ואלו הן בראשית כו'. וכתיב בדבר ה' שמים נעשו וכ"כ רש"י ז"ל בר"ה ובמגילה. והא דלא כתיב מאמר מפורש בבריאת שמים וארץ. הטעם משום שנבראו מאין ואם היה כתוב ויאמר אלהים יהי שמים וארץ היה מקום לטעות ולומר כי יאמר אל איזה חומר קדום. או משום דבראשיתם היו חסרים. וע"י המאמרים האחרים דכתיב אח"ז נשתלמו. לכן לא יאות לכתוב בהם מאמר שהיה נראה כי מעשי ה' צריך מאמרים כפולים לקיימם:

בלא טובה זה הוא שם הכולל כל טוב אשר יחסר לאדם. ואח"ז באו הפרטים בלא עזר בלא שמחה כו'. וז"ש הכתוב לא טוב היות האדם לבדו אחרי בהיותו לבדו חסר הוא כל טוב לכן אעשה לו עזר כנגדו למלאות לו הטובות והצלחות החסרים לו:

בלא שמחה דשמחת לב היא אשה כדא"ל ריב"ק לההוא גוזאה בשבת פרק שואל. ובלא ברכה כי בשביל האשה הבית מתברך כדאמרי' איש ואשה שכינה שרויה ביניהם. וגם היא שומרת ומשתדלת בצרכי הבית וכמבואר בפ' אשת חיל. ובלא כפרה כדאמרינן ביבמות ס"ג ע"ב כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין כו'. והטעם בזה כי יחדל משבבות הבחרות. יעזוב את הבלי הזמן וישים לבו לבנות ביתו לעבוד עבודתו:

דכתיב ושמחת אתה וביתך. בשוח"ט מזמור נ"ט יליף מהכתוב ושמח מאשת נעוריך:

אף בלא שלום. כי האשה תשמור הבית. ובשביל זה ימנע מריב ומדון או דישלים עם יצרו ועם קונו אשר בלעדה תקום המלחמה בלבבו להלוך בדרך רע:

בלא חיים כי ע"י אשתו יאריך ימים יותר. או דפירושו על חיי הצלחה ושלות נפש:

אף ממעט את הדמות. הנה הראשון האומר כל השרוי בלא אשה כו' קאי גם אם כבר יש לו בנים וכמו דאיתא ביבמות ס"א ע"ב. והאומר אף ממעט את הדמות קאי ע"כ באין לו בנים. והנה אם נצרף כל הדעות יחד למצא כי שמונה טובות יבואו לאדם כאשר יקח אשה. ואלה המה עזר. שמחה. ברכה. כפרה. שלום. חיים. שלמות האדם. וקיום הדמות. משום דיש שוגים ופתאים האומרים להפך. כי עמל בעל האשה רב ולא ימצא עוזר לו למצוא כדי צרכיו. וגם דאגותיו תרבינה. וגם לא ימצא ברכה במעשי ידיו כי כל אשר ימצא לו לא יספיק לו וגם ירבו חטאיו לפשוע על פת לחם אשר יחסר לו. וגם אין שלום בעצמיו מאהבת אשה. וחייו אינם חיים כי כל ימיו כעס ומכאובים. וגם תארו והדרו יסורו ממנו בעמלו ובדאגותיו. וגם את דמותו ממעל אשר היא להשכיל ולהתבונן תחסר לו כי רחיים בצוארו לכן אמרו כי בטוב העיון הדברים להיפך. כי האשה תביא לו הטובות האלה ואף כי באמת אין טוב בהחלט בארץ. ואם יסכל האדם בדרכיו תבוא לו רעה בגללה אבל כל אלה המה רק יוצאים מן הכלל:

אם זכה עזר. פי' אם זכה במזלו אבל לא אם זכה במעשיו כי רק בזווג שני אמרו רז"ל שמזווגין האדם לפי מעשיו:

והות ברתא דאחתיה. ואמרינן ביבמות ס"ג ע"ב דהנושא בת אחותו מצוה קעביד מ"מ כיון דהיתה אשה רעה יעצוהו תלמידיו לגרשה והא שמע לעצתם:

בתרא ביתא מן דידיה. בבית שהיה לו ברחוב אחר כי בשכונתו אסור לדור עם גרושתו:

על שם ומבשרך לא תתעלם. ודרשינן לקמן דקאי על גרושתו:

ואני מה שמי הנה בדברים הטבעיים א"ש כי הקב"ה הראה להם שבהם נשגבה חכמת האדם מחכמת המלאכים. אבל בשם הקב"ה לא בא להראות להם כי נשגבה חכמת האדם מחכמתם. רק הראה אותם כי גם בחכמה העליונה רמה חכמתו ויש לו חלק גם בידיעת האלהות:

ואתה מה שמך כו'. הנה שמות הבעלי חיים הם לפי תכונתם עצמותם וגדרם. וגדר ועצמות האדם הלא הוא שבו נפש יקרה. ובכ"ז קרא את שמו אדם בשביל שחלקי האדמה מוחשים בו והנפש סתורה בקרבו. ומטעם זה קרא ג"כ את ה' בשם אדני כי אנחנו מכירים אותו רק מפעולותיו וממשלתו אשר בארץ. והוא האדון על הכל אבל עצמותו לא תקרא בשם:

מיד ויפל ה' אלהים תרדמה לצורך לקיחת הצלע. ופליג על הא דאמרינן לעיל בפ' ח' שהפלת התרדמה היתה שיכירו כי הוא אדם ולא אל. ועוד משאר ראיות נראה כי מדרש זה חולק על המדרש האמור לעיל:

תחלת מפלה שינה. ומ"ש לעיל והנה טוב מאד זו שינה מיירי בשינה מועטת והכא מיירי בשינה מרובה ורב דאמר שלש תרדמות הן חולק על ר"י דאמר תחלת מפלה שינה כיון דיש ביניהם ג"כ תרדמת נבואה וזו מעלה גדולה היא לאדם ומ"ש רב שלש תרדמות הן כוונתו על הידיעות הבאות לאדם רק בהפרד החומר מהרוח. אשר החומר הוא מסך מבדיל לפעמים אל השכל. ומונה תרדמת שינה אשר אז נראים לבני אדם חלומות צודקים וכ"ה בתרדמת נבואה היותר גבוהה. ותרדמת מרמיטה היא כמו שהעיד הרלב"ג על נפשו כי לפעמים בהתבודדותו גם בהקיץ העמיק בדברים עמוקים נדמה לו כי המושכלות ישאלוהו וישיבוהו בהן דבר אמת (וע' בדבריו בענין המסוה) וזה מהפלגת התבודדות יאבדו עשתונותיו. ויאלם דומיה כאלו הוא ישן ואז יערה עליו רוח ממרום להבינו ולהשכילו באותו דרוש שהיה מתבודד עליו. וזה כעין רוה"ק. ורבנן מוסיפין אף תרדמה של שטות וכמו דאיתא בפ"ק דב"ב מיום שחרב ביהמ"ק נתנה הנבואה לשוטים ולתינוקות אשר נרדמו בתרדמת הסכלות. ובכ"ז נאצל לפעמים גם מפיהם דבר אמת:

נובלת נבואה חלום. ע' בזה במורה ח"ב פל"ו:

תחתיה אין כתיב כאן כמו ואם תחתיה תעמוד הבהרת (ויקרא י״ג:כ״ג) חומות העיר תחתיה (יהושע ו׳:ה׳) ועוד במקומות רבים לנקבה יחידה נסתרת וכתיב תחתנה בכנוי הרבות אף כי אין י' אחר ת' השני וכמו אחת מהנה וכן גויותיהנה (יחזקאל א) לכן דרש שמוסב על ב' הצלעות אשר מבין שתיהם לקח הצלע ותחתיהן סגר הבשר:

נברא שטן. לפי מה שאמרו רז"ל הוא השטן הוא היצר הרע הוא מלאך המות יתפרש כי אז נברא ונראה בארץ. כי מה"מ נברא ביום א' כדאיתא בתנחומא פ' וישב. ופי' שע"י האשה נתעוררה התאוה והוא השטן ויצה"ר ובגללה בא המות לעולם (ויתר דברי היפ"ת ע' בביאור הרי"פ):

בתחלה בראה לו כו'. ולפ"ז יתפרש הכתוב ויקח אחת מצלעותיו וכבר לקח לפני התרדמה ואח"ז ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם לבריאה שניה והכתוב איננו מסודר:

הוי שהכל מן האשה. ודריש ויסגור מלשון מסר וכמו לא תסגיר עבד אל אדוניו ופי' ויסגור בשר כי מסר כל בשר תחתנה תחת ממשלת האשה:

מביט למקום ברייתו ויתחקה תמיד בזכרונו מאין לוקח ואיפה ישוב. והאשה תדע כי היא תלויה בבעלה:

ומפני מה האשה צריכה להתבשם כו'. הטעם בכל אלה כי האשה צריכה לקנות לב בעלה לכן היא מתבשמת. אבל האשה בכל דהו ניחא לה. ובשביל זה גם קולה דק והולך ובשביל זה גם הוא ערב ותמשך לב בעלה אליה. וכן אין האשה נוחה להתפתות כדי שלא תמעול מעל בבעלה. ובא בכל אלה ללמד לנו כי האלהים עשה את האדם ישר. ואם המה יעותו את מעשיהם אין בזה חטא בבריאה ואח"ז באו השאלות אשר התשובות עליהן הוא בשביל חטאת חוה. כי היא איננה תובעת באיש בשביל שהוא ימשול בה וכמ"ש לקמן על פסוק והוא ימשול בך. ור"י השיב התשובה על התביעה להנשא אשר זו היא מתורצת היטב במשלו. אבל באמת גם תביעת להנשא עם תביעת דרך ארץ זו תלויה בזו. וכן מה שהאיש מפקיד באשה (ע' רש"י) בגלל זה בא לה העצב בהריון ולידה וכ"ה גם בשאר השאלות עד סוף הפרשה: