הה"ד צדקתך כהררי אל. עיקר הכתוב הובא פה בשביל אדם ובהמה דדריש על וביום השמיני ימול ועל ומיום השמיני והלאה בסוף הסימן ואגב דריש כל הכתוב:

ד"א צדקתך כהררי אל כו'. לשני הלשונות יתפרש הכתוב צדקתך אשר יעשה ה' בארץ כהררי אל הוא לפי הצדיקים אשר נקראו הרים כדכתיב שמעו הרים אתריב ה'. ומשפטיך והעונש הבא בארץ תהום רבה הוא לפי הרשעים אשר נקראו תהום וכמו דדרש בתנחומא מתהומות יכסימו אך לפי לשון הראשון מדבר הכתוב מצדקת הצדיקים ורשעת הרשעים אשר בין אדם למקום. ולכן משוה מעלת הצדיקים לעשבי הרים אשר תפארת הם להרים ואין לאדם תועלת בהם. והרשעים נקראים תהום שאין מעלה עשבים כדאיתא בתנחומא. וללשון השני מדבר מצדקת הצדיקים ורשעת הרשעים אשר בין אדם לרעהו וכמו גמילות חסדים אשר על זה העולם עומד ולכן משוה מעלות הצדיקים להרים הנזרעים ועושים פירות ויביא אוכל לבני אדם והרשעים לתהום שאינם עושים פירות:

רבש"ע כאדם אנחנו. פי' וחטאנו בדעת אך כבהמה אשר לא יענשו על מרדם כי אין דעת להם תושיענו:

משפט אדם ומשפט בהמה. פי' כשם שמרחם על האדם וצוה למולו רק אחר יום השמיני כן מרחם על הבהמה להשאירה ח' ימים תחת אמו:

ר' תנחומא פתח כו'. הנה לר' ירמיה יתפרש מי הקדימני ואשלם גם בכל מצוה שאדם עושה בזמנו אנכי הקדמתיו להכין לו המצוה אחרי כי כל השמים לי הוא ולר"ת יתפרש על העושה מצוה ומכינה בטרם בא עליו החוב וזה שמפרש מי הקדימני כל המקדים לפני לעשות מצוה בטרם שחל עליו החוב עלי לשלם גמולו בעוה"ז ושכרו לעוה"ב. ומה שאמר הכתוב תחת כל השמים לי הוא לאמור כי לא לבד באופן אחד עלי לגמלו וכמו בנותן שכר סופרים ובן אין לו. אלא אף כל האופנים עלי לגמלו כגון הקונה תכלת וטלית אין לו עדנה. או מזוזה ובית אין לו יש בידי ה' לגמלו אחרי כי כל אשר תחת השמים לי הוא:

כל מי שפעל עם אל. ודרש מה פעל אל כמו מי פעל אל:

מי קלס לפני כו'. הנה מה שבחר למנות מצות אלה דוקא הטעם בזה משום דתכליות המצות שונות הנה. יש אשר תכליתן היא לדעת מציאות ה' וגדלו. ולתועלת זו אמר מי קלס לפני עד שלא נתת לו נשמה. ויש אשר תכליתן לתקן הנפש במדות ישרות ולתועלת זו אמר מי מל כו' וכאשר כתב הרב כי המילה נתנה ליישר המדות. ויש אשר תכליתן לשמור את מין אנושי מנזק כי לא ירע איש וישחית לרעהו ולתכלית זו אמר מי עשה לי מעקה אשר נאמר בה ולא תשים דמים בביתך. וכן מזוזה בא לשמור מן הנזק כדלעיל ב"ר פ' ל"ה. ויש אשר תכליתן הוא לנטוע האמונה בלבבנו בהשגחת ה' כי הוא צופה ומביט על כל. ולתועלת זו אמר מי עשה לי סוכה המזכרת יציאת מצרים וכן הלולב וציצית באו להזכיר לנו כי הכל מידי ה' הוא לנו. ויש אשר תכליתן לעורר בנו החסד והרחמים ולתועלת זו מביא מי הפריש לפני פאה תרומה חלה הבאים לעניים ולכהנים. ואף כי הקב"ה הקדים לתת לו מ"מ שכרו את ה' ופעולתו לפניו וכן הוא בקרבן:

ר"י בר זבדי פתח כו'. משום דחפץ לתרץ למה כתיב שור או כשב ולא כתיב עגל כדי שלא יהיה לבית ישראל למזכיר עון וכמו דמסיק בסוף הסימן לכן הביא כל הדרשות אשר בענין זה:

הה"ד מה שהיה כבר הוא. יען דחפץ לדרוש את סוף הכתוב והאלהים יבקש את נרדף לענין שור או כשב וכמו שדרש בסוף סימן ה' לכן הובא פה גם הדרש על ראש הכתוב:

ה"ג ר"י אומר אם אומר לך אדם אפשר שהיה העולם כלו מים במים אמור לו כבר הוא אוקיינוס כלו מים במים ואשר להיות כבר היה אם אומר לך אדם אפשר שהקב"ה עתיד לעשות ים יבשה אמור לו כבר היה לא כך עשה ע"י משה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וכתיב ואתה הרם את מטך וגו' וכתיב ויבאו ישראל בתוך הים ביבשה והדר גרסינן ר' נחמיא אומר אם יאמר לך אדם אפשר שאלו לא חטא אדם כו':

היה חי וקיים לעולם כו'. פי' אם יבוא איש בחקירתו להוכיח כי אי אפשר אשר אדם המרכב מחלקים יחיה לעד וחלקיו לא יתפרדו. ויעקש את הכתוב הנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות פי' כי בלא זה היה מת אחר ימים רבים ועתה תקדם מיתתו. לכן תשיבהו מאליהו אשר הוא ג"כ מרכב ובכ"ז באה בקבלה כי הוא חי לעד. וכן המכחש בתחיית הגופים ויאמר מטעם הנזכר כי התחיה א"א רק לנפשות אשר המה אורות פשוטים ולא לגופים אשר המה מרכבים גם אתה תשיבהו ממתי יחזקאל:

עתיד לעשות ים יבשה. דכתיב הן בגערתי אחריב ים וזולתו וכן דריש בב"ר פע"א את הכתוב וזוקף לכל הכפופים על פקידת עקרות לעתיד ובפ' חלק דריש ועלהו לתרופה להתיר פה עקרות וכן מה שעתיד לפקוח עורים מקרא מלא הוא אז תפקחנה עיני עורים:

אפילו צדיק רודף רשע. ומיירי ברודפו להנאתו או להנצל ממנו כההיא דריב"ל בהני בריוני משום ורחמיו על מעשיו וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב:

אלא מן הנרדפים. וזה טובה להם כיון שסוף בהמה לשחיטה והמה נקרבין ונשחטין לגבוה:

הה"ד עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך. גם הדרשות אלו הובאו פה בשביל הדרש אשר בסוף הסימן:

א"ל כדין הוא עבד לך. טוב להגיה בר מדין הוא עבד לך כלום ובילקוט גריס וכדון:

א"ר ברכיה משל למלך כו'. אף כי לפי פשט הכתוב עמי מה הלאתיך משמע כי לא הלאה אותנו בשום דבר ולפי המשל יצא כי רק בשלוחיו משה אהרן ומרים לא הלאה אותנו. אמנם באמת קשה להם מה שאמר עמי מה הלאתיך הלא העמיס עלינו תרי"ג מצות אבל ר' ברכיה מפרש כי מה הלאתיך נמשך על הכתוב הנאמר אחריו ואשלח לפניך משה ואהרן וקאי הלאתיך בשלוחי ור"י אמר ולא אמרתי אליכם שתהיו קורין ק"ש לא עומדין כו' קמפרש מה הלאתיך על ענה בי בעדות אשר תענה כי בק"ש מעיד האדם כי ה' אלהינו ה' אחד. וריב"ם מתרץ כי בקרבנות מדבר הכתוב כי לא הלאתיך לבחור קרבן לפני הכבד להשיג אבל טורח המצות לא נחשב לטורח לכל אחד מהם כי זה טובתנו והם חיינו ואורך ימינו:

מאפע מק' פעיות כו'. דריש מאפע מאה פעי' ודריש נמי א' מפעיות הזה וזה כי רובן הן בסכנה:

כי יולד פרט ליוצא דופן דתנינן תמן יוצא דופן כו' כצ"ל ופירושו דממעטינן יוצא דופן בקדשים מדין לידה ומביא לראיה מחלוקת ר"ש ורבנן דין לידה ביוצא דופן באדם. ולר"ש אע"ג דחשיב ליה באדם כילוד מודה הוא לענין קדשים שאינו קדוש כדאיתא בפ' יוצא דופן:

עד שיראה פני המטרונה תחלה. מה שיקרא לשבת מטרונה הוא ע"ד שבת מלכתא. והטעם במשל הזה כי השבת מורה על חדוש העולם והשגחת ה' בשפלים. והאמונה בזה צריך שתקדים לכל ולכן אלה המביאים קרבן ומקטירים ומגישים לשמו הגדול בלי אמונה בחדוש העולם ובהשגחת ה'. אמונת שוא הוא. וזה שאמר כי השבת צריך שתעבור לפני מצות הבאת קרבן ומצות מילה:

אר"י משפט אדם כו'. זה הוא טעם אחר להמתנת ז' ימים לקרבן ולמילה בשביל רחמים כדמפורש לעיל:

כלומר אם הבאת לפני קרבן ברצון מלתא באנפא נפשא היא דדריש מאי דכתיב ירצה לקרבן שאם הוא באונס אינו אלה אשה לה' כי ישרף באש חנם:

אף גוג ומגוג כו'. במה שאמר בתחלה אני מזווג לפטרון שלהם אין הכוונה כי נואל לעלות בשמים ולהלחם בשי"ת אבל הכוונה כי הוא בגזרותיו יעמול להפריד בין ישראל לאביהם שבשמים לבטל את ישראל מת"ת ומלשמור מצותיו ובזה הוא נלחם עם ה' למרות במצותיו:

לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין. בא לדרוש מה דכתיב לרצונכם תזבחוהו כי זה להבטחה אשר התודה תזבחוהו גם לעתיד בעת אשר כל הקרבנות יבטלו: