאהרן ומשה נמשחו בשמן המשחה הוא קודם להם מפני שהוא בנו של יצהר שהוא שמן משמע שאינו צריך למשיחה ע"כ יהיה פירוש איני נמשח שאיני צריך למשיחה ואף עפ"כ נעשה כהן ומלך ומה שהיה צריך לטענה זו משום דאיתא ביפ"ת בויקרא רבה פרשה כ"ד דהואיל שנמשח אהרן לכך שוב לא פסקה הכהונה מזרעו לכך בא בטענה זו שהוא אינו צריך למשיחה וק"ל נ"ל המלקט:
חמשה ספרים. נראה שאין צורך לחשוב ה' חומשים לה' ספרים כמו שאמרו חז"ל משה כתב ספרו ולא כתיב ספריו א"כ מכנה אותם רק לספר אחד אבל נראה לחלק תהלים לה' שכן הוא ה' ספרים וזהו החשבון תורת משה ז' נביאים תרי עשר הוא ספר אחד שחיברם בספר אחד דמיירי דזוטרא אירכס חמש מגילות ו' כתובים עוד ד' חלקים מתהלים הרי כ"ד וע"כ מוכח הכא דאל"כ קשה למ"ד ששבעה ס"ת קשה יהיה כ"ו אלא ע"כ שמ"מ לא נחשב התורה כולה רק לחדא ותהלים נראה לחשבם בה' לפי שיסדו הרבה בני אדם ע"כ דברי הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ מלובלין:
כי עצמת ממנו מאד. לא ס"ל לפרושי שנתעצמת יותר ממנו כי מה טעם זה לשלחו מאצלו אלא פי' לפי שהוא מרויח מה שהיו הם מרויחים אם היה שם ונסב טובותיהם אליו וזה סותר להמדרש דהכא ועיין ביפ"ת בב"ר פ' ס"ד:
למנין אותיותיו. פי' שהוליד את יצחק שאף הוא היה צדיק והיה מתוקן ברמ"ח איברים לאפוקי קודם שנימול
שתקנו אחריו. נראה דה"פ אחרי הושע שנתנבא פסוק זה כי לא חרב הבית בימיו ועדיין מלכות בית דוד קיים כקרן כמה צדיקים ואף שכל הי"ח אנשי כנסת הגדולה תקנו מ"מ נראה שהתפללו כן כמו שהביא ב"י בסי' קי"ב באו"ח שכל הברכות היו מיוסדות מעולם כן זו אחר זו על הנסים שנעשו בשעת ואח"כ באו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנם על הסדר וק"ל בשם הגאון מוהרר"ן כ"ן מלובלין:
בזאת יבא אהרן רמז מקדש ראשון שיעמוד ת"י שנים. והא דמרמז זה גבי אהרן משום שכל זמן שעמד בית ראשון ה"ל כאלו אהרן חי והוא עצמו משמש שם דכל שמניח בן כשר אינו מת ואה"נ דבכל הימים שהיו קודם ב"ה שהיו ג"כ כהנים כשרים ה"ל כאלו אהרן חי וקרא לא מיירי אלא בזמן ב"ה ואע"ג דבבית שני נמי הוה שמעון הצדיק לא מיירי אלא בבית ראשון דהוו צדיקים ת"י שנה סמוכים:
בקוצר אחד שיהיה מעמר וכו'. הך עובדא אינה מענין מ"ש שע"י הכל הקב"ה עושה שליחותו אלא מענין מ"ש שאין דבר בעולם שאין בו צורך ותועלת וגם זולת זה יש כאן הרבה דברים מעורבים יש מהם שמדברים מענין שהקב"ה עושה שליחתו ע"י ויש מהם שהוא ללמוד ממנו סגולה וצורך בעשבים שאינן ידועים לנו:
להרוג את האמוריים היה צריך לשלח בהם את הצרעה מפני שהיו נסתרים כדכתיב עד אבוד הנשארים והנסתרים וכדי להשפיל הגאים בבריה קטנה כזו כמו שאמרו בתנחומא פ' חקת גם הצפרדעים כדי לעקור בתיהם שיעלו מן התהום להשחיתם: