Yefeh To'ar on Vayikra Rabbah Chapter 29
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים. בא לתת טעם למה בחר ה' את יום הראשון בשנה ליום המשפט ומביא את הכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים. כי מה שהתקין עם אדם הראשון כי שפטהו היום ויצא זכאי בחסדי ה' לכן קבע היום הזה למשפט גם לבניו אחריו. וכדמסיים זה סימן לבניך וכו':
ר"נ פתח ואתה אל תירא עבדי יעקב. עיקר הדרש הזה מובא בשביל סוף הפסוק ואותך לא אעשה כלה דדריש בסוף סימן זה על יוהכ"פ ואגב דורש גם ראש הפסוק:
מדבר ביעקב. גופיה מדכתיב עבדי יעקב דרש וכן דרשו בב"ר פ' ס"ה:
אפילו הוא עולה ויושב אצלי. זה הוא להפלגת הצלחתו וירמוז ג"כ על עמידתו על ה' ועל משיחו כי בקשו לקעקע ביצתן של ישראל:
מארץ רחוקה באו אלי מבבל וזה הגאולה של בית שני ואת זרעך מארץ שבים הוא על גאולה העתידה שהוא קבוץ גליות מכל הארצות. ומ"ש ושב יעקב מבבל פי' כי ירגיעו כמעט בשבתם בבבל וכן הוא במדי ביון ובאדום וכמו"ש במגילה לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם חנניה מישאל ועזריה ולא געלתים בימי המן כו':
אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן כו'. בא לתת טעם למה בחר ה' ביוהכ"פ ליום סליחה ומחילה וזה בשביל כי אז זכות ישראל רבה כי קיימו הרבה מצות כמו לקט שכחה ופאה ועוד. ובזכות אלה המצות בלי ספק יצאו זכאים בדין:
יהודה בר נחמן פתח עלה אלהים בתרועה. גם הוא בא לתת טעם על קביעת יוהכ"פ אחר ר"ה כי מקול השופר עומד הקב"ה מכסא הדין ויושב על כסא רחמים לכן הוא מסוגל ליום סליחה ומחילה:
והופך עליהם מדה"ד לרחמים. אע"ג דהמשפט חרוץ הוא לשלשה הכתות לרשעים גמורים לצדיקים גמורים ולבינונים מ"מ במה שהבינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ זה חסד הוא ורובא דעלמא בינונים הם ועוד כי מוחה כמה עונות בחסד וכמה מצות יש המכריעות לכף זכות אשר כל זה הוא במדת החסד:
תחדשו מעשיכם להרבות מצות ותשופר מעשיכם הוא לשוב מעבירות שבידם. ובא בזה לתת טעם למה כתיב תקעו בחדש שופר סתמא ולא פירש בהדיא בר"ה או בחודש השביעי כי בא לרמז על התשובה ועשיית המצות:
ר' לוי בשם רחב"ח פתח. גם הוא בא לפרש למה קבע ה' יום הדין בר"ה ומפרש כדי שתזכור לנו זכות אבותינו כמו שמסיים כי אז נעקד יצחק ולכן תוקעין ג"כ בשופר של איל כידוע:
ר"ח בשם ר"ל פתח כו'. הוא אמר כי לא בשביל זכות כל השלשה אבות הוקבע ר"ה ליום הדין וכמו"ש לפני זה אך בשביל אברהם לבד. וגם כן כוון למ"ש הר"ן כי גם בשמים יש אות על ר"ה כי מזל תשרי הוא מאזנים לשקול בפלס וזה שמביא הכתוב במאזנים לעלות וגו' ואגב דריש את כל הכתוב:
כל הכלים וכזבים. הבלים הם המבטלים מ"ע ומבלים בהבל ימיהם. וכזבים הם העוברים על ל"ת ומכזבים את דברי ה':
שהוא משובע בכל גתות. גם הוא בא לתת טעם למה בחר בעת הזאת ליום סליחה. ומפרש משום שאז הם שמחים וטובי לב על יקביהם המלאים כל טוב והם פנויים ממלאכה ומצד המצות אשר בחודש הזה. לקט שכחה ופאה והחגים ומועדים לה' לכן לבם נכון להתנשא לה' ולשוב אליו. ובזה ימהרו הבינונים לעשות תשובה וירצו לה' להתכפר על עונם:
מה צורך היה לשבועה. עיקר הסימן הזה מבואר בדברינו בב"ר פ' נ"ו:
כל השביעי חביבין. בא לתת טעם למה בחר בחדש השביעי ולא בחדש אחר ומביא לראיה כי מספר השביעי חביב לפני הקב"ה כי בכל עת הפך הסבות אשר השביעי יעלה מעלה. וזה הוא מסוד ד' אשר נעלם מעינינו:
ה"ג בארצות שביעית חביבה זו א"י שבעה שמות הן ארץ אדמה כו' וכיון דתבל חביבה מכולן נמצא דא"י חביבה כי היא נקראת תבל כדאיתא בספרי משחקת בתבל ארצו זו א"י ולמה נקרא שמה תבל שהיא מתובלת מכל הארצות שכל הארצות מה שיש בזו אין בזו אבל א"י אינה חסירה כלום כו' ונקראת א"י שביעית מפני שהיא מבונה על אחד משבעה משאר ארצות וכדאיתא בשלהי כתובות. ואע"ג דמצינו שם ארץ גם על א"י אבל שם תבל איננו נופל על פלך ונוף אחר:
ויקרא אסא אל ה'. וכיון דה' ענהו מוכח כי הוא היה חביב לה'. ואע"ג דגם דוד נצח כמה פעמים וה' ענהו אפס דוד היה גבור חיל והעם אשר נצח היה מעט מהמון העם אשר נצח אסי' אף כי היה רפה כח: