הה"ד ואת שעיר החטאת וגו'. בא לפרש עתה את תוכחתם אשר שמעו:

למשה רבי צוה להגיד לכם. ולי לא צוה ה' להגיד. רק בשביל שמשה שכח להגיד לכם אני אומר תחתיו:

הוציא כרוז. ודריש וישמע משה כמו וַיַשְמַע בהפעיל:

ידע את ההלכה ושתק כי לא חפצו לדבר בפני אביהם וגם להשיב על דברי משה רבם וזה זכותם.

לאמור אליהם לבנים כו'. כי הדבור לישראל הלא נאמר בכתוב שאח"ז דבר ואל כל ישראל:

שהיתה ראויה לקבל את התורה כו'. הנה במה שבחר ה' בארץ ישראל בירושלים ובהר סיני וכן בעם ישראל פי' לעיל ס"א פ' נ"ה סי' ח' ט' ובפ"ב סי' ה' ומה שבחר בדור המדבר הטעם מפני שהיו נכנעים מאד מסבלות מצרים לכן יאות להם לקבל עול מלכות שמים. עול תורה ומצות:

התיר זונין. זה משל על ז' מצות שלהם שלא שמרו ולא יקבלו עליהם שכר:

עמד ופרקן לישראל. כי בני נח קבלו עליהם ל' מצות כדאיתא בפ' ג"ה. וכיון שלא שמרו ז' המצות הטיל גם שאר המצות שלהם על ישראל:

וחכ"א זו שחיטה כשרה כו'. צ"ל וכי זו שחיטה כשרה היא ולא כך תנינן כו' ומשני ראב"כ חדוש תורה מאתי תצא:

ולא כך תנינן כו'. וסנפירי הלויתן הם כמגרה:

בשביל שתאכלו כו'. ודריש ואכול כדי שתזכו לאכול מהסעודה לעתיד לכן הזהירם ה' לא תאכלהו:

ההיה מטריפתה כו'. פי' אף כי יש בה סמני טרפה כגון ניקב קרום אחד של ריאה וכדומה תאכלו ושאינה חיה מטריפתה כגון דניקב ב' הקרומים וכדומה לא תאכלו וס"ל דטריפה אינה חיה.

כעזקתא סומקא. חותם אדום הנתן על הסוס כי יודע לבעליו כן נכרים היהודים בעניותם ולא יתערבו בעמים. וזו היא השגחת ה' עליהם דמצילם גם בעוני. ותפארת ישראל כי יסבלו עוני ולא יטשו את מקור מחצבתם:

בעסוקן. בהצלחתם:

שמשך עיסה. צ"ל שנושך ועושה כנחש:

הנה כנשר ידאה כצ"ל (ירמיה מ"ח מ') הנאמר במפלת מואב. הנשמדה ע"י בבל והכתוב יעלה וידאה נאמר על ארם וכבר נאבדה אז בבל:

ולבו לא לקה. פי' כי חכמתו לא סרה אף כי מלכותו תחדל:

צדיק ורשע. כי קצת ממלכיהם כמו כורש ודריוש היו צדיקים:

טהור מאמו כו'. ולכן נרמז בשפן דגם בו יש חלקי טומאה וטהרה:

שמקלסת ודריש מעלה גרה שתקרא בגרון:

שמגדלת את דניאל. ומפרש גרה מלשון מגור ומעון. כי צדיקים יתגוררו בקרבם:

שאינה מגדלת את הצדיקים ור' וחכמי הדורות היו בתחלת מלכותם. ובדורות שאחריהם השמידום: