אין הקב"ה נפרע כו'. ודרש יכיר מעבדיהם שיכיר לאחרים ויגלה את עונם. וכמו"ש בן השנואה יכיר שיכירנו לאחרים כדאיתא בפ' יש נוחלין. ואח"כ והפך לילה גוזר עליהם הגזירה להפוך הצלחתם ללילה. ובאחרונה וידכאו יביא עליהם העונש:

ואח"כ וינחם ה'. בילקוט ליתא זה. וכן הוא למותר במדרש:

הה"ד ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי. ודריש בראתי כמו בררתי (והא' הוא תמורת אות הכפל של הרי"ש) וז"ש הכתוב תחת אשר בראתי פי' בררתי ובחרתי בו מקילוס המים. והוא מרד בי לכן אמחה אותו במים ואשוב לקילוסי הראשון:

אפילו אסטרובולין. דורש את האדם כי כל אתין וגמין רבויין הם. וזה מרבה אסטרובולין והשני מרבה עפרו של אדה"ר. והשלישי מרבה מן את לוז. שהקב"ה נתן בו הטבע להתקיים לעד ולא יכלה באש ובמים כדי שיהיה לאות לבני אדם אשר יבוא זמן התחיה וממנו יבראו שנית. אך דור המבול אשר לא יקומו עוד מעפרם נתן הקב"ה הכח במי המבול כי גם הלוז ימחה במים:

אמר ר' אלעזר כו' בא לחלוק על הת"ק דדורש אמחה מלשון מחאה ודורש כפשוטו מן מחיה וכמו שמסיים וכמה נמוחו מהם ולהשיב על הוכחת הת"ק דמוכיח כי הוא מלשון מחאה יען דלא כתיב בלשון אשמיד או אכלה דריש דקאי על תתקע"ד דורות אשר עלו במחשבה להבראות ועליהם לא שייך הלשון אשמיד ואכלה כיון דלא היו בפועל ומפרש אשר בראתי אשר עלה במחשבתי לברוא אותם ומבאר דבריו במשל כי הקב"ה ברא את שארית הדורות לאלף דור וזה כו' להראות לבני הדורות אשר יקומו מאחריהם כי גם הנבחרים מהאלף היו רעים וחטאים מאד. ומכ"ש אותם הדורות אשר היו ראוי להבראות לפניהם אשר היו עוד יותר גרועים מהם. ומ"ש וינחם ה' וגו' אף כי לפי זה היתה בריאתם לצורך. זה רק ע"ד לשון בני אדם. כי טוב היה בעיני ה' אם אלה הדורות לא היו חוטאים ופושעים:

ה"ג כך היו אלו החשובים שבהם. הגרועים שבהם על אחת כמה וכמה כך אדם אחד מאלף וכו':

אר"ת לא חלת יד ליד כו'. פי' הדברים משום שסדום עצמה לא חלתה ידיה במצות לכן נהפכה כמו רגע. ויהיה ולא חלו בה ידים הטעם על ההפוכה כמו רגע. אבל בישראל הגינו עליהם ידי נשים רחמניות העוסקות במצוה כי תשאר להם פליטה ואע"ג דאמרינן בספרי גבי יחי ראובן ואל ימות. לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין מתן שכר על המצות ועונשין על העבירות. ואיך הצילו אותם המצות מהכליה מהעונש הראוי להם לבוא על העבירות וכן איתא בשוח"ט מז' ס"ב. י"ל דזה הוא לטובת האדם כיון דשכר מצוה הוא נצחי ועונש העבירה הוא זמני. לכן אין מנכין משכר הנצחי בשביל עונש הזמני. אבל אם העבירה מחייבת כליה בוודאי טוב להם לנכותם משכר המצוה כדי שינצלו מהכליה וי"ל עוד כי בני סדום כפרו בעיקר האמונה בה'. ובשביל זה אמר בלשון לא פשטו ידיהם במצות כי אמרו מה בצע כי נצדק. אבל ישראל אף כי עונותם רבו בכל זאת האמינו בה' ולא הפכו משרש את עיקר האמונה אחרי כי פשטו ידיהם גם במצות ובאיכה רבתי מבוארים הדברים שם יותר ע"ש:

גוי שהוא חייב כרת. זה הוא על מה שנקראו הפלשתים בכ"מ כרתי כרתיה משום שראוים הם להכרת. וגם במה שאמר הכתוב אח"ז והכרתי את כרתים משמע שקורא אותם בשם כרתים בשביל והכרתי. לשון נופל על לשון. וע"ע בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

בזכות גוי אחד. בחזית ליתא וגרס רק בזכות ירא שמים אחד וכצ"ל:

ר"י ור"פ כו'. ענין המשלים דק"ל למה מחה ה' מאדם ועד בהמה. אם אדם חטא בהמה מה חטאה ולכן מביא ר"י המשל מפדגוג אשר העוית את דרכי התלמיד וכן הבהמות והעופות בשביל שסרו למשמעת האדם החוטא רב מאד וכדמסיים כד הוה צייד עופא כו'. והמה היו למכשול לאדם לכן ימחו גם המה. ור"פ ממשיל משל לחופה כיון דהכל נברא לצורך האדם ואם האדמה תמחה יגועו עמדו גם כל חי. ולפ"ז מפרשים המה את הכתוב כי השחית כל בשר וגו' זה האדם וכמו עדיך כל בשר יבואו. דאל"כ הלא גם המה בחטאם גועו. ואפשר שר"י ור"פ חולקים בזה כי ר"י אמר אשר כל יציר נברא לתכליתו העצמי ולא בשביל האדם לכן מבקש במשלו למצוא סבה גם בכל החי במה שנמחו מן הארץ. ור"פ סובר כי הכל נבראו בשביל האדם. ואם אדם אין גם אלה למה להם וכמשלו:

הה"ד אסוף אסף וגו'. זה קאי הכל על דברי ר"י בשביל שהמה הכשילו וכמ"ש:

שלא יהיו אומרים לממונם הוא צריך. באמת אולת היא וכלימה לחשוב כזאת. אבל על דור סכל ופתי כמו דור המבול אין זר לטפל על מחשבותם הנתעות כמו אלה. ודריש את הכתוב אם לא נכחד על הכתוב שלפני זה והוא מלא בתיהם טוב. וז"ש אם לא נכחד הטוב הזה מלפניהם אז אמרו קימנו כי לממונינו הוא צריך. ולכן ויתרם כי המותרות שלהם וזה הכסף והזהב אכלה אש כי נתכו באש אשר המטיר ה' עליהם כדאיתא לעיל פכ"א:

אר"ע הכל קראו תגר כו'. הוא בא לחלוק על ר"א כי גם על דור סכל כדור המבול א"א לחשוב שיאמר סכלות כזה לממונינו הוא צריך. אבל מפרש כי הכחיד מראש את כספם בשביל שהכסף היה להם למכשול ולפוקה. ומפרש את הכתוב אם לא נכחד קימנו אז אין פחד לנגד עינינו כי בטחו על חילם ולכן ויתרם אכלה אש:

אף הארץ זינתה. ודורש על הארץ אשר הוא למותר כמו עם הארץ וכמו עלי עשור ועלי נבל דפי' עם אלו כלי הזמר. וכיון שהוציאה שלא ממין הנזרע לכן אמר שזינתה:

נטלו דינם כו'. ע' בביאור הרי"פ ז"ל. ומ"ש דאמר ר"י הוא מדברי המדרש לפרש את דברי ר"י הנאמר לפני זה:

גם אהבתם כו'. זה נמשך אלמעלה דבני דור המבול אין להם חלק לעוה"ב וכמו"ש הכתוב וחלק אין להם עוד לעולם. ודריש את הכתוב גם אהבתם וגו' על דור המבול משום דכתיב לפני זה והמתים אינם יודעים מאומה ודרשו רז"ל על הרשעים שבחייהם קרויים מתים. וגם כתיב ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם. אשר אין להם חלק לעוה"ב. וזה לא שייך בסתם מתים רק על דור המבול שנמח זכרם בלי זכרון. וקהלת מתפלא שם על רעת הרשעים איך לא ישימו לב לזכור את אחרית דור המבול אשר באה להם בשביל רעתם:

לא שהיה כדאי כו'. ודורש נח איש צדיק תמים היה בדורותיו כמ"ד כי רק בדורותיו היה צדיק וכדלקמן: