Yefeh To'ar on Vayikra Rabbah Chapter 18
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הה"ד וזכור את בוראך. כי מבשרו הוא מיותר ודריש כי בא לרמז לנו אשר בבחרותו נלקה בזיבה ולכן ישמר האדם בבחרותו מן החטא וכמו שמסיים. ואגב זה מפרש את כל הכתוב:
מתוך פסוק א'. צ"ל מתוך תיבה אחת. ודריש מדכתיב בוראיך מלא יו"ד כי בא לכלול את שלשתן אלה:
לא זכות ולא חובה כי לא יהיה להם בחירה ורצון משום דיראו את השגחת ה' עין בעין. ויהיו כמוכרחים על מעשה הטוב:
זש"ה איום ונורא הוא. עיקר הדרש הוא ללמד לנו כי הקב"ה אם יעניש את החוטאים אין לו להביא פורענות מבחוץ אך מגופו יצא מי שינקום ממנו ויענשנו וכן החוטא בגופו נלקה בזיבה וזה שמסיים לפיכך משה מזהיר כו':
זו חוה. ודריש משפטו זה ענשו ומכתו. ושאתו מלשון שאת או ספחת וזה נגעו וצרעתו וכן באידך והא דדריש המדרש איום ונורא על אדם עשו סנחריב חירם נבוכדנאצר וישראל ולא די לו באחד. כי האדם יתגאה. או בחכמה או ברב בנים או בגבורה או בארך ימים או בעושר או ביופי. ולכן מביא כי את כולם ישא רוח וינקמו בנפשם. אדם התגאה בחכמתו המלאה כל העולם כדפי' לעיל. עשו ברב בנים ואלופים אשר יצאו ממנו. סנחריב בגבורתו כי אין מציל מידו. חירם ברב ימים שהאריך ימים הרבה כדאיתא בב"ר פ"ה ואמר אל אני. נבוכדנאצר בעשרו שמלך בכל העולם. וישראל ביופי שהיו נקיים מכל מום כדלקמן אות ד' ולכולם באה השאת מגופם להשפילם:
שגשגיתם בי. הראשון מפרש תשגשגי מלשון כסף סיגים. והשני מפרש מלשון נסוגו אחור וזה שגישתון אורחא והשלישי מפרש מלשון אונאה והטעאה:
ערוגת ירק כו'. ומצאה שהוריקה ונפסדת כולה. והוא סובר כי העגל עשו להם לאלהים וריב"ן שמדמה לפשתן אשר מטבעם להתקשות בסופם והיו גבעולים רכים ולא נפסדו הכל סובר כי העגל נעשה רק למנהיג ולמשפיע ולא בטחו בישועת ה' אבל לא כפרו בה' וכמו"ש בתשא פמ"ב:
קצירן של מלכות. הוא מלשון תשלח קציריה כי סעיפיהם מסתעפים על כל העולם כולו:
זה מ"ה שקרוי חשך. כן מדרש בתנחומא וישב על פסוק וחשך על פני תהום זה מ"ה המחשיך פניהם של בריות:
מגרת. פי' מפלת וכמו וכסאו לארץ מגרת:
לאו של מצורעים היא. פי' לפני מ"ת כי במ"ת נתרפאו כולן:
הורג את נושאיו. שהארון היה מכלה בלוים כמ"ש ז"ל:
לאסכרה. ומפרש לזרא לחולי זר כי אסכרה קשה מכולם כדאיתא בפ"ק דברכות:
לאזהרה. לקמן ס"ד מפרש שמכאן ואילך יזהרו להם:
לקדרא גרסינן וכמו קטילי קדר בפ' ב"מ דנאמר על רעי ומאוס. ולזרא הוא מענין זרות וסרחון:
זרים לאוה"מ. אע"ג דזבין ומצורעין משתלחין גם ממחנה לויה אבל משום ששלוחם תלי' בנטיית אוה"מ כדאמרינן בפ' סדר תעניות הוגללו הפרוכת הותרו זבים ומצורעים ליכנס לשם לכן אמר זרים לאוה"מ:
בשר ודם נותן כו'. משום דק"ל למה קצב הקב"ה לכל החוטאים עונש אחד. הסגר ושלוח במצורע. מ' מלקות. ומאה כסף. הלא ערך החטא איננו שוה בכל איש. וראוי הי' העונש לבוא בערך החטא. וכן הטובות יחלק ה' לפעמים לכל הארץ ולא יבדיל בין הישרים ובין העקשים. וע"ז מתרץ כי לפעמים נוהג הקב"ה כבו"ד הנותן משפטים כוללים לכל בני אדם:
מכה אדם ע"י עדים כו'. צ"ל עבדים ובא ללמד לנו אע"ג דבכמה דברים נוהג הקב"ה כבו"ד אבל במכה ורפואה הוא מגדולת מעשיו להכות לפעמים ע"י עצמו ולא ע"י עבדיו כמנהג בו"ד: