Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah Chapter 72
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וילך ראובן בימי קציר חטים. משום דהכתוב הזה הוא לכאורה למותר ואין צורך בו. והוא אחד מהכתובים אשר היה מנשה מלגלג עליהם כדאיתא בפ' חלק לכן אמר כי גם הוא בא ללמד לנו דרך יושר ואמונה כי הנזהר מגזל שכרו שמור לעד. ומביא את הכתוב חנוך לנער וגו' משום דליכא מידי דכתיבי בנביאים ובכתובים דלא רמיזי באורייתא וכדאיתא בפ"ק דתענית וזה שמוצא במעשה ראובן רמז למקרא זה כי בשביל שראובן היה נזהר מגזל לכן זכה לארץ מרעה ושבטו היו אנשי מקנה אשר הם רחוקים מהגזל אחרי שזכו לארץ אשר ירעו בה מקניהם ולא ילכו לרעות עוד בשדה אחר. ונותן עוד טעם למה ספרה התורה מהדודאים אשר לכאורה נראה כדבר מגונה יען כי בזה ילמד לנו אשר הרודף אחר המצוה ישיגנה. ולאה אשר חפצה להעמיד תולדות מהצדיק אף כי כבר היתה שבעה ואמרה הפעם אודה את ה'. בכל זאת נשכרה לבעלה בעד הדודאים וילדה שבעה. ורחל אשר היתה רעבה וחדלה מבעלה אף כי היא היתה ראויה להוליד רב בנים מ"מ אומללה בשביל שלא רדפה אחר המצוה:
יברוחין. ע' בזה בראב"ע וברמב"ן. והאומר כי דודאים הוא שעורים יקשה איך נאמר הדודאים נחנו ריח הלא אין ריח בשעורים:
שעורים בימי קציר חטים כו'. ולהאומרים יברוחין או מיישין פשיטא דהנשארים בשדה המה הפקר והבעלים מתיאשין מהם אבל למ"ד שעורים דדרך להניחם בשדה צריך טעם למה הם הפקר ואמר שהם הפקר בזמן הזה:
להודיעך עד היכן היתה כו'. גם בזה בא לתת טעם למה ספרה התורה כל זה ללמד לנו כי יקר היה בעיניו כבוד אמו וכדלעיל ומה שלא הביא לאביו. כי אביו הלך בשדה כמוהו ויכל למצוא לבדו כאלה רבים:
הניאת לסבי כו'. פי' כי רחל חפצה לבשם בדודאים את יצוע יעקב וכמו נפתי משכבי וכ"כ הרמב"ן. ולזה אמרה לאה לה המעט קחתך את אישי כי תחפוץ גם לקחת את דודאי בני לפתות בהם את יעקב. וז"ש המדרש הניאת לסבי כי דרך הנשים לקרוא לבעליהן זקן ואמרה את תהנה ותגעגע את בעלי מן דקני מה שהוא לי לחמם וכמו לעיל פמ"ה איתא לשון דקין על חמס. כי תחמוס ממני את בעלי או שהוא לשון קנא כי בדודאים תוסיף לו חבה לך ותסית בי קנאה יותר:
הוא דהיא אמרה לכן ישכב עמך וגו'. משום דהוא לשון מגונה לאמר כן לכן דריש ישכב על שכיבת המיתה. כי לרחל היה המשפט להקבר עם יעקב משום שהיא עיקר בת זוגו. ורק זה גרמה לה להקבר במקום אחר:
תמן תנינן כו'. מייתי הכא לספר הימנותא דיעקב שמן הדין היה לו לבא עד חשיכה כדמפרש והוא בא בערב וע' לעיל סוף פ"ע:
מקום שאין מנהג. פי' כמו בעיר חדשה ומה שאמר תנאי ב"ד הגדול וזהו סנהדרין הגדול שבירושלים נראה מהערוך ערך כנס דהיה לו הגיר' תנאי ב"ד כמו בירושלמי:
אלא עדי ערב. כי עד ערב י"ל מיד בשקיעת החמה כמו וטמא עד הערב דהיינו בשקיעת החמה ומדכתיב עדי ערב הוא עד חשיכה ממש וכמו עדי נשף דהוא עד הלילה:
מלמד שלא הניחה אותו לרחוץ רגליו פי' באהל רחל כי יבוא שם ואח"כ לפי התנאי יצא לאהל לאה. אבל היא יצאה לקראתו להביאו באהלה וירחץ שם את רגליו:
לפיכך הוצרך הכתוב לומר כו'. בילקוט גרס לפיכך צריך הכתוב לומר אלי תבוא ונראה דיליף משום דדבר מגונה הוא לפי הפשט לכן דריש שהכתוב מספר בשבחה שלא היתה כוונתה אלא לש"ש כו'. ובירושלמי פרק היה נוטל מוכיח זה מסוף הכתוב דכתיב וישכב עמה בלילה הוא דהוא לבד ידע כוונתה שהיתה לש"ש:
השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה כו'. ולפ"ז השתדלה לאה להוליד עוד בנים. והא דאמרינן בפ' הרואה שכשנתעברה עם דינה הוקשה בעיניה שרחל לא תהיה כאחת השפחות כו' נראה שלא חפצה עוד בבנים. ע"כ אגדות חלוקות הן והמדרש לא ס"ל לדבר הזה:
אמר ריב"פ אף על היושבת על המשבר כו'. והא דאמרינן במתני' הרי זו תפלת שוא היינו במנהגא דעלמא הוא באמת תפלת שוא וריב"פ מיירי במעשה נסים:
איתיביה והכתיב ואחר ילדה בת. הנה כולם מפרשים ואחר הוא אחר התפלה אבל המקשה ס"ד דהוא אחר תפלת לאה. ולאה מסתמא התפללה שתוליד בן כי היא חפצה עוד בבנים כדלעיל. ולפ"ז מקשה לריב"פ דאמר גם ביושבת על המשבר יכול להשתנות והתפלה מועלת ולמה לא הועילה התפלה ללאה. ומשני כי עיקר ברייתו זכר היתה ולאה הרגישה כי זכר בבטנה לכן לא התפללה כלל. אבל ואחר התפלה קאי על תפלת רחל ותפלתה הועילה להפוך את הולד לנקבה גם בישבה על המשבר:
נתכנסו כל האמהות כו'. פה נאמר אמהות גם על בלהה וזלפה אף כי בכ"מ לא נקראו אמהות רק שרה רבקה רחל ולאה. ולטעם מה שהתכנסו כלן משום דתפלת רבים יותר נשמעת: