אמרות ה' אמרות טהורות. בא לדרוש מה שאמר הכתוב אמור ואמרת פעמים בלשון אמר ולא אמר דבר ואמרת ודרשו יען כי הפרשיות מדבר מעניני טהרה לכן אמר בלשון אמירה כי אמרות ה' אמרות טהורות:

יוצאין במלחמה ונופלין. אולי יפרשו בזה סביב רשעים יתהלכון כי יתגרו בהם מלחמה. כרום זלות לבני אדם. ואויביהם ישביעום בחרפה וזלות בשביל כי המה יתרוממו. ומיירי בימי שאול כי בימי דוד היו נוצחים בכ"מ:

אלו אנשי קעילה. אע"ג דאנוסים היו למסור את דוד ביד שאול מ"מ קרא עליהם שניהם חנית וחצים כי לא יכלו להציל את נפשם אע"פ שהם בסכנה בנפש דוד אשר מן הדין לא היה בן מות:

סלק שכינתך וכו'. ומרומז בכתוב משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. ואמרינן בד"ר פ"ה שלשון הרע מסלק השכינה:

ונוצחין. שהרי אחאב מלך בכיפה כדאיתא בפ"ק דמגילה ובריש מגילת אסתר כי אחאב הוא מן השלשה מלכים שמלכו בכיפה:

הוי יום ליום יביע אומר. פי' כיון דהיום לוה מהלילה והלילה מהיום. ואחר זמן ישיב לו את הלואתו זה שאמר יום ליום יביע אומר כי היום הזה הוא ערב לשלם חובות הימים האחרים וכן לילה ללילה:

אבל למטה כמה שטרות כו'. כי' כי היום והלילה ילוו זה מזה בלי שטר וישיבו זה לזה בלי פסק דין. ולמטה אם ילוה איש מרעהו ילוה בשטר ובכל זאת לא יחפוץ לשלמו ויתבענו לדין וצריך פסק דין עד אשר ישיב לו:

משל לא' שנטל הגמוניא כו'. הוא בא לפרש את המקרא אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם זה בצאתם על פני הארץ בטרם שבאו למקום ממשלתם כי אז יצאו כפופים כהדיוט. ואח"ז בבואם למקום ממשלתם אז בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:

כמה שטרות כו' ל"ג הכא:

נמסר להם רופא כו'. ה"ג בילקוט בעקידה ומסר להם הרופא קמיע מומחה והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן א"ל אותו כהן אדונינו לא לשנינו מסרת כאחד ומפני מה אתה מצוה את ישראל ומניח אותי ע"כ ויתפרש כי צוה את ישראל שדרכו ללכת בבה"ק לשמור את הקמיע מטומאה שלא יאבד את סגולתה אבל הכהן שכבר הוא מוזהר על הטומאה לא צריך להזהירו:

הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד. דריש מה דכתיב בני אהרן להבטיח בא לאהרן כי לא יזוז הפרשה הזה מבניו ובני בניו עד עולם:

מה כתיב למעלה מן הענין. בא לתת טעם למה נשמכה אוב וידעוני לפרשת כהנים לרמז על שאול שיהרוג את נוב עיר הכהנים וישאל באוב וידעוני וכן הוא בתנחומא:

מה כתיב והיית רק למעלה. פי' בכל ענין ברכה וטובה נכון לאדם להתנשא מעלה ולא לרדת מטה:

נעשה חפשי. אע"ג דמצינו ויתחפש על הוראת התנכרות והשתנות. אבל הכי היה לו לכתוב וילבש בגדים אחרים וכתיב ויתחפש דרשו שנעשה חפשי ממלכות ופירושו כי לא חש לכבודו ושנה את בגדיו והשפיל עצמו כהדיוט ללכת אל בעלת אוב:

משל לאשה שהיתה נתונה כו'. בא במשל הזה להקל העין משאול במה שפנה אל אשת אוב כי מרוב צערו ויגונו נכשל בזה אף כי נפשו דבקה בה' וכאשר יקרה לפעמים בארץ כי אשה הדבוקה בבעלה מ"מ תשוקתה תתעה אותה לפעמים ללכת אחרי זרים. בדרשי:

ומי כותבן עושה שחר עיפה. סמיך אסיפיא דקרא דכתיב ה' צבאות שמו ולכן היה בוכה כיון שה' אשר אין שכחה לפניו הוא הכותב. וכן בכתובים שמביא בקשו את ה' כל ענוי ארץ סיפא דקרא הוא בקשו צדק וגו' אולי תסתרו ביום חרון אף ה' לכן בכי דכולי האי ואולי. וכן בכתוב שנאו רע ואהבו טוב כתיב בסיפא אולי יחנן ה' וכן בקרא יתן בעפר פיהו כתיב בסיפיה אולי יש תקוה ולכן בכו אמרינן בחגיגה. ואף דמצינו בכמה כתובים כי בתשובה יהפוך האדם הרוגז לרחמים זהו רק אם רוב העדה תשוב. וזה אין ביד אדם יחידי להעיר לבם לתשובה:

מסיח עמה ע"י מתורגמן כו'. וזה שכתיב ויאמר המלך אחשורוש ע"י מתורגמן כי לא הכירה עדנה ומשהכירה ויאמר לבדו לאסתר המלכה:

בחכמה בכח בנוי. הטעם דבעינן בו המעלות האלה למען יראו הכל כי הוא הנבחר במין אנושי וראוי לכה"ג. והכוונה בכח כי יכול לכבוש את יצרו ובעושר הכוונה שמסתפק במועט ושמח בחלקו:

שבשעה שנמשח כו'. וזה אין קשה למה לא נתארך בעת הזאת. כי אע"פ שנמשח למלך לא חל עליו עדיין ענין מלכות כל עוד שלא היו בו התנאים הצריכים מהגבורה והנוי אמנם אחר שנתגבר ונתיפה בבגדי מלכות נמצא שהיה הגון למלכות ולא חסר לו רק אריכות הגוף ולזה נתארך עתה וכן נראה מהילקוט דגריס כיון דהלבישו בגדיו היה ראוי למלכות: