Yefeh To'ar on Bamidbar Rabbah Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כי מכבדי אכבד זה פרעה וכו' שנאמר ופרעה הקריב וגו'. והא דכתיב אחר זה והנה מצרים נוסע אחריהם דמשמע שלא היה בראש פמליא שלו זה קאי על שר שלהם שנקרא מצרים והיינו דכתיב וייראו מאד כי לולי זה למה יתייראו כ"כ וכי כבר שכחו מה שעשה ה' להם אבל כשראה שהשר יורד מן השמים ופחדו שמא מה' הוא זה בחטאם:
[מהו אשר משפטו פעלו כיון דאמר אשר משפטו למה אמר לפני זה בקשו את ה' כל ענוי ארץ והיה צ"ל כל צדיקי או ישרי ארץ ומתרץ כי זה הוא ענוה אשר עושה משפט וגומל טוב כאחד. ואין קצפו בוער בלי גבול:
ואלו אין בהם אחד מאלה שאין בהם מדת רחמנים כי לא רחמו על בני שאול ואין בהם מדת ביישנים שהשיבו פני דוד ישריו שפייסום ריקם ולא בושו מהם. ואין בהם מדת ג"ח דכיון דלא וויתרו על עלבונם אחרי שנים רבות מכ"ש שלא יוותרו בממונם או בגופם לגמול חסד]:
והם אוכלין ונענשין דאני יורש את הארץ לעצמי וק' דאמרינן לעיל בב"ר שעיקר כוונתו היה לישא את חוה וי"ל דאין ה"נ אבל בתחלה היה דעתו להרוג את האדם וישא את חוה כל זמן שתחיה ולכך יעצה על אכילה זו דאי לאו הכי לא היה אפשר לו להרוג את האדם שלא היה מת בשום צד שלא היה יכול לו אבל כשיחטיאם ה' יעזבנו בידו:
שברכו שיכלה הרעב. וא"ת ואמאי מהני זכותיה במצרים ולא בהיותו בארץ כנען שגם שם היה הרעב וי"ל דא"כ היה יוסף מוכחש בפתרונו שלא יבואו שבע שני הרעב כאשר אמר אבל כאשר ירד יעקב למצרים וראו המצריים כבודו יכירו וידעו כי זכותו דיעקב גרם שיכלה הרעב א"כ מברכתו את פרעה דהיינו שיעלה נילוס לקראתו כמ"ש רז"ל משם נסתלק הרעב כי השבע בא למצרים מהיאור:
וימת שאול במעלו אשר מעל איתא באגדת שמואל במעלו אשר מעל בה' ה"פ היינו ב' מעילות חד הריגת נוב עיר הכהנים וחד חמלתו על אגג מלך עמלק ועל דבר ה' אשר לא שמר היינו מה שלא המתין לשמואל ז' ימים עד בואו כדכתיב ואתאפק ואעל העולה וגם לשאול באוב כמשמעו ולא דרש בה' היינו מה שאמר לכהן אסוף ידך ולא המתין עד שידרוש באורים ותומים:
שכן מצינו באברהם ושרה שנתברך בענין הזה. וקאי על למעלה מזה שאמר המדרש שמשולחנך יזכר בניך למעלות גדולות ונלע"ד דלפי זה לא פליגי ר"נ ור"ע לעיל בב"ר גבי ויטע אשל בבאר שבע ר"נ אמר אשל פונדק ור"ע אמר אשל סנהדרין דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי בשביל שעשה פונדק מכח זה יזכו בניו למעלות גדולות שיהיו סנהדרין גדולה ועיין לעיל בב"ר פ' נ"ד ותמצא על זה חבילות חבילות:
הרי כל שכרו של גר וכו'. דאע"ג דהבטחת המזונות לאו מלתא זוטרתי היא כי כל עמל אדם לפיהו וקשים מזונותיו של אדם וכו' אבל מאחר שאמר ואוהב גר חשב שהיה ראוי להבטיחו בעושר גדול ולא בלחם ושמלה דמשמע מזונות מצומצמים ומשני שאפילו מזונות מצומצמים בהיותו בטוח בהם דבר גדול הוא שהרי אפילו לזה הוצרך יעקב להתחבט עליהם ולכך הושיטה לו בקנה כי בנקלה ישיג זה ע"י הבטחת ה' בלי שיתחבט עליהם ¹:
footnotes: ¹ (* *) אמר הקטן שבקטנים מהנלוים על בית יעקב משה בן אברהם אבינו מיום באתי לחסות תחת כנפי שכינה היה קשה לי למה אמרה התורה אצל הגר בלשון קצרה לתת לו לחם ושמלה ואותו זקן בקש לתת לו לחם לאכול ובגד ללבוש וכי אין לו לחם לאכול ובגד ללבוש. אלא בקש יעקב לחם לאכול בהרוחה ולא מזונות מצומצמים כפי' יפ"ת אצל הגר. דאל"כ מה היה צריך יעקב לבקש רחמים בעבור מזונות מצומצמים ומה אם התורה נתנה הבטחה לגרים הנלוים על בית יעקב לתת להם מזונות מצומצמים ליעקב עצמו על אחת כמה וכמה אלא כאשר פירשתי:
(*) ומה שאמר לעיל הרב בעל פי' י"מ ז"ל שאשתו מזנה ושותת מים מאררים וכו' קשה וכי משום חטא בעלה תהא היא זקוקה לחטא א"א אף שהיא צנועה ונ"ל ליישב שיעבור עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה אפ"ה היא זקוקה לכהן כנ"ל ודו"ק. כ"ד הקטן משה שאין ידים לו העוסק במלאכת הדפוס לכל עם ולשון ונק' בפי כל ר"מ בן אברהם אבינו פה ק"ק פרנקפורט דאדרא.
ושמלה זו טלית. פי' סודר דרבנן וסודר זה היה סימן לסמוכין להיות מורי הוראה לרבים וז"ש זכה לתורה זכה לטלית כי יזכה להיות מורה וראש על הצבור:
מקריבים עולות על גבי המזבח. וזו חבה יתירה שיהיה זרע בני כחו קרובים לה' לשרתו ולהכי נקט עולות שהוא הקרבן היותר קדוש שכולה כליל.