Yefeh To'ar on Kohelet Rabbah Parasha 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לישב על כסא שלמה. שלקחו בכתובת בתו כשמת שלמה והכישו ארי לפי שהיה עשוי באריות שהיו מתגלגלין ופושטין ידיהם והמלך שלמה היה נשען עליהם כשהיה עולה על הכסא וזר לא ידע סדר עלייה וכשנתגלגל הארי הכהו על ירכו ונצלע ולזה נקרא פרעה נכה כמ"ש במדרש הביאו הילקוט בפסוק כשבת המלך ושם האריך במעשה הכסא הזה כי נורא הוא:
שהיה מהול. תימה דר"מ קאמר בשמ"ר טוב שמו ואחרים אומרים שנולד מהול. והכא אר"מ שנולד מהול ולמ"ש התוס' דאחרים נמי היינו ר"מ דנאחר דאסקי' אחרים חזר בו ואמר שנולד מהול אתיא הך כסברתו בתר דהדר ביה א"ק אמאי התם קרי ליה אחרים והכא קרי ליה ר"מ:
אלו המרגלים. לפי שהוציאו דבה רעה איקרו טמא שהגאות והדבה רעה איקרו טמא כמ"ש טמאות השם והפסול פוסל:
וירם יאשיהו וכו'. כדכתיב בד"ה שנתן לעם כדי לעשות פסחיהם:
זוכר את תלמודו. ע"ד האי דעדיפנא מחבראי משום דחזיתי לר"מ מאחוריה כדאיתא בעירובין ויתכן שהראייה ענין יריית פלפולו:
בעת יזורבו נצמתו. בב"ר מפרש דקרא במבול מיירי ולעיל מיניה הקודרים מני קרח גו' ופי' לפ"ד האנשים הקודרים מהקרח נעלם מעליהם שלג בעת יזורבו נצמתו היה מרתיחה שהיה מרתיחה בגיהנם וק' מנ"ל לר"י שהמים היו רותחין בגיהנם ולא מן האש שהמטיר עליהם וי"ל דא"כ מאי אתא איוב לאשמועינן הא כבר ילפינן לה מג"ש כדאיתא בפ"ק דר"ה א"נ דבעת יזורבו משמע שהמים בעצמם היו ממיתים אותם שאם מצד האש תיפוק ליה שהאש עצמו ג"כ היה שורפם כשירד עליהם גם בחומו דייה גיהנם שהוא חומו הידוע ואפשר דנדעכו ממקומם מפר' במים שבחיים נדעכו והוסרו ממקומם דהיינו גיהנם אלא דנדעכו באינשי משמע:
הקב"ה מתיר להם שליש וכו'. כתב בית יוסף סימן תקפ"א דאיכא למידק דא"כ ער"ה חשוב כיה"כ שהרי הוא מתכפר בו שליש העונות כיה"כ והוא חשוב כמו כל ט' ימי תשובה שהרי בכל ט' י"ת אינו מתכפר אלא שליש ובער"ה לבדו מתכפר שליש והשיב דשליש ראשון קל להתכפר ושליש ב' קשה יותר ושליש ג' קשה מכולם וק"ל ותשובה זו צריכה להבין דאפשר לומר איפכא דשליש א' קשה טפי שכבד העונות חמיר טפי בהצטרפותם שיתחזק כח כל א' עם חבירו ובענין הזכיות כדכתיבנא עוד יש לדקדק היכי מתכפרין שני שלישי עונות קודם יה"כ והשאר ביה"כ דהא תני ר' ישמעאל בפ' יה"כ ד' חלוקי כפרה ותשובה עם כל אחת ואחת כו' א"כ היכי מצי מחיל כריתות מיתות ב"ד וחילול ה' ומיהו דכיון דתנא בפ"ק דשבועות ס"ל דיה"כ מכפר על הכל אפשר דר"ל דהכא כותיה קאי ומצי סבר נמי דשאר עבירות זולת מצות עשה אפשר דמתכפר מקמי יה"כ ודלא כתנא דבי ר"י ומהשתא מצי למימר שליש דקאמר לאו שליש מספר ממש אלא חלק הא' דהיינו עבר על מצות עשה היא שנמחל בער"ה וחלק ב' דחמיר טפי דהיינו עבר על מצות ל"ת נמחל בימים שבין ר"ה ליה"כ וביה"כ נמחל החלק החמור דהיינו כריתות ומיתות ב"ד והשתא ניחא דאין ר"ה שוה ליה"כ גם יתכן שלהיות עבירות אם בשוגג ואם במזיד ואם במרד דהיינו חטא ועון ופשע כדאיתא בפ' יה"כ כנגד המין הא' אמר שליש בער"ה והמין הב' היא השליש הב' והמין הג' הוא שליש הג' א"ק כפרת השליש ע"י גדולי הדור איך הוא שתעניתם יועיל לעצמן ולא לאותן שלא יתענו בודאי ול"ל דקרי שליש לאותן היחידים דודאי היחידים הם מעטים משליש ישראל ועוד דלא דמי למשל שהמחילה לכל העיר בשביל המקדימים לצאת לקראתו ולכן הנכון דמחילה דמיירי הכא היינו לבטל הצרות הכוללות המתרגשות לבא על ישראל בעולם הזה שזכות הטובים תגין על הכלל ובער"ה ימחול השליש ושוב שליש אחר אבל מה שחייב כל א' מצד עצמו תלוי בתשובת עצמו ובהא לא קמיירי הכא:
כל מי שאין לו אשה. יש שואלין למה דברו בלשון שלילה ולא בלשון חיוב דהל"ל כל שיש לו אשה יש לו טובה וברכה וקרא נמי הל"ל טוב היות אדם עם אשה ואינה שאלה דלא פסיקא מלתא דמי שיש לו אשה יש לו טובה דכמה זמנין שהאשה היא לרעה אבל השלילה פסיקא הוא דמחוסר אשה מחוסר אלו:
בלא שמחה. משמחת לב אשה כדא"ל ריב"ק לההוא גוזאה כדאיתא בשבת בפ' שואל אבל ישראל היושב יחידי אין לו שמחה שהאדם בטבע כשאין לו עם מי ידבר סודותיו דאגה בלב איש ישחנה וכן כתב החכם רבינו ש"ט אי חברותא אי מיתותא:
בלא ברכה. שבשבילה הבית נתברך כי איש ואשה שכינה ביניהם וגם זה לפי הטבע שהיא משתדלת לצרכי ביתה ובשמירת ממון בעלה:
בלא כפרה. לאו דוקא שאפשר שיתכפר אדם בתשובה וזבח ומנחה בלי אשה אלא כלומר שתחסר ממנו סבה אחת מסבת הכפרת או אות א' מאותיות הכפרה:
וכי אחיו היו כו'. כתב הרא"מ לא ידעתי למה לא יהיו פי' לאחיו של לבן שבאו עמו כדכתיב ולבן תקע את אחיו וכמוהו ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם או לאוהביו שבאו עם לבן דומיא דויקרא לאחיו לאכל לחם שאחר זה ופרש"י לאוהביו שבאו עם לבן ושמא י"ל שמאחר שהגל והמצבה שניהם יחד הם לעד בין לבן ובין יעקב והמצבה מצינו שהעמיד אותה יעקב כדכתיב ויקח יעקב אבן וגו' יחויב שגם הגל גם יעקב לקט אותו ע"י בניו. ול"נ דגבי לקטו אבנים א"א לפרש אחי לבן או אנשים שעמו שאע"פ שיהיו אוהבי יעקב אינו ראוי לגזור לקטן אבנים כאדון לעבדיו וע"כ צ"ל שהם בניו או אחיו ממש שדרכן להיות נשמעים לאחיהם הגדול ועוד י"ל דכינוי אחיו לא קאי אלא איעקב הנזכר ולא דמי לויאמר פרעה אל אחיו דשאני התם דמקמי האי קרא כתיב ומקצה אחיו לקח ה' אנשים דקאי כינוי אחיו איוסף ולכך קרי בתר הכי נמי אחיו:
ומשם העשיר משה. כי הלוחות היו מאבן יקרה וזהו מחצב של סנפרינון שברא לו הקב"ה בתוך אהלו וכן בירושלמי דשקלים פ"ה וכתב שם בעל ע"י וז"ל אם הדברים כפשטן רצה הקב"ה כדי שיהיו דבריו נשמעים שיהיה לו עושר וכבוד וע"כ יכבדוהו כשלא יצטרך למתנת ב"ו ואם נאמר שכוונה בזה לומר שהיה מסתפק וכו' עד כדי שיכול לקיים תורה ומצות ותמיהני מי הזקיקנו לומר שלא יהיו הדברים כפשטן ועוד שהדבר מוכרח ממ"ש בש"ר פ' מ"ו ומשה שעסק בעצמותיו יהיה עני כי לא יסבול פירוש אחר גם בפ' המצניע אמרו אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכולן ממשה והביאו ראיה לעשרו מפסל לך והדברים כפשוטים שהרי הגבורה כפשוטה כמו שהוכיחו מואתפוש בב' הלוחות גם מ"ש שאם הדברים כפשטן טעם העושר כדי שיהיו דבריו נשמעים ואף שזה טעם נכון למה שכל נביא צריך להיות עשיר הנה בענין משה אין אנו צריכין לטעם זה רק מפני שעסק בעצמות יוסף ואבד עושר ראה ה' כי ראוי לו שיתעשר:
זה העולם כו'. אתא קרא לאשמועינן חשיבת הצדיק שמגין על הדור בצדקתו וחשוב לפני ה' ואע"פ שבני דורו מבזין אותו ויראה שלפ"ז פי' גם זו ראיתי חכמה דכתיב לעיל מיניה ראיתי מעלת החכמה כי רבה היא ולראיה מייתי חשיבות נח בחכמת זה העולם עולם השפל ונקרא עיר קטנה לגבי עולם העליונים:
וחכם זה נח כי בתורת ה' חפצו. ועיין בב"ר פ' כ"ו א"כ מאי מסכן וי"ל כנגד בני דורו היה מסכן שהיו מבזין אותו ועוד י"ל דמסכן במעשים ע"ד חכמת המסכן בזויה ס"ל כמ"ד דלא היה צדיק גמור וא"ת והיכי קאמר התם נח מצא והקב"ה לא מצא הא כתיב הכא עליו ומצא בה איש מסכן וחכם וי"ל דהתם לא דריש עיר קטנה וגו' על נח אלא באחד משאר דרשות הנזכרים הכא:
א"ל ואת מאן. כלו' אם היא שלוחה מאנשי העיר נבקש שלום ויש לסמוך על דבריה אם היא מעצמה באה להוכיח והשיבה כי היא מהחשובות והיא עיני העדה כי היא שהשלימה מניין של ישראל לחשיבותה והרי היא במקום כולם וההכרח הביאה לספר בשבחה והוצרך לומר שישאלה את מאן ולא שמעצמה אמרה אנכי שלומי כו' מפני שאין טעם להפסיק במאמר זה בין מ"ש דבר ידברו כו' ומ"ש אתה מבקש להמית כו' שהכל ענין א':
שבל המעיז פניו בת"ח כו'. היא גיר' נכונה כדאיתא הכא והכי קדריש במלך בדוד במה שנשא בדוד שהוא ת"ח ה"ל כנושא יד במלך אפי' לא היה דוד מלך וא"ת למאי הלכתא בעי למילף ת"ח ממלך ע"י דאיכא חטא במעיז פניו בת"ח כמעיז במלך הא מאת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח נפקא וכן מוהדרת פני זקן ואי למימר דחמיר כ"כ כמעיז במלך ליתא דזה אפי' מחל על כבודו אין כבודו מחול ואיכא חיוב מיתה בו משא"כ בזה וי"ל דאתא למימר דאיכא נמי מיתה במעיז בת"ח והיינו נדוי שמנדין על כבוד ת"ח כדאיתא בפ' אלו מגלחין נידוי חשיב מיתה כדאמר התם מאי שמתא שם מיתה ובשלהי שבת אמרינן מר נמי עניש וקטיל ועי' בב"ר פ' צ"ד וביפ"ת שם: