Yefeh To'ar on Kohelet Rabbah Parasha 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הרשעים ברשות לבם כו'. דאל"כ מאי שנא בהני דכתיב אמירה בלב ובהני על לב אלא משום דרשעים ברשות לבם דהיינו יצרם ותאוותם ולכ"א ויאמר בלבו כלומר מאמרו ברשות לבו כי בלתו לא יעשה דבר אבל הצדיקים לבם ויצרם ברשותם להכניעו ולכן יהיה מחמרם אליו ואליו כלומר שגזר' עליו להטותו אל המצות:
וחנה היא מדברת על לבה. וא"ת במה היה כאן לבה ברשותה וי"ל שלפי צרתה ישאלנה לבה לקרוא בקול גדול על מר נפשה נגד צרתה והיא כבשה לבה לתת פוגת לה להתפלל בנחת וקולה לא ישמע:
ויאמר דוד אל לבו. וא"ת מה לבו ברשותו שייך הכא וי"ל שלבו אמר לו שה' בעזרו ואם ירדפנו עוד שאול ה' יביאנו לידו ויהרגנו והוא חלק עליו ואמר כי לא ישלח ידו במשיח ה' ונמנא הוא בסכנה שמא יפגע בו שאול ולכן צריך לברוח:
ג' דברים מבטלין גזירות רעות ואלו הן תפלה צדקה ותשובה וגזירות רעות דהכא היינו גזירת ה' על האנשים על חטאתיהם כמבואר ממניני הפסוקים הנזכרים פה ומהנזכר בפ"ק דר"ה ועוד איתא התם כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי וח"א לעולם כרבנן וכדר"י דאמר ר"י יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין דין לאחר גזר דין והיינו בגז"ד דר"ה מכ"ש לגזירת המערכה שיתבטלו מפני הזכיות ומבטל העקרים נראה שהביא המאמר הזה לגזירת המערכה:
הן בכלל הוייתו של עולם. כלומר בכלל צורך הבריאה וכן הוא הגירסא בב"ר פ"י ברייתו של עולם וכו' אם לתועלת ותרופה כדגרסי' בשבת פרק המוציא א"ר יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה וכו' וגרסי' בשו"ט מזמור כ"ד מה רבו מעשיך וגו' כגון אריא ואנקקתא כו' ויש צורך בברייתו אע"פ שהוא להזיק וז"ש עוד ובכל הקב"ה עושה שליחותו וז"פ מיותרין ר"ל לדברים שאתה רואה וכו':
בכל אני עושה שליחותו. הוה מצי לאתויי ראיה מצרעה דאמוריים ומצפרדע דמצרים ומפסוק וימן ה' דג גדול ליונה וזולתם אלא דהתם אקראי בעלמא והכי קאמר דתמיד נוהג זה:
אפילו על ידי נחש וכו'. שאין בו דעת ויתוש שהוא בריה קלה ונשיכתו קלה וצפרדע שאין דרכו לנשך ולהזיק כלל שלפעמים יסייע בשליחות:
הסיקו לו את המרחץ. לא ידעתי מה צורך להודיענו שהסיקו לו את המרחץ בשלמא מ"ש שיצאו גדולי רומי וכו' אתא לאשמועינן שגם הם טעו שידו רמה וכ"ש שקלסוהו נקיטא ברברייא פירש"י מלך שהנצחון שלו בלע"ז ושמא שע"י המרחץ היתה הסיבה להכנסת היתוש במוחו שברוב תאותו אל השתייה לא עיין בכוסו וכשהוא שותה נכנס היתוש אשר בו במוחו:
והתחיל מנקר במוחו. במס' גיטין אמרו שנקר במוחו ז' שנים וכתבו התוס' לא נעשה טרפה בכך דדרך חוטמו נכנס ולא נקב הקרום ועוד דרשו חילוק בין טרפה דאדם לבהמה ובלא"ה לא קשה שכניסתו בחוטמו והיותו שם גדולתו אח"כ כל מה דהוה הדין שני וכו' הכל היה דרך נס ויהיה חיותו של טיטוס גם כן עם היותו טריפה דרך נס:
קראו לרופאים. הא פליגי אגמרא דגיטין דהתם אמר שלא הוציאוהו אלא כשמת וה"ק שבעודו חיים הוציאוהו שלא יכול עוד לסבול:
כך הוא נהנה מן הראייה. ולפיכך הסומא אינו שובע ואע"פ שמאכל לרוב לפניו אינו שובע וכן הוא בב"ר גבי יצחק שאמר ועשה לו מטעמים שבתחלה היה נהנה מן הראייה ועכשיו מן הטעם הוא נהנה וכן הוא בפ' יוה"כ ויענך וירעיבך ר' אמי ור' אסי ח"א אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל א"ר יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינן שבעין א"ר זירא מאי קרא טוב מראה עינים מהלך נפש:
שכל זמן שאדם חי. נראה דאתא לאשמועינן כ"א דתנן בפרק יוה"כ גבי מפולת מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו ופרכינן מצאוהו חי פשיטא לא צריכת דאפילו לחיי שעה:
דוד מלך ישראל. שאע"פ שהוא חשוב וחסיד אין כבודו דוחה שבת שבת דלא שרי אלא פיקוח נפש אפילו למ"ד טעמא כדי שישמור שבתות הרבה נמי אין מחללין דכיון דמת בטל מן המצות וא"ת מאי למימרא הא אפי' הגע עצמך דאינו בטל מן המצות ונ"מ שלא להלבישן שעטנז דמהאי טעמא הוא דשרינן ליה במת מ"מ לא היה דין לדחות שבת מלפניו דלא שייך לומר חלל כדי שישמור שאין חלול שבת גורם לו' שישמור שבתות ושמא י"ל כגון דהוא לפני הדליקה דסד"א דמצילין אותו כדי שלא ישרוף ויתבטל ממצות ציצית ושעטנז דשייכא ביה:
הקב"ה יודע מתי הגיע עונתו של צדיק. פי' אף שפעמים ימותו צדיקים בבחרותם הוא לפי שהיה יודע שזו היא עתם הראויה שאם יחיו יותר יהיו לרעתם שיחמיצו כדאמרינן בב"ר פ' ס"ב גבי גדעון דלא שוה לו השיבה לז"א יש צדיק אובד בצדקו יודע ה' שהצדיק ע"ל לידי טעות ומסלקו בצדקו כדאמרי' בפ"ק דחגיגה ר' יוחנן כי הוי מטי להאי קרא בכי הן בקדושיו לא יאמין ואם בקדושיו לא יאמין במאן יאמין וכו' עד הני נטרן והני לא נטרן אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין פירש"י הני מנטרן אותן שלא נתבשלו כל צרכן אינן ממהרות לירקב כו' וא"ת למה כל הצדיקים שמחמצין כיוחנן כ"ג ולא הקדים ה' לסלק טרם יחמיצו ומצד א' ג"כ פעמים בקדימת המיתה טובה לצדיקים שאם יחיה יותר מדאי יהיה על עצמו למשא ויקוץ בחייו ובתנחומא הביא מעשה בזקינה אחת שבאת לפני ר"י שיבקש עליה שתמות וא"ל שתמנע מב"ה והנה נמצא בספרי ישמעאלים היות אומה באקלי' יושבים בקצה המזרח אשר בעברם מצ' שנים ומעלה שורפים עצמם בשמחה ובטוב לבב והיתה זאת להם לחקת עולם וכל משפחתו ביום ההוא ששים ושמחים אל שמחת מיתתו ואוכלים בשרו צלי אש ואומרים שהיו קוברים את אבותם בתוכם ובקרבם [ועל שאר דברי המדרש כאן עמ"ש דברים נכונים בע"ה ביפה קול בשי"ר על פסוק דודי ירד לגנו]:
את כדרלעומר גו'. לא ידעתי למה תפס למזכרת ד' המלכים האלה מקרא זה דלבסוף טפי מקרא קמא דויה כימי אמרפל דגם שם נזכרים אלו ד' מלכים והגדיל הקושיא דפרקין אמרינן אמרפל מלך שנער זו בבל וא"כ ה"ל למנקט קרא קמא דקאי אמרפל ברישא והדר אריוך והדר כדרלעומר ותדעל ושמא משום דקרא בתרא יתירא דהל"ל ארבעה מלכים את הה' ותו לא שכבר נזכרו לעיל אלא שרמז לארבעה מלכיות ויש שואלין שהרי מלבד ד' המלכיות מצינו עכשיו מלכות ישמעאל ואם כן הם ה' ויש משיבין שגם מלכות ישמעאל מלכות אדום שהם מעורבין ומתחלפין מדת אדום לישמעאל ואינו נכון שעם כל זה רובם ישמעאלים וכ"ש במלכות ישמעאל שבמקומות אחרים כי לא עבר זר בתוכם ויש משיבין שרוב העולם שולטין בו אדומים ובלאו הכי לא קשיא מאחר שלא כלתה עדיין מלכות אדום ולא מני ד' מלכיות שתפסו המלכיות זה מזה ולפי שאחר יון בא אדום ועודנו בידו מנה אותו ולא חש לישמעאל ושאר מלכיות שבעולם וכדכתב הרמב"ן ז"ל והמתיק הדבר בסוף פ' בלק בענין זה וע"ש: