ואם תאמר שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמ"ה נתאוו לה ונעלמה מהם ע"כ. ונראה לי ע"ד דאיתא בח"מ סי' קע"א חצר שאין בו דין חלוקה אין אחד כופה לחברו לחלוק ופי' שאין בו כדי ד' אמות לזה וד' אמות לזה ואם אמר אחד לחבירו אני נותן לך ד' אמות ונחלוק אעפ"כ אין יכול לכוף אותו לחלוק משום דשונא מתנות יחיה ויש חולקין וכתב הסמ"ע הטעם דיש חולקין דכיון דיש להנותן ג"כ הנאה מזה עליה לא קאי הקרא ע"כ נמצא היכי דיש להנותן מתנה הנאה עליה לא קאי הקרא שונא מתנות יחיה ומותר לקבל מתנה מאתו ואיתא ידוע הטעם שלא נתנה התורה למלאכים בשביל שיש הרבה מצות שאין נוהגין במלאכים וישראל מקיימין אותם נמצא שיש להקב"ה הנאה בקבלת ישראל את התורה תו איתא ידוע משאחז"ל ממדבר מתנה דהתורה קרויה מתנה לישראל ע"ז קשה והרי כתיב שונא מתנות יחיה וזה הוא פי' המדרש שמא לרעתכם נתתי לכם תורתי נתתי דייקי ומתרץ המדרש שהרי מ"מ נתאוו קשה למה באמת לא נתנה להם אלא ע"כ משום דיש הרבה מצות וכו' נמצא דיש להקב"ה דהוא הנותן ג"כ הנאה ועליה לא קאי הקרא ודוק. מפי האלוף התורני מו"ה ישראל סג"ל העליר בעל המלקט ומגיה:

כל מי שמתתיל במצוה ואינו גומרה גורם שיקבור אשתו ובניו. אפשר שהטעם בזה משום דבעון נדרים אשתו של אדם ובניו מתים כדאיתא בפ"ב דשבת דהטעם לפי שהם עיקר קנינו וכמ"ש אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך והמתתיל במצוה נמי הרי הוא כנודר לשים כחו לגמרה וכשאין מקיימה יפרע האשה והבנים שהם כגופו על נדרו שלא קיים בגופו:

ממי את למד מיהודה. תימה מה ענין יהודה למתחיל במצוה ואינו גומרה כי זה היה צורך אלו התחיל יהודה להצילו להוליכו אל אביו ישוב היה מתעצל ואחיו מכרוהו אבל הא ליתא כי מתחלת אמרו מה בצע כוונתו למכרו וכן אמר לכו ונמכרנו ובידו מלא אשר זמם: