Yefeh To'ar on Shemot Rabbah Chapter 45
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הה"ד רגע אדבר וגו'. משום דק"ל הלשון ראה אשר רש"י וראב"ע דחקו לפרשו ולכן מפרש ראה שנתמלאת עליהם רחמים ולכן ראוי שאתה בעצמך תנהיגם ולא ע"י שליח וכדמסיים בסוף הסימן. ובמה נתמלאת רחמים במה ששמעת בקול תפלתי. וראית בתשובת ישראל. ולכן נחמת על הרעה אשר דברת לעשות לישראל לכלותם מעל פני האדמה. וטעם הדברים כי ה' אמר לו כי לא אעלה בקרבך וגו' פן אכלך בדרך. וא"כ זה הוא טובת ישראל כי ה' לא יעלה בקרבם. ומשה אמר לו ראה כי אתה שומע תפלה וימינך פשוטה לקבל שבים הלא אין לנו לפחד מפני הכליון כי גם אם יחטאו תחכה לתשובתם ולא תכלם. הלא טוב לנו כי פניך ילכו עמנו ולא המלאך אשר עליו אמרת כי לא ישא לפשעכם:
מה כתיב למעלה. גם בזה בא לתרץ מלת ראה וכדמסיים בסוף הסימן שא"ל ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהן אפי' שעה אחת:
עטרה שנתן בראשם כו'. וכדאיתא בפרק ר' עקיבא כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא של מה"ש וקשרו לכל אחד שני כתרים כו' וכשחטאו ירדו ק"כ רבוא של מלאכי חבלה ופרקום כו' וע"ש ברש"וי והנה מחלקותם אם היה עטרה או חגורה או מעיל חשוב נ"ל דתלויה במחלוקת תנאי לעיל בפמ"א חד אמר חרות מעול גלות סובר כי עטרה היתה כי שם מלכות וחופש לעטרה. וחד אמר שם חרות ממלאך המות והוא סובר חגורה המורה על גבורה ומגינה מן המות. וחד אמר שם חרות מן היסורין סובר כי מעיל חשוב הלבישם המגין מפני הצנה וחום אשר המה ראשי הסבות המביאים את החליים:
שהניח את העליונים ובא אצל משה. אגדה זו א"א לקחת כפשוטו כי כבודו מלא עולם ואין שנוי וגבול לפניו אבל פירושו כי גדלה השגת משה באלהות יותר מהעליונים ולכוונה זו אמר שהניח את העליונים אשר המה לא יגישו את אלהות בשלמות ובא אצל משה. כי הי' קרוב אליו. בשביל רב תבונתו כי הקירוב אל ה' הוא כפי השכלה וכמ"ש הרב בח"א פי"ח. וזה ענין בואם לומר הימנון לפניו כי השירה היא ספור שבחו כפי השגתו בגדולת ה' אשר זה יותר נכון למשה בשביל הכרתו הגביהה. וגם השמש והירח והכוכבים המספרים כבוד אל בארץ ויגידו לבני אדם צדקת ה' קטנים הם בערך משה אשר הודיע כבוד ה' והגיד לעמים תורתו וכאלו הם משתחוים לפניו ונוטלין ממנו רשות. וגם החיות אם שאלו להם איפוא הוא כסא הכבוד פי' כבוד ה' גם המה יאמר לכו אצל משה אשר השגתו גדלה מהשגת העליונים:
לא כך התניתי. וטעם התנאי כדי שלא יתיאשו ישראל ויוסיפו להרע וע"ד לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:
בראשונה כשהיה משה כועס על ישראל היה משה מרצהו. ודריש לרצות בקל כמו לְרַצות בפועל אשר הוא פעל יוצא לאחר:
אתה מוצא וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה כו'. המדרש סובר כי מ"ש ויאמר ה' אל משה ראה אתה אומר אלי וגו' דבר משה מתוך אהלו אל ה'. ולכן ק"ל לרז"ל שהי' לו לעלות להר לדבר עם השכינה אשר היתה שם כדרכו ולא שידבר עם ה' מתוך אהלו מאחר שעדיין לא נגלתה שם שכינה. כי מה שאמר הכתוב והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן וגו' היה אחרי יוהכ"פ ולא כדעת הרמב"ן כי זה היה בהר סיני בעלותו שם בי"ט בתמוז. וגם ק"ל איך התחיל משה לדבר אל ה' בטרם דבר ה' אליו. והא דל"ק להם מהכתוב וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעות דהתם אפשר וכך תפלה פי' ודבר אל ה' שישמע תפלתו. אבל ויאמר משה אל ה' משמע שדבר עמו כדרכו בנבואתו שפיר קשה לי'. ולכן מתרץ מאחר שה' דבר אליו הרבה פעמים גדלה מעלתו והשגתו ודבקותו בשפע הנבואה עד שגם הוא הי' יכול להקדים דבריו לה' בכל עת שירצה וכמו המשל במערה הסמוכה לים אשר המים ידבקו יחד ויזלו מהים למערה ומהמערה לים בלי חשך:
א"ל איני חוזר. תימא איך ימרה את פי ה'. וי"ל שבא בטענה כי לא יוכל לראות ברעתם ותקצר נפשו בעמלם ולכן טוב לו להסתלק מן הנבואה וא"כ הוא איננו עובר את פי ה' אחר שאין תועלת בחזירתו כי לא ינבא מתוך עצבותו שם. וזה דומה לענין יונה בבריחתו. והוא סבר כי אין אחר אשר ימלא את מקומו בנבואתו וממילא יתרצה הקב"ה אליו והשיבו ה' כי יהושע מוכן לדבר ויוכל לכנס במקומו וממילא צריך להתאפק ולהתחזק בנבואתו בע"כ פן יפסיד את מדרגתו. וכן הוא הענין במשל:
כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך. לכוון הדברים היטב נ"ל כי כאשר אמר ה' אל משה הנה אנכי שולח מלאך לפניך. שאל משה שתים. הא' האם ישלח ה' מלאכו לבד והקב"ה יסור מהם. או שגם הקב"ה ילך עם המלאך. והמלאך יהיה רק לממוצע ביניהם. והב' מה יהיה המלאך הזה האם מן המלאכים הראשונים כמו מיכאל מלאך הברית שעליו נאמר בעת רצון עניתיך וכמ"ש הרמב"ן או שיהיה מלאך מן מדת הדיו אשר לא ידע רחום. ומשה בתפלתו בא לעלות ממדרגה למדרגה. בתחלה שאל מי הוא המלאך שלא חפץ במלאך ממדת הדין ואמר לו ה' הלא אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך וזה מורה כי הוא מהמלאכים הראשונים וכמו שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. ואז הוסיף משה לשאל שאלתו השניה ואמר למלאך אתה מוסרני כי גם במלאך טוב אין חפצי רק פניך ילכו עמנו:
פתח כי טוב אמר לך וכו'. משום דמפרש הראני נא את כבודך זה השגת מה למעלן מה למטן מה הי' ומה עתיד להיות כדריב"ק בסמוך לכן מייתי הכתוב כי טוב אמר לך לפרש כריב"ק וכבר פלוגתיה:
הלל אומר השפלתי זו הגבהתי כו'. הלל אמר זה בפני עצמו. כי המשפיל עצמו הוא מגביה א"ע. והמגביה א"ע הוא המשפיל נפשו ור' תנחומא תלה הדברים האלה בקרא כי טוב אמר לך עלה הנה. ומה שהתחיל בדברו השפלתי זו הגבהתי ואח"ז אמר והגבהתי היא השפלתי משום דמספר כפי אשר קרה לו כי ע"י שהשפיל עצמו והכניע ללמוד תורה בעניותו זכה לגדולה שנסתלקו בני בתירה מנשיאותם ומינוהו תחתם כדאיתא בפסחים בפרק אלו דברים וע"י שנתגאה אח"כ והתחיל מקנתרן בדברים הושכל קצת שנתעלמה ממנו הלכה כדאיתא התם:
ד"א כי טוב אמר לך עלה הנה זה משה ודריש את הכתוב כי טובה אשר מדרגת הנבואה תבוא לו ממטה למעלה. ויעלה מעט מעט במדרגת הנבואה מאשר יתחיל במדרגה גבוהה בנבואה ולא יוכל לסבול. ולכן באה לו הנבואה בקול אביו אשר הי' רגיל בו. וזה הכוונה לפי הדרש לפני נדיב אשר ראו עיניך. ולפ"ז יהיה מהשפילך כמו מאמר המוסגר והמשך הכתוב כי טוב אמר לך עלה הנה לפני נדיב אשר ראו עיניך מהשפילך:
לא עשה משה יפה שהסתיר פניו. ודריש כי טוב אמר לך עלה הנה. טוב היה לך אם לא הסתר פניך מפני השכינה ועלית אז נגלה לך מה למעלן ומה למטן מהשכילך להסתיר פניך ולא נודע לך כל אלה ולר' יהושע דסכנין ור' הושעיא רבה מדריש כי טוב אמר לך עלה היה הטוב אשר ואמר לך לעלות ולזכות לשלש המונה רי"ד והכבוד אשר אמר רה"ר בא לך מהשפילך לפני נדיב בשביל אשר השפלת עצמך לפני השכינה אשר יכולת לראות והסתרת פניך מראות:
אתרי טפלה לי. פי' כי כל גשם שיקרא מקום הוא טפל להקב"ה שהוא המעמידו ומקיימו ואין ה' טפלה לו שהוא אינו נסמך על הגשם ח"ו:
שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים נראה דזה הוא אחר התחיה דנקראת אחרית הימים. אבל העוה"ב הוא אחרית ימי כל אחד ואחד אחרי מותו ולא יקרא סתם באחרית הימים. וזה לא הראה לו ולפ"ז. וראית את אחורי הוא האחרית אשר אחר התחיה זאת תראה אבל ופני זה השכר אשר עין לא ראתה אלהים זולתך וזה העוה"ב אשר אחר המות ונקרא עולם הנשמות לא יראו וככה יתפרשו גם דברי ר' אסי וכן מה שאמר לקמן באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר קאי נמי על עולם התחיה. וע"ע בתנחומא אבל ט"ס יש שם (וכבר מתוקן הוא בדפוסים החדשים) והטעם בזה כי אחר התחיה אף שתגבר קדושות ה' בארץ מ"מ יש מקום גם לחומר ותשלוט עליו העין. אבל בעולם הנשמות אשר הוא תענוג רוחני לבד ואין חלק בחומר בזה ע"ז לא תשלוט העין גם עין איש האלהים וע' בב"ר פי"א שמראה לצדיקים מעין דוגמאגטורין שלהם ובפס"ב שהקב"ה מראה לצדיקים עד שהם בעוה"ז מתן שכרן משמע דפליגי עם המדרש אשר לפנינו:
ומי שאין לו. פי' שאין בידו לא עבירות ולא מצות או שאכל שכר זכיותיו בעולמו בחייו אבל הרשע הולך לא בדון. ויען כי זה הוא מתנת חנם וחסד לכן נקרא האוצר הזה אוצר גדול פי' בכמות כי גדול כח החסד אשר בידי ה':