למה פרשה זו סתומה. ע' בזה ברא"ם וכדבריו הוא ג"כ בהגהת מיימוני פ"ח מס"ת ומ"ש התחילה השעבוד פי' סמני השעבוד כי בכל הזמנים אשר הי' אחד מהשבטים חי לא עבדו בישראל בפרך וכמ"ש רז"ל וע' בזה בחזקוני וברא"ם:

כתיב כי גר אנכי עמך וגו'. משום דק"ל למה לא כתיב וימלאו ימי ישראל למות וכמו דכתיב (שמואל ב ז׳:י״ב) כי ימלאו ימיך. וגם יום המיתה רק אחד הוא והיל"ל ויקרב יום ישראל למות (וע"ע בד"ר ריש פ"ט) לכן מפרש כי ימי ישראל קאי על ימי העוה"ב וכמו שמדריש למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ואלה הימים קרבו לישראל לבוא. ולזה היתה הסבה למותו. ולכן הביא הכתוב כי גר אנכי עמך כי הימים האלה אשר בעוה"ז אין בהם ממש וסתם הימים קאי על היום שכולו ארוך:

והלואי כצלו של כותל. משום דקשה ליה למה כתיב כצל ימינו על הארץ ולא כתיב כצל ימינו בארץ. לכן דריש שצלו איננו כצל הכותל והאילן אשר הם עומדים על מקומם. וההשתנות הוא רק בצל כי יחלוף. אבל ימינו על הארץ הוא כצל עוף הפורח אשר גם העוף לא ישאר על מקום אחד גם רגע וכן הוא האדם שסבת קיומו על הארץ הוא היסודות וגם המה הולכים ומתפרדים וינוסו. וכמו שמפרשים כי הולך האדם אל בית עולמו כי בכל יום ויום יתמעט והוא הולך תמיד אל בית עולמו וכן דרשו ויום המות מיום הולדו. כי יום המות מתחיל מיום הולדו:

אברהם אמר ואנכי הולך ערירי כו'. משום שיש ג' טעמים על המיתה שבאה לעולם. האחד כדי לפנות מקום לדור הבא וע"ד שאמרו בפרק בני העיר הבאים אחריך בהמות ירעו. ובפ"ק דע"א בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הם אנו כאלו לא באנו לעולם. וכנגד זה מביא מאברהם אף שאמר ואנכי הולך ערירי ואין לו צורך מיתה מפני זה הטעם כי אין לו בעד מי לפנות מקום מ"מ היה יום המיתה לנגד עיניו. והטעם השני הוא כדי להנצל מיצר הרע וכדאיתא לעיל פ"ט מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים שכל זמן שהם חיים הם נלחמים עם יצרם וכנגד זה מביא את יצחק אף שהיה עור ובעל יסורין וסר היצר הרע ממנו ולכן יחד הקב"ה שמו עליו גם בחייו בכל זאת ראה שימות. והטעם השלישי הוא להנצל מתלאות העוה"ז וע"ד כי מפני הרעה נאסף הצדיק. וכנגד זה הביא מיעקב שאף שלבו היה שמח במצרים וראה עתה בטובה וכדלעיל בכ"ז אמר במצרים ושכבתי עם אבותי וראה את מותו לנגד עיניו. ולפ"ז אנו לדעת כי אין מקוה לאדם שלא ימות:

אף יעקב אמר. מה שאמר בלשון אף משום דאמרינן בתענית יעקב אבינו לא מת. לכן אמר כי בכ"ז בחייו לא היתה לו תקוה להנצל מן המות ואמר ושכבתי וגו':

כתיב אין אדם שליט ברוח וגו'. משום דק"ל למה כתיב ויקרבו ימי ישראל ולא כתיב ויקרבו ימיו למות. דהא כבר נזכר שמו ויחי יעקב ועליו קאי ויקרבו ימיו למות. ולכן מביא את הכתוב ואין שלטון ביום המות וזה אשר מרמז לנו הכתוב ויקרבו ימי ישראל אף כי שמו היה ישראל יען כי שרה עם אלהים ואנשים ויוכל. בכל זאת לא הועילה לו גבורתו וצדקתו ביום המות וקרבו ימיו למות:

שלא יהא אחר תוקע בהן. פי' שכשירצה משה להקהיל את העם בשעת מותו וכמ"ש הקהילו אלי וגו' לא יהיה ע"י חצוצרות כמו שהיה דרכו בחייו למקרא העדה ע"י חצוצרות. משום אין שלטון ביום המות ואין ראוי לנהוג בשולטנות ביום המות וע' בקה"ר ובתנחומא. וע' בבמ"ר פט"ו כי החצוצרות דרך מלכות ושולטנות הוא:

ופנחס מדבר לפני משה. שנתעלמה ממנו הלכה ופנחס ראה מעשה ונזכר הלכה הבועל ארמית קנאין פוגעין בו כדאיתא בשמ"ר פ"כ. וז"ש נתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. כי מאת ה' היתה זאת שתתעלם ההלכה מאת משה. כיון שכבר באה העת כי הישועה תנתן לפנחס ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא לכן נתגדל פנחס. וזה הוא פירושו אין שלטון ביום המות כי לא תועיל השולטנות כלל ביום שהגיעה העת להשפל ולהעביר השררה לאחר:

חייך אתה שוכב ואין אתה מת. כי יעקב אבינו לא מת וכדאיתא בפ"ק דתענית ועיין בזה ברמב"ן:

היום קובל עליך. שהיה מתקשה כנגדו וכדאמרינן בד"ר פ"ט במשה היום קבל לפני הקב"ה ואמר איני זז ומשה קיים. ופי' הדברים כיון שהגיע היום שהבא אחריו ימלא מקומו ואין מלכות נוגעת בחבירתה. ולפי שה' חלק השלמים במספרם כמשפטם בדורות זה אחר זה. דור דור וחכמיו וכאשר הגיע קץ השלם הזה והגיעה עת הבא אחריו הרי הוא כאלו היום קובל ומבקש דין על הראשון שהוא כגוזל יומו של הבא אחריו וכ"נ בד"ר. ויש לפרש עוד משום שהזמן ניתן להשיג בו שלימות. ולא יהיה לבטלה. והצדיק כשהגיע קצו שנשלם לפי חקו הנה כל ימי חייו עוד בעוה"ז הם לבטלה ולזה יאמר בדרך משל שהיום קובל שמשתמש בהם שלא לצורך:

לומר כי הוא יקום. כלומר שהוא מתעצם בדין עד שינצח וכמו על כן לא יקומו רשעים במשפט שפי' לזכות במשפט:

לא הגיע לימי אבותיו. דקריבה משמע שמיהרו לבוא שלא בעונתם וזה אם לא הגיע לימי אבותיו כי מדרך הטבע היה ראוי לחיות כמותם וכמ"ש הרמב"ם בהא דתנן בעדיות האב זוכה לבן בשנים כלומר שימי חיי הבן שוים הם במספר לפי הטבע לימי אביו:

בועז ועובד וישי. וכלם האריכו ימים הרבה מדוד שהרי משנולד בועז עד שנולד דוד אין פחות משל"ח שנה שהרי משבאו ישראל לארץ עד שנולד דוד שס"ו שנה שהרי בת"פ שנה לצאת בני ישראל ממצרים בנה שלמה ביהמ"ק והיא היתה שנה רביעית למלכותו. דל ד' דשלמה וע' דדוד ומ' שהיו במדבר נשארו שס"ו ושלמון מבאי הארץ היה ומת אחרי יהושע כדאיתא בס"ע נמצא שמת שלמון כ"ח שנה לביאת הארץ. דל כ"ח מן שס"ו נשארו של"ח והנה אפילו תימא שבועז נולד הרבה ימים טרם מות שלמון והאריכו ימים האבות בימי הבנים וכענין עובד שמסורת בידם שחי ת' שנה ויותר כדמפרש ואזיל ומסתמא גם בועז וישי האריכו ימים דלא מסתבר לדחוקי דעובד לבדו האריך ימים ובועז וישי נתקצרו שנותיהם כל שלא נתפרש כמו בדוד. ומ"מ לפי שיש לדחות כן לא פירש המדרש בבועז וישי דבר אלא הזכיר חיי עובד דמינה ילפינן להו מסברא:

בשבילך אמרתי אמותה הפעם. וכיון שכה חזקה בי אהבתי אליך טוב וישר הוא כי גם אתה תאהבני ותעשה את רצוני. ויש לפרש עוד ע"פ מה שכתב בתנחומא אמותה הפעם עתה אמות רק פעם אחת בעוה"ז ולא אמות בעוה"ב אשר מזה פחדתי בראשונה ולכן אמר אחרי כי בשבילך אמרתי אמותה רק פעם אחת אל נא תקברני במצרים כי זה תגרם לי למות פעמים וכדלקמן בפרקין בסימן ה' מי שמת בחו"ל שתי מיתות יש בידו:

וכי יש חסד של שקר. דא"א לפרש חסד לחוד ואמת לחוד וכמו בכ"מ דחסד מחובר עם אמת קאי על שני נושאים נפרדים ויתפרש או תסד או אמת. אבל הכא לא יתפרש כן דהא יעקב בוודאי ידע מה לו לבקש אם חסד לבד או אמת לבד ולמה אמר חסד ואמת יתפרש ע"כ כנושא אחד חסד של אמת:

כך נפרעין מן הנעבד. לעיל פכ"ח על פסוק אסף אסף כל ובפרק רבי ישמעאל משמע שהנעבדים קיימים ולא יאבדם ה' וכמו העובדים לחמה ולבנה. אבל שם מיירי בדברים שהעולם צריך להם. אבל בדברים שאין העולם צריך להם יעשה ה' לפעמים פלאות להראות להתועים כי אין הנעבד נחשב למאומה ויפרע ממנו. וע"ד והאלילים כליל יחלוף וכדומה:

א"ר אלעזר דברים בגו. פי' סוד יש בדבר הזה ואנכי לא ידעתי את הסוד וע"ז אמר ריב"ל כי הטעם הוא בשביל אתהלך לפני ה' בארצות החיים. וכדמפרש בשביל שמתי א"י חיים תחלה. ואוכלים תחלה שנות המשיח. משא"כ מתי חו"ל יתאחר להם הזמן קצת. אבל לעיל פע"ד ובירושלמי לא נזכר הדברים ואוכלין בימות המשיח:

שאם עמדתי בין הצדיקים כו'. נראה שהיו קוברים את המוחזקים לצדיקים בלבנים כמו שמעשיהם נקיים והרשעים בשחורים. ולכן בקש ר"י שלא יקברוהו לא בלבנים ולא בשחורים כי לא בטח בנפשו אם צדיק הוא. ופן יבוש בקומו עם הרשעים בלבנים. וכן לא בשחורים פן יתגנה אם יקום עם הצדיקים. וע' בזה בירושלמי ובגמרא דילן בפרק כל היד. וע' לעיל פל"ג ולקמן פ"ק ביתר דברי הסימן הזה. ובביאור הדברים: