הכא את אמר וכל שיח השדה וכו'. קושיתו היא כי מכתוב זה מוכח אשר בששי לא היה שיח השדה עדיין בשביל שלא המטיר ה' מטר על הארץ קודם שנברא האדם וכמו"ש רש"י ז"ל בחומש בפירוש הכתוב ולהלן את אומר ויצמח ה' אלהים וגו' משמע קודם שנברא האדם כבר הצמיח ה' כל עץ. ומשני ר' חנינא כי בג"ע באמת צמחו מקודם שנברא האדם וג"ע נברא בג' כדדרשינן מן הכתוב ותוצא הארץ ושם יצאו גם שאר הצמחים והכתוב וכל שיח השדה מדבר משאר העולם. ור' חייא מתרץ כי באמת נטע ה' את העצים לפני בריאת האדם אבל לא צמחו עד שנברא האדם ויצאו הגשמים ולפ"ז אין סתירה בין הכתובים:

כאלו משיחין אלו עם אלו. שיחת האילנות היא הקול שמשמיעים בעת שהרוח נושב והאילנות מתנועעים. וכמו"ש לקמן בפי"ו אומר לאילני מאכל למה אין קולכם הולך כו':

ובאת הרוח ופגעתו זה הרוח היושב בין האילנות כענין הרוח שהיה על המעיין בויק"ר פכ"ד ע"ש:

מזכיר שם מלא כו'. פי' דהזכיר ה' אלהים שם מלא רק כאשר נברא העולם במלואו. להראות לנו כי ברא אותו בשלימות ולכן אף שהעולם נברא רק בב' אותיות מ"מ שמו המלא על מלואת העולם. שאז נחזה שלמות פעולותיו והשגחתו המקפת את כל העולם במלואו אשר ע"ז מרמז השם בן ד' אותיות וכן מזכירו בירידת גשמים שהיא שקולה ככל מעשה בראשית וכמו"ש לקמן בסי' ד':

ג' דברים שקולים זה כזה. פי' כי אלה הג' דברים יקימו דבר אחד שלם. כי האדמה היא החומר הנפעל. והמטר הוא צורת הויה והצמיחה. והאדם הוא הפועל ואם יחסר אחד מהם יחסר הכל:

קשה היא גבורות גשמים כו'. פי' שיש מעשה נסים בגשמים גדולים ונפלאים ולכן הוא קשה ושקול כמעשה בראשית. ולאפוקי מהאומרים כי הגשמים הם רק מעשה הטבע. אחרי כי מעשה הטבע יתמידו בזמן ובפעולותיהם. ואנחנו רואים בגשמים שזמניהם מתחלפים. ופעמים ירדו למרבה ופעמים במשך זמן לא ירדו כלל. וכן לא ישמרו בירידתם את המקומות בשוה. מזה מוכח כי שקר הוא בפי האומרים כי מעשה הטבע הם ומ"ש בלשון קשה אף כי אין קושי לה' במעשיו. אך זה הוא מאופן דבורי רז"ל וכמו"ש בפסחים בפרק בתרא קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ועוד. וגם י"ל כיון דהגשמים נותנים מזון לכל בריה. וביניהם יש שאינם ראויים. וכ"י קשה לו לעבור על מדת הדין. אך בחסדו יתן הגשמים. וז"ש שקולה כמעשה בראשית כי גם עולם חסד יבנה:

שהיא מרצה כקרבנות שנאמר רצית וגו'. וסוף המזמור הוא גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. וכן כתיב שם צדק משמים נשקף דמדריש בפ"ק דתענית על הגשמים:

מכנסת את הגליות כלומר שממהרת את הקץ:

אף מכפרת על החטאים. כלומר גם על המזידים וכדכתיב נשאת עון עמך. ולר' יצחק אינו מרצה רק על השוגג כמו הקרבנות:

בזו יד ובזו יד כו'. במה שהשווה אותן ליד ופתיחה בא לרמז לנו כי מפתח של גשמים ותחיית המתים הוא ביד של הקב"ה וכדאמרינן לקמן פע"ג:

תה"מ לישראל לאו דוקא לישראל כי גם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב ויקומו בתה"מ. אבל פירושו הוא לצדיקים. וכן הוא במסכת תענית שתה"מ לצדיקים וירידת גשמים לצדיקים ולרשעים: והנה המדרש מנה פה שש מעלות נכבדות אל הגשמים. והן הנה כנגד שש התועליות הבאות לעולם בשביל הגשמים. התועלת הא' היא שהמטר מקיים את העולם השפל שהיסודות לא יופסדו מחום השמש וכמו שהזכרנו למעלה. וכנגד זו אמר שהיא שקולה כמעשה בראשית. כי הבריאה וקיום הבריאה אחד הוא. התועלת הב' שפע הטובה והברכה הבא לעולם לרגל הגשמים. ורוב המשא ומתן עד שאמרו רז"ל אפילו פרוטה בכיס מתברכת. וכן איתא לקמן בסי' ט"ז ע"ש וכנגד זו אמר ר"י שהוא מרצה כקרבנות כי אחד מטעמי הקרבנות הוא להוריד שפע ברכה על הארץ וכמו שהאריך בזה בעל העקדה בשער י"ו. התועלת הג' אהבה ושלום הבאים לעולם בשביל הגשמים וכמו דכתיב השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. וכ"כ רש"י בפ' מקץ על פסוק יפות מראה. וע' בסוף פרק הזהב וכנגד זו אמר שמכנסת את הגליות כי סבת הגלות הוא שנאת חנם וכאשר תחדל השנאה ימהר קץ הגאולה לבוא וגם קבוץ הגליות הוא מליצה על התקרבות הרחוקים. התועלת הד' הוא בריאות החולים וכמו"ש לקמן סי' ט"ז אף החולין מרויחין כי הגשם יבוא לחות באויר וגם ינקה וייטיב את האויר ובזה יביא בריאות ושלום לעולם. וכנגד זו אמר שהיא אוספת את העברה. כי בעברת ה' תבוא המחלה. התועלת הה' היא הרחקת פשע ועון כי על פת לחם יפשע גבר ואיש את רעהו יתקוטט. וכנגדו אמר שמכפרת על החטאים כי אז יסורו. התועלת הו' והיא היותר מפורסמת שהגשמים נותנים מחיה וכלכלה לכל החיים. וכנגד זו אמר שהיא שקולה כתחיית המתים ופירש"י שע"י הגשמים התבואה מתגדלת. והתבואה תביא חיים לבני אדם:

ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה כו'. פי' הדרש הוא כי אחרי אשר ראינו מהכתובים כי המטר איננו יורד רק בזכות האדם וכמו"ש לעיל. לכן אם תהיה עצירת גשמים בארץ מזה נדע כי הסבה היא בשביל שאין אדם הגון אשר ישיב את לב בני האדם לעבודת ה' כאליהו וחוני המעגל אשר המה הביאו הגשמים בצדקתם ובתוכחתם:

לא באנו לכאן אלא לנסיון. כי בחסידותם האמינו אשר כל מקרה לאדם היא בהשגחה. לנסיון לידע ולברר בזה דבר מה ובדקו וראו כי מים האלה משונים הם שבולעים מים ומלאו משם חבית מלא מים ובבואם לרומי ונשאלו על מי אוקינוס השיבו ובררו את דבריהם בנסיון. וע' בזה בקהלת רבה. וסגולת של מים בולעים מים היא. פי' כי המים הבאים לתוכם יתהפכו לאויר ויכלו כעשן ברוח. וכמו האש שמתכת את המים בקדרה עד שיעלו באד ובאויר:

על דעתיה דר"א כו'. פי' מעיקרא מפרש את ראש הכתוב והים איננו מלא משום שמים בולעים מים. וזה אליבא דכ"ע. ועתה מפרש את סוף הפסוק אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת בפלוגתא. כי לר"א יתפרש אשר הנחלים הולכים אל הים יתמלאו שנית מן הגשמים העולים מן הים. כי הוא סובר דכל העולם ממי אוקינוס הוא שותה כדלקמן בסי' י'. והגשמים הם הממלאים שנית את הנחלים וכדאמרינן בשבת מטרא במערבא סהדא רבה פרת. ור"י דסובר כי הגשמים ממים העליונים יבואו מפרש את הכתוב אל מקום שהנחלים הולכים פעם אחת. שם הם שבים ללכת תמיד כי המה הולכים תמיד אל הים. ולא ישנו את תפקידם:

ולמה קורין אותו תווי כו'. ומשני מפני שהוא משקה אחת למ' שנה ומתמיה את האנשים בבואו לכן נקרא תווי מלשון תהי בי' או תוה וקם בדניאל ג' כ"ד:

חזר בו הקב"ה. ומה שנהר נילוס וקבריא ותוויי נשארו כמשפטם הראשון. הטעם מפני שטבע אלה המקומות הוא לבל יעלו בהם אדים להמטיר מטר על הארץ:

להדיח טללים רעים פי' לדחות את האויר המעופש. וע"י המטר מתנקה האויר:

מתמתקין הן בעבים. כי שם יזדככו ויפרדו מהם חלקי המלח:

אשר יזלו שחקים ואין נוזלים אלא מתוקים כדאיתא במכילתא על פסוק נצבו כמו נד נוזלים:

מן העליונים פי' מן המים אשר ממעל לשמים כדלעיל בפ"ד משם המים מורידים לעבים וממטירים על הארץ. והנה הרב המורה והעקרים והרמ"ע בפירושו על הפסוק כי יגרע נטפי מים ובעל העקדה ועוד יגעו בזה לכוון דברי ר"י אשר לפי הנראה הם גם נגד המוחש. אך דברי כולם לא ישיבו טעם והראוי להטות אוזן לדברי הרמב"ן בפ' בראשית בענין מים העליונים שהדברים האלה הם מסתרי מעשה בראשית ושכלנו קצר מהבינם:

ומקבלין אותן כמפי הנוד. ולפ"ז מדמה את השחקים לנוד. ובגמ' הגירסא ופותחין פיהן כמין נוד ומדמה את העננים לנוד וזו הגירסא נכונה יותר:

למה הוא קורא אותן שחקים כו'. זה קאי לדברי ר"א דאומר כי המטר עולה מן הארץ וא"כ יקשה למה אמר הכתוב אשר יזלו שחקים למה הוא קורא לעננים שחקים ונותן טעם מפני שהעננים שוחקין את המים וכן נראה מפורש בשוח"ט מזמור י"ח כי שם לא נזכר כלל דברי ר"י רק דברי ר"א וע"ז הוא נותן הטעם כי העבים שוחקין אותן ועי"ז הם מסתונים ומתמתקים:

על דעתיה דר' יוחנן כו' הוא סובר כי הגשמים הם נסים. לכן מדמי לנותן מתנה הנותן בעין יפה החבית והקנקן יחד. כן נותן הקב"ה המטר והעננים. ולדעת רשב"ל יש בגשמים גם ענין טבעי שהאדים עולים מן הארץ וכאשר תשתה הארץ מי הגשמים ותרוה אז ע"י התהפכות חלקי המטר ישובו שנית למעלה להשביע את הארץ ולכן מדמי זאת להלואה אשר העיקר הוא מאת ה' והארץ תלוה ותפרע. ובהלואה הדרך לאמר ללוה הבא קופתך ומדוד כן הוא העננים מן הארץ המקבלת את המטר בהלואה:

עב כו' דכתיב עבי שחקים ואד יעלה מן הארץ וחולק על הא דאמור לעיל שאד הוא נהר. ענן דכתיב והיה בענני ענן ונשיאים דכתיב מעלה נשיאים. חזיז דכתיב ה' עושה חזיזים ודרך לחזיז קולות. ומה דנותן טעם לאלו השמות לא בשביל שהם כפולים ונרדפים כי אין לנו לבקש טעם על שמות הנרדפים אשר זה הוא תכונת כל שפה ושפה אבל מדרך רז"ל לתת טעם לכל שם גם אם אחד הוא:

ומשרה רוה"ק כי אין רוה"ק שורה אלא מתוך שמחה והמטר מביא שמחה לעולם. וי"ל עוד כי רוה"ק הוא רוח דעת ויראת ה' ובירידת הגשמים נחזה השגחת ה':

ד' שמות נקראו לארץ. בויק"ר פ' כ"ט מונה שבעה שמות לארץ ורשב"ג פליג ע"ז. וכן בספרי שנו א"ר אלכסנדרי מהו בתבל ארצו מכאן דעשרה שמות יש לארץ. ארץ. אדמה. חרבה. יבשה. ארקא. תבל. חלד. ראשית. גיא. שדה. ורשב"ג סובר כי חרבה. יבשה. המה רק תארים ומקרים לארץ. וכן גיא ושדה המה רק שמות למקומות נפרדים. וחלד קאי על יושבי הארץ כי המה יחדלו. וראשית לא ידעתי היכן נקראת הארץ ראשית. [אמר המלקט עי' במדרש משלי פרשה ח' כי שמה מקום זה המאמר ושמה מבואר גם הטעם למה נקראת הארץ ראשית אבל פסוק לראיה ליתא שם. ומפשט הדברים נראה כי הוא סובר כדעת האומרים לעיל פ' י"ב סי' י"א כל מה שיש בשמים ובארץ בריאתן מן הארץ ודריש בראשית מן הארץ אשר הוא ראשית כל היצורים ברא אלהים את בריאת השמים ואת הארץ וע' ברמב"ן דפירש ג"כ בראשית כמו מראשית בחילוף ב' במ"ם וכמו והנותר בבשר ובלחם יתפרש מבשר ומלחם ועמ"ש היפ"ת בפ' א' לעיל]:

טבת שהיא מורקת את פירותיה. מורקת הוא מלשון כמוש ונכסף וכדאי' בנדרים דף נ"ח ע"א אם היו עלין שלהן שחורין אסורים הוריקו מותרים וכתב רש"י שהן כמו כמושין ירוקין והכסיפו פניהם. ובתקופת טבת יחלו פני הפירות ליבול ולכמוש:

המים העליונים זכרים כו' כי העליונים המה הפועלים והתחתונים המה המתפעלים לכן יקרא אותם בשם זו"נ והעליונים אומרים לתחתונים קבלו אותנו. ואע"ג שאנחנו שונים במינים ובמדרגה מ"מ אתם אשר בארץ ברואי הקב"ה אתם. ואנחנו היורדים מלמעלה שלוחי מעלה אנחנו ולעשות רצון בורא אחד יצאנו לכן נהיה נכונים לעבודתו. וכל זה הוא דרך משל ומליצה:

היא דעתיה דר"ב דאר"ב כו'. פי' כי זה הוא דעת ר"ב האומר כי אין הגשמים יורדים רק אם יכניעו את ערפם. ודורש את הכתוב יערוף כמטר לקחי כי הלקח המכניע את העורף מוריד את המטר. וכמו שנקראת התורה תושיה מפני שמתשת כחו של אדם כן נופל על לקח לשון יערוף מפני שמכניע את העורף:

כדי שתשרה פי המגופה. וזה יותר גדול מהקרמיד וצריך לזה מי גשמים יותר ומקשה והלא פי המגופה היא חזקה ואיננה נמחה במי גשמים. ומשני דלאו נמחית ממש אלא שירדו עליה כ"כ גשמים שנראית כנמחית:

כדין מברך יחזקאל אבא. ולא פליג על מתני' דמברך הטוב והמטיב. כי המשנה מיירי ביש לו ארעא וליחזקאל לא היה ליה ארעא לכן ברך ברכה זו. וכן מחלק הגמ' בפ' הרואה וכן פסקו הפוסקים. ועל הטובה שהקב"ה עושה עם הארץ בהורידו מטר אמר יתברך. ועל הנס שהוא מראה לנו בירידת הגשמים כמו"ש לעיל אמר יתרומם ויתגדל כי בזה נחזה מה רם ומה גדול הוא:

אף אבן טובה מרגשת. זו המרגליות [אולי הם הקאראללען. אך היפ"ת העתיק פערלין] הניצודות בים ומרגישות כשיורדות המטר כי יגדלו ויתיפו:

לפי חיסומה. הוא מלשון פתח וכמו אתחסם ר"א וקרון ליה ר"א חסמא בויק"ר פכ"ג דהוראתו אתפתח. ופי' עד מקום שתפתח האדמה תשקה ולא בפנים:

א"כ מה יעשו כו'. דברי המדרש הם ופליג על ראבר"ש. (ור"א אמר לך כדר' לוי בסמוך) וסובר כי כאו"א לפי צרכו ומה דכתיב פני האדמה דורש כריב"ל בסמוך: