Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah Chapter 47
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בעלה נתעטר בה כו'. פי' כי האשה היא חלק וקנין הבעל לכן מתעטר הבעל בחלקו וקנינו. אבל הבעל איננו חלק לקוח מהאשה ולא קנינה לכן היא לא נתעטרה בבעלה. ועוד י"ל לפי שהכל מהאשה כדלעיל פי"ז לכן יתהדר הוא באשתו שהיא מעטרתו אבל היא לא תתהלל אלא במעשיה לא בבעלה שאינה מעטרה. כי ממנה הכל:
מרתא לבעלה. ועטרת בעלה תאר לממשלה ומביא ע"ז כל אשר תאמר שרה וגו' כי שמה שרה הוא מלשון שררה. ולכן אמר הכתוב כי שרה שמה שתהיה עתה שוררת בבית. וריב"ק דורש את הכתוב כי שרה שמה הוא לנתינת טעם על שם אברהם כי ניתוסף לו ה"א אשר נחלק היו"ד מן שרי ונקראת שרה וה"א השני זה שנוסף לאברהם ודרש עטרת בעלה כי בחלק משמה נעטר בעלה אברהם והכי משמע במ"ר פי"ח. והטעם מה שנצרך לקחת הה"א דוקא משם שרי ולא נוסף לאברהם ה"א מבלי לקחת משם שרי הוא כדי שיהיה זווגם עולה יפה להוליד בנים כדכתיב בפמ"ד אברם אינו מוליד להכי ניטל הה"א משמה ונתנה לו כדי שיהיו כגוף אחד ויהיה זווגם עולה יפה. ורשב"י חולק ע"ז וסובר כי הוסרה הה"א ממנה לגמרי ולא נתנה לאברהם והיה טס ופורח כו'. ור' מנא סובר כי השם שרה מורה על שררה אבל לא על בעלה וכדעת רבנן אך שרה לכל באי העולם:
והא עדיין לא נתעברה. פי' כיון דהעבור היה עדנה מסופק בידיהם. כי אברהם אמר לו ישמעאל יחיה ושרה אמרה האף אומנם אלד וגו' ולמה נתבשרה עתה בחלב בטרם נתאמת להם העיבור לכן אמר שהחזירה הקב"ה לימי נערותיה וזה מענין העיבור שבתחלה היה לה עדנה:
למה ששרה הבת תשעים שנה וכו'. פי' כי מה שיוליד אברהם מאשה צעירה בימים איננו פלא וכמ"ש הראב"ע והרמב"ן. אבל הפלא הוא איך יוליד מאשה זקנה. וגם ר' עזריה סובר כי עיקר התמיה הוא מצד. אבל חולק בזה על ר"י דמשמע מדבריו כי גם אם אברהם היה צעיר לימים לא הולידה שרה כיון דהאשה מזקנת וע"ז אומר ר"ע כי התמיה הוא רק מצד שניהם שהם חלושים וכבר באו בימים. אבל אם אברהם היה צעיר לימים היה אפשר לשרה להוליד כי לא הזקינה:
משל לאוהבו כו'. כי לא נוכל לפרש דברי אברהם במה שאמר לו ישמעאל יחיה כמספק בדבר ה' אשר דבר אליו כי יוליד את יצחק. אבל אמר לו אחרי כי גם לידת ישמעאל היתה בחסד דבר אברהם בענות רוח כי אינני כדאי להרבות עוד שכרי ולהוליד את יצחק ולואי שלא יחסר לי חלקי אשר בידי. וכן נראה מדברי רש"י בחומש ע"ש:
לא תמלא רוחי קריר וכו'. כלומר לא תשלה אותי בדברים שאינם ראויים לי ומה שמסיים פה בכתוב ויאמר אלהים אבל שרה אשתך. כי הקב"ה השיבו על טענתו שהוא אינו כדאי כי מצד שרה שהיא אשתך כדאי אתה להוליד עוד בן את יצחק:
בן הגבירה למד מבן האמה. כ"ה בנוסחאות המדרש שלפנינו. ולפ"ז יתפרש הכתוב והמדרש עד"ז. דק"ל למה התערב פה בכתובים המדברים ביצחק את הכתוב ולישמעאל שמעתיך. ולכן מפרש את הכתוב בק"ו. הן ולישמעאל שמעתיך ע"י המלאך אשר אמר להגר הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב ובלי ספק שמע אברהם מזה. ומבן האמה הזה אתה תלמד ליצחק כי הנה ברכתי גם אותו את יצחק והפריתי גם אותו את יצחק והרביתי גם אותו את יצחק. ומ"ש שנים עשר יוליד זה קאי ע"כ על ישמעאל לבד כי הוא לבדו הוליד נשיאים ואח"ז אמר הכתוב ואת בריתי אקים את יצחק להוליד י"ב שבטים תחת י"ב הנשיאים אשר לישמעאל. ור"א לא ניחא ליה לפרש ולישמעאל שמעתיך ע"י המלאך. ומפרש אחרי אשר כבר הבטיח הקב"ה לאברהם ואעשך לגוי גדול. כה יהיה זרעך וכן כרת עמו הברית לזרעך נתתי את הארץ. וחשב אברהם עד כה פן תתקיימו הברכות האלה ע"י ישמעאל וכשנתבשר בלידת יצחק נודע לו כי הברכות האלה נאמרו על יצחק וחשב כי לישמעאל לא יהיה מאומה. לכן אמר לו הקב"ה ולישמעאל שמעתיך גם לתפלתך בעד ישמעאל שמעתי ותהיה גם לו ברכה כמו ליצחק. ומטעם זה הובא הכתוב פה לאמר לו אף כי הברכות הנאמרות מכבר נאמרו ליצחק אבל גם ישמעאל יהיה מבורך ולפ"ז מה שאמר המלאך להגר לא ידע אברהם מזה. ומפרש את כל הכתוב על ישמעאל אשר היה צריך לברכה וברכו בתוספת ברכה אשר לא נזכרה לפני זה כי שנים עשר נשיאים יוליד ועז"א ואת בריתי אקים את יצחק ק"ו ליצחק כי יוליד י"ב שבטים ותהיה גם לו הברכה החדשה [ולפי נוסחת הילקוט ורש"י ז"ל בחומש אין אנחנו צריכים לביאור כי כבר מבוארים הם בדברי המפרשים. ורק כדי שלא לשבש הספרים אשר בידינו העתקנו אותם פה]:
אותה השנה מעוברת היתה. ולפ"ז סובר דהמילה והבשורה היו בתשרי וכמ"ש רש"י ותוס' בר"ה ולקמן בפמ"ח נחזה כי הרבה מדרשות חולקים ע"ז וסוברים דהמילה והבשורה היו בניסן:
הן הן המרכבה. ודריש מדלא כתיב מאברהם וכתיב מעל אברהם והשכינה כמו שהיא למעלה מעל חיות הקודש והיא הנקראת מרכבה וכן היא למעלה מעל הצדיקים:
העמידן גבעה כו' ודריש מדכתיב ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו' ואת כל זכר ולא כתיב סתמא ויעש אברהם כאשר צוהו ה' כי כן נצטוה עליהם לפני זה אך לדרוש כי העמידן גבעה:
הכא את אמר בשר ערלתו כו' ומה דלא מקשה מהכתוב וימל את בשר ערלתם הנאמר לפני זה. כי זה בא לרבות שמל גם ציצין שאינן מעכבין את המילה כל זמן שלא פירש:
אלו היינו רואים אותו לא היינו מניחים אותו. משום דבמילה יבדל מהם לבלי להיות עמהם כעם אחד. או משום שחובל בעצמו. אבל רש"י בחומש כתב שלא היו מניחים אותו לקיים מצותו של מקום ולדבריו יקשה למה חפצו למנעו דוקא ממילה ולא משאר מצות אשר שמר אברהם:
ומצאו עצמו מהול. ולפני זה לא אסתכל במילתו כדאשכחן בירושלמי שאמר רבי לאנטונינוס בדידי לא אסכלית וכו':
בחולו שם מועד ל"ג. כי משום לתא דעבודת כוכבים מתניא זאת בתוספתא ובפ"ק דע"א. וע"ע בירושלמי שם:
אלא בשבת עי' במ"ר פי"ד דיליף זה מקראי:
אלא ידיד בטנן. שלא היו אדוקים כ"כ בעבודת כוכבים שלהם:
אמר אברהם. בא לדרוש הסמיכות למה נראה אליו ה' אחר שנימול משום שהעוברים ושבים נמנעו לבוא אצלו משום שנבדל מהם והיה לעם אחר. אבל בפ' הפועלים איתא שבאו לבקרו בחליו ממילתו: