Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah Chapter 27
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ כו'. בא לבאר לנו כי בשביל רוב טובה שהשפיע להם הקב"ה בלי עמל ויגיעה לכן שמנו ובעטו בה' וזה שדרש את הכתוב כי יש אדם וגו' על הקב"ה שברא התבל בחכמה ובדעת ולא חסר בה כל טוב ונתן לאדם שלא עמל בו וכמו דור המבול ובשביל זה יצא ההבל ורעה הרבה:
גדול כחן של נביאים כו'. פי' אף שהדבר הזה הוא זר דנראה כעין הגשמה אבל כחן של נביאים גדול מאד והרשו לעצמן דבר זה. וכמו דאמרינן בגמ' כמה רב גובריה דעביד כיחידאה. אשר פירושו כי אין איש בלעדו יכול לעשות כן. וע' בזה במורה ח"א פ"א:
שעמלו בחכמה כו'. אע"ג שלא בעמל ולא ביגיעה נברא העולם כדלקמן. מ"מ כדי להפרע מן מן הרשעים המאבדים את העולם ולהגדיל ענשם אמר שעמלו בחכמה וכדלעיל פ"י וע"ש בדברינו:
זה דור המבול. שבתיהם היו שלום מפחד והתענגו על רב טוב אבל לפניהם עד נח אכלו לחמם בזעת אפים בעמל ובעצבון:
כי כל ימיו מכאובים זה דור אנוש כו'. ובא ללמד תוכחת מוסר לבני אדם גם אם ינוב חילם ולא יחסרו להם כל טוב. אל יאמרו עוד בלבבם כי לא יפקדו בעונם. הלא עינינו רואות בדור אנוש ודור המבול שחיו לפנים חיים נעימים ובכל זאת פקד עליהם הקב"ה באחרונה את כל עונם. וז"ש הכתוב כי מה הוה לאדם בכל עמלו מה יועיל לאדם בכל חטאתיו וכל עמלו להכעיס את פני יוצרו אחרי כי בסופו יוסר עליהם שבעתים כמו שהיה בדור אנוש ודור המבול:
שהיו מכאיבים להקב"ה. זה הוא ע"ד העברה שכביכול הקב"ה מצטער מהרשעים המכעיסים אותו. כי באמת אם יחטא איש אללי לו וכבוד ה' לא יגרע:
גם בלילה לא שכב לבו כו'. כי און יחשוב על משכבו אע"פ שלא יפעל רק ביום. ושואל ומנין אף ביום פי' שחשבו מזמות חטא ועון גם ביום כי מכל ימיו מכאובים משמע רק שהרעו בפועל ובמעשה ממחשבות הלילה. ומביא את הכתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. כי אפילו ביום היו חושבים רעה:
לא שבב לבו זה הקב"ה. ופי' לא שכב ולא נח ביום ובלילה עד שנקם מהם את נקמתו. ומ"ש פורעניות ביום ופורעניות בלילה. פירושו שלא הסתפק הקב"ה למרוק עונם ביסורים אשר יחדלו בזמן מן הזמנים. אבל דנם בכליה ומחה אותם מעל פני האדמה וזה עונש המתמיד ביום ובלילה. וכן יתפרש גם הדרש על סדומיים דמביא הקרא וה' המטיר על סדום שהשמידם מעל פני הארץ וכן במצרים מביא מן ויהי בחצי הלילה שדנם במיתה וכליה וכן נראה במדרש קהלת:
וגם זה הבל הוא. זה קאי על כל הדרשות כי על כולם נכון סיום הכתוב גם זה הבל כי כלו בהבל. ולא נשאר להם מאומה מכל מחמדיהם אשר היה להם בזדונם ובעונם:
ומנין ליתן את האמור כאן כו'. וכן איתא בשוח"ט מז' י"א שדור המבול ואנשי סדום נידונו באש על גאותם. והטעם בזה כי כאשר ירד הגשם על הארץ יבואו עמהם גם רעמים גחלי אש וברק וזה היה בימי המבול. וכן האש היורדת מן השמים תבוא בהמון גשם. ולכן בשניהם נידונו באש ובמים:
ר' יהודה ור' נחמיה כו'. שניהם דרשו מלת בארץ לדעת ר"י התחרט הקב"ה מה שברא אותו בארץ. ולדעת ר"נ התנחם מה שהוא בארץ ולא המריד לכה"פ את העליונים. וקרוב לפרש כי מחלקותם היא בזה כי השגת דעת האדם בשלימותו הוא רק בתחתונים במקום מגורתו. אבל בעליונים השגתו קצרה ומוגבלת מאד. ור"י סובר כי הקב"ה התחרט כביכול למה הגביל את השגתו. שאלו ברא אותו מלמעלה והיתה השגתו שלימה בעליונים כמו בתחתונים אז לא מרד בו. כי ראה והבין יותר את גבורת ה' ונפלאותיו. ור"נ סובר להיפך. כי אם היתה השגתו גם בעליונים וראה וידע מה רם ונשגב הוא ה' היוצר כל אז הוסיף לחטוא ואמר כי יוצר רם ונשא כמוהו איך יביט בשפלים. והסיר את השגחת ה' מן הארץ מכל וכל. ובזה מרד את העליונים ההולכים בשליחות ה' לשמור פקודיו בארץ:
שבראתי בו יצר הרע. ודריש בארץ על חלק הארצי והחומר אשר באדם אשר בזה יפתנו יצרו הרע ויסיתנו ללכת אחרי תאוות החומר. ור"ל דורש כי התנחם מה שעשה ה' את האדם אשר סופו לשוב לארץ ולהקבר שם:
אמר ר' ברכיה משל למלך. קרוב לפרש כי מחלקותם הוא במהות הנפש אשר באדם. ר"ב סובר כי בראשית בואה אל האדם איננה רק כח רוחני. והאדם במעשיו הטובים יגדילנה וינשאנה מעלה מעלה. ובמעשיו הרעים הוא להפך. ולפ"ז אין הפסד כל כך ביצירת האדם כי לא ישחית גם במעלליו הרעים דבר נשגב ולכן מדמהו לבנין אשר לא ערב לאדוניו. והוא לא יפסיד כ"כ כי החמרים העצים והאבנים לא נפסדו. ור' אסי סובר כדעת אפלטון כי הנפש בראשית בואה אל האדם היא עצם נבדל מעולם הרוחני. ונשגבה בכוחותיה והאדם בחטאו ישחיתנה וישפילנה עד לעפר. ולכן אחז במשל בסחורה המביאה עוד הפסד ונזק אל הסוחר:
נולד לך בן זכר מימיך כו'. באמת אין הדמיון עולה יפה. כי שמה ישמח האב ביוצא חלציו אף כי ימות באחרונה כי חק עולם הוא אשר הילודים למות. והוא ישמח בימיו הקצובים לו לחיים. אבל פה אבדם ה' במבול אשר לא לזאת נוצרו ואיך אמר הכתוב ויתעצב משמע דמקודם שמח בבריאתם. ואיך ישמח הקב"ה במעשיו האבודים בענין רע אחר שהוא יודע עתידות. וקרוב לומר כי בשביל קושיא זו הוסיף רש"י ז"ל בחומש אחר דברי המדרש וז"ל אמר לו כך מעשה הקב"ה אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם עכ"ל. והיתה גם בריאת הדורות האלה לתכלית נרצה ושפיר אמר בשעת חדוותא חדוותא: