Yefeh To'ar on Kohelet Rabbah Parasha 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כצלו של כותל כו'. והכוונה שלהיות האדם היותר דק ההרכבה הוא יותר קל למות כי אינו כדומם שמתקיים זמן רב וזהו צל הכותל ולא כצומח שעם היותו היותר דק ההרכבה מהדומם יתקיים זמן רב עם שאינו כ"כ כדומה וז"א לא כצלו של אילן אלא כצל עוף שהחי האוירי יותר דק ההרכבה וממהר למות וי"א שצל הכותל רמז למיתה ההשגחית שסתירת הכותל על ידי מעשה בכוונה וצל אילן רמז למיתה הטבעית שיבשו כמו האילן כח לחותו:
אר"ל אדם הראשון אמרו. בפ"ק דב"ב אמרו ע"י י' זקנים נאמר ספר תהלים ומהם אדם הראשון ומשה ואמרו שמתפלה למשה עד י"א מזמורים שחזר ואמר לדוד מזמור משה אמרן ואמנם מזמור שיר ליום השבת שהוא בתוך הי"א הנזכרים הסכימו בש"ט ובפר"א ובכמה דוכתי שאדה"ר אמרו שנברא בע"ש ונכנס לשבת מיד ונמחל עונו ולכ"א כאן דתרווייהו איתנהו שאדה"ר אמרו ונשתכח מדורו וחדשו מרע"ה על שמו ר"ל חדשו עליו אע"פ שלא הזכיר שמו ואע"פ שלא יהיה יום השבת שבת ממש אלא לשון תשובה דדרש השבת מלשון תשובה ור"ל שאמר מזמור על יום קבלת התשובה ואמרו טוב להודות לה' כלומר להודות ולהתודות על החטא יאות מאמרו שידע מעלות התשובה מקין וא"ת ואימא קין אמרו וי"ל דבשלמא אדם ידענוהו שע"י נאמר ספר תהלים משאר דוכתי כגון גלמי ראו עיניך כו' ולי מה יקרו כו' אבל קין רשע היה ומן הסתם אין לנו לומר דקאמר מזמור ואפשר דגמרא גמירי לה:
על הדין תעלה. לפי שהשועל פקח שבחיות אמרו עליו משלים הרבה וכדאיירי' בפ"א דיני ממונות ש' משלות שועלים היה לו לר' מאיר ואנו אין לנו אלא ג' אבות אכלו בוסר כו' מאזני צדק כו' צדיק מצרה נחלץ כו' ופירש"י משל הוא שהשועל רימה את הזאב:
ולא עומר של חטין אלא של שעורים. אע"פ שבפסח זמן קציר השעורים ולא של חטין מ"מ אפשר שיבכרו ג"כ חטין קצת באיזה מקום מהביכורים ועל כל זה לא הטריח ה' בהבאתו א"נ שלא המתין להבאתו אל זמן קציר חטים לפי שמסתפק בשל שעורים אך קשה דהא מצוה עלינו להביא גם מהחטים וב' עמרים והיא שתי הלחם שביום השבועות י"ל דכנגד המן שהיה הלחם אשר נתן ה' לישראל לא הוה אלא השעורים לפי שבא כנגד התבואה שממנה הלחם אבל שתי הלחם היו בא"י כנגד פירות האילן כההוא דפ"ק דר"ה:
וזרח השמש ובא השמש. תימה דלא אתא קרא לאשמועינן הא אלא לפי שאמר מה יתרון לאדם בכל עמלו אמר דור הולך וגו' וזרח השמש וגו' והכוונה שכמו שהשמש יזרח וישקע ושוב יחזור למקומו:
יום שמת ר"ע נולד רבי. בב"ר איתא יום שמת רבי נולד רב אדא בר אהבה בפרק י' יוחסין גרסי' כשמת רבי נולד רב יהודה כשמת רב יהודה נולד רבא כשמת רבא נולד רב אשי ושמא הא והא איתא כי למעלת רבינו הקדוש הוצרכו שנים תמורתו ולא האריכו להזכיר שנים במקום אחד דבחד מינייהו סגיא ללמד שאין צדיק נפטר עד שנולד כמותו אבל ק' דהתם איתא כי נח נפשיה דרבי אמר אדא בר אהבה היום יושב בחיקו של אברהם ופרש"י י"א מת היום וא"כ אין זה רב אדא שבגמרא ונראה שיושב בחיקו של אברהם אבינו שנכנס לברית מילה וזהו רב אדא בר אהבה שהאריך ימים הרבה משמת רבי עד דורות אחרונים בימי רב נחמן בר יצחק כדאמרי' בב"ב:
קשה יום ירידת גשמים. בב"ר הגירסא גבורות גשמים שכנה אותו במלת גבורה לגודל מעלתו ויש לתמוה שהרי גמרא ערוכה דקאמר מפני שיורדים בגבורה ושמא ס"ל להא דאמר גדול יום הגשמים כמעשה בראשית בתועלתה כפי' הנ"ל וצ"ל נמי דמקיש הכא גשמים למ"ב בענין גבורה:
מי אוקיינוס מה הן. טעם השאלה למה כל הנחלים הולכים אל הים ואינו מלא דודאי כולן הולכים לבסוף לאוקיינוס שהוא הגדול שבימים ולכן פי' כל הנחלים הולכין אל הים זה אוקיינוס וקשיא ליה כי מה סגולה לאוקיינוס שאינו מתמלא ושטף על הארץ והשיבו שיש בו מים שסגולתם לבלוע כל המים ההולכים שם:
א"ל שיטפו מאלל. ופי' המ"כ לשון שערות כדאמרינן מי פלג לשטף תעלה ור"ל שכל שער ברא הקב"ה מעין בפני עצמו וטעם מאמר זה לאיוב מפרש בתנחומא לפי שאיוב קרא תגר ואמר אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם על חנם הקב"ה הביא עלי את כל היסורין האלו א"ל אליהוא ח"ו חלילה לאל מרשע ושדי מעול אלא כי פועל אדם ישלם וגו' וכל מדה שמודד הוא מביא עליו ר' אבין בשם ר' אבא בר כהנא אין הקב"ה מודד בבת אחת שנאמר כי פועל אדם ישלם לו א"ל הקב"ה לאיוב אפילו השער שעליך מעין עשיתי לו ומדה נתתי לו ובפ"ק דב"ב אמר רבה איוב בשערה חרף שנאמר אשר בשערה ישופני אמר לפניו רבש"ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב השיבהו דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה א"ל הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל אחד ואחד בראתי לו גומא בפני עצמו שלא יהיו ב' יונקות בגומא אחד שאלמלא ב' יונקות בגומא אחד מחשיכות מאור עיניו של אדם גומא בגומא לא מחליף לי בין איוב לאויב מיחליף לי:
ולא כך כתיב כו' כיס אחד יהיה לכולנו. דהתם א"א לפרש כיס ממש דא"כ סותר למ"ש גורלך תפיל בתוכנו דאי כיס אחד לכולן אין גורלו של אחד מהם מיוחד מחביריו אלא שהוא מרמז על הזנות שע"י השכרות יהיה להוט אחר הזנות ולא יחוש לנדה וזיבה וזה שמסיים הכתוב יתהלך במישרים על שאשתו אומרת לו בפי' שפרסה נדה אינו חושש א"נ רבותא אשמועינן דלאו דוקא דרך זנות אלא אפילו באשתו שאין יצה"ר בוער בו כ"כ כיון דיש לו פת בסלו וכמו שהותר יחוד אשתו נדה כשבעל מהאי טעמא עכ"ז אינו פורש מנדותה ולזה מסיים המדרש והם מטהרין את הטמא ועי' ביפ"ת ויק"ר פ' י"ב:
וירכיבם על החמור. זה אחד מי"ח דברים ששינו לתלמי המלך. כדאיתא במס' מגילה ואיכא למידק מאי י"ח והלא כולהו קראי דמייתי התם אינן אלא ט"ו ובגמ' דבני מערבא גורס י"ג דברים שינו חכמים לתלמי המלך דלא מייתו וישלח את זטוטי המלך ולא אל זטוטי בני ישראל וי"ל דאין פי' י"ח דברים י"ח פסוקים אלא כל מלה שנשתנית חשוב דבר אחד הלכך אעשה אדם בצלם ובדמות חשוב ג' מילי ששינו מלת נעשה ובצלמנו וכדמותנו והבה ארדה ואבלה חשוב ב' מילי ומיהו כי ברצונם הרגו שור וברצונם עקרו אנוש לא חשיב אלא חד שהרי שור היה כתוב בתורה אלא שכתבוהו גבי הרגו ובתנחומא מצאתי בקצת נוסחאות זה אחד משמונה ובקצת נוסחאות א' מי' דברים ונראה שצ"ל מי"ח וקצת נוסחאות נשמט מהם מלת עשרה ובמקצתם נשמט מהם מלת שמנה:
עתיד הקב"ה לעשות ראש מחולה כו'. דע שבעל ע"י הביא ההיא דשלהי תענית שאמר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בג"ע וכל אחד מראה עליו באצבעו שנא' הנה אלהינו זה קוינו לו והוקשה לו איך יסכים תחלת המאמר עם סופו כי באומר עתיד הקב"ה יורה שהוא בזמן העתיד הבא אחר התחיה הנקרא עוה"ב כפי סברת החכמים אחרונים תורניים וכן יורה לשון הירושלמי באומר לע"ל ולא הזכיר בג"ע ובכאן פי' ואמר בג"ע כי פשט לשון זה נאמר על עולם הנשמות שהוא תענוג הנפש מיד אחר המות וכתב שזה יתוקן עם מה שאמר הרא"ה בפסוק עטרת תפארת לעמוסי בטן וכלל כוונתו שאחר התחיה יעמדו הצדיקים בגוף ונפש ויהיו קיימים נצחיים מתעדנים ונהנים מזיו השכינה ולא יעכב בהם הגוף שיהיה גשם דק דומה לגלגל הלבנה וזה התענוג יהיה בג"ע:
ואומר כי זה אלהים אלהינו וגו'. הא דבתענית שביק האי קרא ונקט ההוא דהנה אלהינו זה קוינו לו משום דכתיב ביה זה תרי זמני:
הניחו לי ואראה בכבוד חבירי. ק' והלא נצטער מזה כמ"ש ואוכל את בשרו והאיך מבקש עכשיו שיניחו ויראה וע"ק במ"ש שמצווין שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים וכו' ובפ' שואל גבי בכל עת יהיו בגדיך לבנים למלך שזימן לעבדיו וכו' עד אמר הללו שקישטו עצמן ישבו ויאכלו והללו שלא קשטו עצמן יעמדו ויראו זיואי חתנו של ר"מ אומר אף הם נראים כשמשין אלא אלו ואלו יושבין הללו אוכלין והללו רעבין הללו שותין והללו צמאין כו' הרי דלכ"ע רואים הרשעים הצדיקים ומצטערין וי"ל דהתם לאו ברשעים מיירי אלא שלא נזהרו להרבות תורה ומצות ויצטערו שאינם זוכין כמותם לאותו תענוג אבל הכא ברשעים שעשו עבירות שצריכין לירד לגיהנם ולזה הם מבקשים ואומרים הניחו לי וכו' כלומר די לי צר ומצוק בראותי כבוד חבירי וחורק שיני וכדי שינצל מדינה של גיהנם ואומרים לו שהם מצווין שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים:
כי ברוב חכמה רוב כעס. משום דקרא קשה דאי כעס דקאמר כעס ממש שהמרבה בחכמה יכעוס תמיד על אחרים וכן ירבה במכאוב שיוסיף להכאיב האנשים בחכמתו. זה ודאי שקר דאדרבה כעס בחיק כסילים ינוח וכל הכועס אם ת"ח הוא חכמתו מסתלקת א"כ ודאי המרבה בחכמה א"א שמרבה להכעיס מכ"ש שלא יוסיף להכאיב אחרים דאדרבה ת"ח מרחמים טפי דמ"ש חז"ל אם ת"ח נחש הוא חגרהו על מתניך ובפ"ק דתענית האי צורבא דרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתח ליה אין זה אלא לפעמים כי מטבע התורה שיש לו לב רותח שיכעוס אבל צריך שירגיל עצמו בפיוס כמ"ש שם אפ"ה מיבעי ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא וא"כ א"א שיאמר ברוב חכמה ירבה כעס ומכאוב לאנשים בפועל:
כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס. מה שדקדק לומר כן ולא אמר כי ברוב חכמה שאדם מרבה מרבה עליו כעס כלישנא דקראי לאשמעינן דאין בחכמה גופה דבר רע אלא שהיא סבה לפעמים להביא עליו המכאוב:
אין ת"ח צריך התראה. שכל עובר עבירה אינו נענש בעונש הכתוב בתורה אא"כ התרה בו תחלה אבל ת"ח אין צריך התראה שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ות"ח ודאי מזיד הוא דידע באסורים:
ערום מכל חית השדה. ויהיה להיפך שהיה ארור מכל חית השדה ולפי שאמר שמכתו לפי חכמתו צ"ל שמתחלה היה מלך על כולם כיון דבתר הכי היה ארור מכולם דאין ארור מקביל לערום אלא סכל. לז"א שהיה מלך על כולם שלכן היה ערום מכולם וכן אמרינן בפ"ק דסוטה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו ארור יהיה מכל הבהמה ופירש"י יהא מלך שלכך עשאו ערום מכל. ומה שמלך בחיות ארי ובבהמות שור אפשר שאחר חטא הנחש נתנה להם המלוכה. ואע"ג דאמרינן בש"ר פ' כ"ג שד' פני המרכבה כנגד ד' גאים להורות שמלכותו ית' עליהם ולא יתכן שנשתנו פני המרכבה אחרי חטא נחש ממה שהיה בתחלה. לא קשה כי ידע הש"י מתחלה שעתידה מלוכה להנטל מנחש ולהנתן לאלו וקבע דמותם במרכבה מתחלה. א"נ שמתחלה ג"כ היו ד' גאים אלו מושלים זה בבהמות וזה בחיות כו' אלא שהנחש היה מולך על כולם והקב"ה קבע דמות הד' גאים במרכבה ולא דמות הנחש שמהרה נעקר מלכותו: