Yefeh To'ar on Shemot Rabbah Chapter 38
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים. שקדושת אהרן קיימת לעולם ומייתי סמך לזה מהכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים שדברו אמת וקיים לעד כמוהו:
אלא כשמים. כי הבי"ת והכ"ף הקרובים בתמונתם מתחלפים לפעמים זה בזה וכבר העירונו בזה למעלם פעמים:
כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים. והגזרה ההיא קיימת לעולם שהם נצחיים כדכתיב ויעמידם לעד לעולם. וכן הארץ כדכתיב יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. ולכן אמר כאן לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד שלשניהם ידמה דבר ה' לאהרן שיהיה קיים לעולם. וזה דלא כדעת החוקרים שחשבו שכמו שהוא קיים לעולם הוא קדמון אבל אמונתנו התוריית שעם היותו מחודש הוא נצחי כמו שפי' הרב בח"ב פכ"ח ואף שיש כתובים שיראה מהם שהעולם יפסד כדכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה כבר פירש הרב שהוא משל על השפלת האומות המוצלחות גם מ"ש ז"ל שתא אלפי שנין הוו עלמא וחד חרוב פי' שם הרב שאינו העדר המציאות לגמרי ואומרו וחד חרוב תורה על השאר הזמן וזה עוד מאמר יחיד והוא על צורה אחת:
הה"ד הלא אתה מקדם וגו'. עתה דורש וזה הדבר שזה ענין גזירה כדבר מלך שלטון ומייתי סמך לזה מהלא אתה מקדם שטעמו אתה גוזר שנהיה קדושים. אלמא איכא הכא ענין גזירה:
הבאת עליו מיתה להוכיח את הבריות כצ"ל. ואע"ג שנקנס במיתה בשביל שעבר על צווי ה' קאמר להוכיח את הבריות כי לולא זה לא היה הקב"ה מעניש במיתה אלא בעונש אחר אם מפני שאין החטא ההוא חמיר כל כך לחייב מיתה ואם מפני היותו יציר כפי ה' ית' או מפני טעמים אחרים אשר הזכרנו בב"ר פ"ט וע"ש במדרש:
אתה גוזר ואומר קדושים יהיו לאלהיהם כצ"ל:
הסר ממנו המות הזה. שמאחר שהמיתה נגזרה על האדם בחטאו אחר שאנו קדושים אין ראוי שנמות:
לכפר עליהם. פי' על אהרן ובניו אע"פ שלא היו בניו עמו במעשה העגל צריכין כפרה מפני שבאהרן התאנף ה' להשמידו והוא כלוי בנים. וזה טעם ב' האילים כמ"ש בתנחומא אילים שנים כנגד ב' בניו שעתידין למות שכל בניו ראויים למות שנאמר ובאהרן התאנף ד' מאד להשמידו אין להשמידו אלא לשון כלוי בנים. וטעם זה כתב הרמב"ן בפר' תצוה בסמיכת בניו על הבא לכפר על העגל. וע' בזה הגירסא בתנחומא ובדברי הרא"ם:
שנאמר ויאמר אל אהרן קח לך וגו'. מביא מזה לראיה כי גם אהרן הי' צריך כפרה על מעשה העגל אע"פ שאנוס היה ולבו לשמים ואדרבה שכר ניתן לו על הדבר כדלעיל בפ' הקודמת. וע' בתוספת מילואים דת"כ שהעגל הזה בא בעד אהרן ממש ולא בעד ישראל ולכן דרש מדכתיב קח לך:
שעשה הקב"ה כבוד לאהרן. כי אחר גדולים מעשי ה' כתיב הוד והדר פעלו ונרמז המלבוש בהוד והדר ע"ד הוד והדר לבשת. ומדריש הכתוב אף כי גדולים מעשי ד' שאהרן היה צריך כפרה מ"מ הוד והדר פעלו מכבדו כמה"ש:
שלשה אלפין יש בו דכתיב ואמאסאך אל"ף יתירה בין הסמ"ך והכ' ופי' מן הכהונה ממתנות כהונה כבכורות וזרוע ולחיים והקבה ומכבוד כהונה לפתוח ראשון. ומן המקדש לשמש בבית המקדש ומן הלויה שלא יטול מעשר אפי' כלוי וכדכתיב למען יחזקו בתורת ה' ואז"ל כל שעוסק בתורה יש לו מנת וכל שאינו עוסק בתורה אין לו מנת. ואם לאו ראה. פי' אם אינו כמלאך ד' והיינו שאין דרכיו מתוקנים דלא נדמה למלאך ה' רק אם הוא צדיק וכמו שדרשו בחגיגה על פסוק זה. ואם קלקל דרכיו אף שהוא בן תורה מלבד שאינו נאהב כמלאך אלא שיורד לגיהנם:
הה"ד קחו עמכם דברים משום דק"ל למה כתיב וזה הדבר ולא כתיב זה אשר תעשה וכדלעיל לכן מתרץ כי זה הדבר קאי על תפלה לפי שלא נתרצה הקב"ה לאהרן אלא ע"י תפלה כדלקמן:
אבותיכם כשנשתעבדו במצרים כו'. לכאורה קשה למה להו להוכיח ממצרים ויהושע ושופטים ובימי שמואל ואנשי ירושלים שהתפלה מועלת. האין די באחת. וי"ל לפי שמצינו חמשה דברים אשר התפלה נעלה בהם מהקרבן. הא' שהקרבן צריך הכנת המקום כ"ש הכתוב אל המקום אשר יבחר ד'. וגם בביהמ"ק צריך שתהיה שחיטתן בצפון דוקא או בכל מקום בעזרה. אמנם התפלה נשמעת בכל מקום שהיא גם בחו"ל. הב' הכנת הזמן כי כל קרבן יש לו זמן קבוע זה בבקר וזה בין הערבים ואם שינה פסול. אמנם התפלה שיתפלל האדם על צרותיו זמנה בין ביום ובין בלילה. ואין לה זמן מוגבל מלבד הג' תפלות אשר נתקנו כנגד התמידין יש להן זמן קבוע. הג' שהקרבן צריך הוצאת ממון לפי מצבו אם דל ואם עשיר. משא"כ התפלה אינה צריכה רק לשפוך שיחו. ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. והד' שהקרבן צריך הכנת המקריב כמו כהן מיוחס ונקי מכל מום. ולא עוד אלא שלא יספיק בכהן אחד אלא צריך משמרת כ"ד כהנים. אמנם התפלה רצויה מהכל כל שהיא בכוונה וכמ"ש שומע תפלת כל פה. וכן כל יחיד יוכל להתפלל בעד כל קהל ישראל והה' שהקרבן אינו מועיל רק לשוגג והתפלה אפילו למזיד. וכנגד הא' הביא תפלת מצרים שנעתר ה' להם גם בחו"ל. וכנגד הב' הביא מיהושע דכתיב ביה ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הרי שכל היום האריך בתפלה משא"כ בקרבן אין לו אלא בזמנו. וכנגד הג' הביא מימי השופטים שאע"פ שלא יכלו להקריב מנחה מצד דלותם כדכתיב התם וידל ישראל עד מאד וארז"ל שלא היה להם להקריב מנחה. בכל זאת כתיב בתריה ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' וגו' שמעינן שפיר דתפלה טובה מקרבן מהאי טעמא. וכנגד הד' הביא משמואל אף שלא היה כהן שמע הקב"ה בקול תפלתו בעד כל קהל ישראל. וכנגד הה' אמר וכן אנשי ירושלים אע"פ שהכעיסוני שהיו וודאי מזידים ועכ"ז קבלו בבכייתם כמ"ש שם בבכי יבואו:
שהקב"ה משנה סדרי בראשית כו'. ואע"ג דבשבת בפרק במה בהמה איתא מעשה באדם אחד שמתה לו אשתו והניחה בן לינק כו' ונעשו לו נס ונפתחו לו דדין והניק את בנו ואר"י כמה גדול אדם זה כו' א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית כו' ויקשה לאביי מה זו שבח לישראל שנשתנו להם סדרי בראשית כדי לכלכלם. וי"ל דהתם היה אפשר להשתכר ולתת לו שכר שישכור מינקת להניק בנו. ולכן נחשב לו השינוי לגרעון. משא"כ בענין המן שלא היה באפשר לכלכלם בלחם טבעי. וגם שרצה הקב"ה להראות נפלאותיו על ידיהם לכן נחשב לו לשבח:
שהם משתמשים בהקב"ה שנמצא ונדרש לכל בקשתם וגזרתם ומ"ש כנגד אברהם לרמוז שזכות אבותם מסייעתם:
אלא ע"י תפלה ולא הספיק בתשובה שעשה אהרן ונצרך גם בתפלה:
הה"ד כבוד חכמים ינחלו. בא לתרץ למה כתיב וזה הדבר דבא לרמז כי זה הכבוד הוא לאהרן להלבישו בגדי כבוד ותפארת. בשביל התורה שהיתה בו. וכדכתיב כבוד חכמים ינחלו:
ואי אתה מוצא באחד מהם כבוד כו'. ומה שמצינו בשכם והוא נכבד מכל בית אביו אין קושיא כי שם הוצרך הכתוב לכתוב כן לפי ענינו. לפי שהיה הגדול והנכבד בבית אביו לכן מלאו לבו לעשות כן. אבל בד"ה יקשה למה בחר יותר להזכיר ביעבץ שהיה נכבד מכל אשר נזכר לפניו אם לא משום שיגע בתורה:
וכל אלו בזכות התורה. ואע"ג דלפי טעם הזה נאה הכבוד למשה שהיה שר התורה אמנם הכהונה נטלה הימנו בשביל שאמר שלח נא ביד תשלח כדלעיל בפ"ג:
הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים. בא לתרץ למה כתיב וזה הדבר שקיים את דברו לאהרן כדמסיים בסמוך:
מפני שהבטיח הקב"ה דבר בשמים ואחר רדו שנה באת אותה הבטחה שהבטיח את הצדיקים כצ"ל. וה"פ דמפרש בשמים כמו כשמים וכדאיתא בריש פרקין. וכוונת המאמר כמו שמצינו שקיים הקב"ה הבטחתו לאברהם שהיתה בשמים כדכתיב הבט נא השמימה וכדמפרש. ונתקיימה הבטחתו בצאתם ממצרים אחר רד"ו שנה וכן תתקיים כל הבטחותיו שהבטיח לצדיקים. ונקט צדיקים כי לשאינם צדיקים פעמים גורם החטא לבטל את ההבטחה:
פר זה אהרן. נראה דק"ל משום דלא מצינו בשום קרבן שהאילים יהיו יותר מהפרים אבל שוים הם במספרם. ומה דכתיב בפ' אמור פר אחד ואילים שנים כתיב בחומש הפקודים פרים שנים ואיל אחד ומפרשינן בפ' התכלת כי היו שני פרים ושני אילים. לכן אמר כי הפר בא לאהרן לכפר על מעשה העגל שהתערב בתוכו. והאילים היו נגד בניו אף שלא התערבו בחטא העגל מ"מ כדי שלא יספו בחטחת אביהם הצריך איל לכל אחד. וע' בזה הגי' בתנחומא:
באיזה זכות היה אהרן נכנס כו'. פי' באיזה זכות יוכל אהרן לכפר חטאות כל ישראל. אף כי ישראל העוו את דרכם ולמה תועיל להם עבודת יוהכ"פ ותפלת הכה"ג ומשני בזכות המילה אשר היא ברית בין ה' ובין עמו. לכן תעמוד להם עבודת היום. וקטרוג השטן על החטאים אשר בנפשותם לא יהיה לשטן להם. ורי"א בזכות השבטים:
כך אהרן היה נכנס בכל שנה כו' כצ"ל:
שהיו מה"ש שם. בירושלמי יומא איתא וכל אדם לא יהיה אפי' מה"ש ולפ"ז צ"ל דשם לאו דוקא ופי' שהיו מקיפין מבחוץ ועמ"ש בויקרא רבה בזה הענין:
על אודם היה כתוב אברהם יצחק ויעקב וכו'. לפי שלצורך האורים והתומים היה צריך להיות שם כל האלפא ביתא. ובשמות השבטים היו כל האותיות זולת חי"ת טי"ת צד"י קו"ף לכן כתבו שלשת האבות שיש בהם חי"ת וקו"ף וצד"י ונכתב שבטי ישורון להיות שם טי"ת: