הה"ד אשרי משכיל אל דל. דריש את הכתוב וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו זה עמך כי הטובה אשר תעשה עמדו תעשו גם עמך ומייתי את הכתוב הזה כי החונן דל יחייהו ה' ויאשרהו ואגב דריש את כל הכתוב:

על דעתיה דאבא בר ירמיה כו'. פי' כי כל אחד מוכיח מהכתוב כדעתיה משום דהקב"ה פורע מדה כנגד מדה ולכן מוכיח מדכתיב ה' ישמרהו מיצר הרע מוכח כי הוא המליך היצ"ט על היצר הרע ואיסי האומר הנותן פרוטה לעני ולכן יהיה גמולו כי ה' יחייהו ויכלכלהו ור"י דאמר זה הקובר מת מצוה יגמלהו ה' כי יאושר בארץ ופי' שינוח בשלום על משכבו בשובו לעפרו וכן הוא לאינך ובכל זאת אין מהוכחת האחד סתירה לפירוש השני כי השכר הקצוב לכל דעה ודעה רב מאד באופנים שונים:

כ"ב פעמים. באמת נמצא כ"ה פעמים אך אם כתוב פעמים אשרי במזמור אחד לא נחשב רק לאחד ולכן אשרי נשוי פשע ואשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. וכן אשרי יושבי ביתך ואשרי אדם עוז לו בך. וכן אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו לא נחשבים רק לאחד:

ה"ג בערוך ומאי אפוכי נטל ביום רעה ימלטהו ה' ואין לך יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך:

עלי לשלם גמולו. כיון דמוטל החוב על הבורא לכלכל את העניים והוא בא וחטף לו המצוה אל יאמר אדם כי הכעיס בזה את בוראו אבל לא כן הוא כי ה' לבדו ישלם לו גמולו ולא ע"י שליח:

להיות עבד לוה למלוה. הכוונה כי הקב"ה יעשה חפצו ויבטל גזרות בגללו וע"ד שאמרו רז"ל מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה והוא מבטל:

גומל נפשו איש חסד. בא לבאר כי המטיב לנפשו לחסד יחשב לו כמו העושה חסד לאחרים:

אני שנבראתי בצלם ובדמות. הנה הפשט של בצלם אלהים עשה את האדם הוא לענין הדעת והתבונה ולא בתמונה ובתבנית הגוף כי אין לה' דמות הגוף ולא משיגי הגוף. ולפ"ז לא יתפרשו דברי המדרש כי צורתו תשוה לצורה של מעלה. אבל פירושו כיון דגופו הוא מעון לרוח הנאצל ממרום לכן צריך לכבדו:

הה"ד רש ואיש תככים. גם הוא בא לפרש ומטה ידו עמך כי אם לא יחזיק בידו אז תמוט גם ידך עמו. ואם תחזיק בו אז תטיב גם עמך וכדמסיים. וכיון דמביא האי קרא דריש אותו מקודם על למוד התורה ואח"ז חוזר לענינו:

ר' תנחום בר' חייא פתח כו'. הוא מפרש עמך כי העני נברא עמך כדי שתזכו זה את זה:

היה לוקח לו. פי' כשאמו אמרה לו ליקח ליטרא אחת לקח שתים כדי שתתן השניה לעניים:

וכי ימוך אחיך. בא לדרוש למה בחר בלשון ימוך ולא כתב וכי ידל או יורש וכדומה ומפרש כי מך נופל על הדלות היותר גרועה וכאשר דריש וימוכו בעונם כי גם קרבן עני לא היה להם וכן בח' שמות אשר העני נקרא בו נאמר מך באחרונה משום שהוא נדרס לכל. וזה היותר שפל:

הלך כדכתיב עיניו לחלכה יצפונו עליך יעזוב חלכה [ונקרא כן כמו חיל כהם פירושו רפיון כח וחיל כי מטה ידו ומזה ג"כ השם חלכאים]:

א"ר זעירא כו'. פי' משיחתן של בני א"י אתה למד הכוונה מן ומטה ידו עמך כי הטובה אשר תעשה עם העני אתה עושה עמך:

את משים בו עין רעה ודריש בענין רע כמו בעין רע ופירושו ע"י שנתן עין רעה בעני וקצף עליו לכן קצף ה' גם עליו ואבד את עשרו:

ד' שיטין. פירוש הדברים כי בא לדרוש כופל הלשון מה דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו וע"ז קאמר ד' שיטין השיטה האחת העושה חסד עם מי שאינו צריך דהקב"ה משלם שכרו לבניו. והשיטה השניה הוא מי שאינו עושה חסד למי שאינו צריך בכ"ז ענוש יענש מאת ה'. והשיטה השלישית העושה חסד עם מי שחייב לו לעשות בכל זאת שכרו מאת ה' והשיטה הרביעית העושה חסד עם מי שצריך לחסד אע"פ שאינו עושה עמו רק מעט מ"מ שכרו הרבה מאד. וזש"ה ומטה ידו עמך הלא נצרך לך לכן מארבע שיטין האלו תילמוד איך עליך למהר ולהחזיק בו או מק"ו משתי שיטין הראשונות או אם תאמר הלא אנכי אינני חייב לו תלמד מק"ו משיטה השלישית. ובזה תלמד משיטה הרביעית אף כי קצרה ידך לתת לו את כל מחסורו מ"מ תתן לו אם רב או מעט:

ורבנן אמרו דלה לנו בזכות אבותינו כו'. רבנן מפרשי דברי ר"י ור"נ כי מה שאמר ר"י דלה לנו ולאבותינו לא יתפרש לאבותינו ממש כי מקנה אביהן לבד היה אך פירושו בזכות אבותיהן עשה משה עמהן החסד אבל הן בעצמן לא היו ראויות לזה. ומ"ש ר"נ לנו ולרועים הטעם כדי להטיל שלום ביניהם:

ותאכל ותשבע ותותר. פי' מדכתיב ותותר בוודאי כבר אכלה לשובע ולמה כתיב עוד ותשבע. ללמד לנו כי השובע בא בשביל הצדיקת כי היא שבעה אף שלא היה באוכל כדי שביעה:

אר"י למדתך תורה ד"א. עיקר המאמר זה הוא במדרש רות גבי בועז ויען כי דריש מבועז לקמן על עשיית החסד עם העני לכן מביא גם זה הנה כי מיניה שמעינן גדול שכר המצוה שנכתבת בספר זכרון לפני ה' ומכאן למד הרשב"א בתשובותיו כי העושה דבר מצוה בביהכ"נ וחפץ שיכתב שמו לזכרון הדין עמו:

שאלו היה ראובן יודע כו'. חלילה לנו לחשוב על ראובן כי רדף אחר הכבוד ובשביל הכבוד אשר התורה הנחילה לו התאמץ לעשות הטוב והצדק יותר בזריזות. אבל הפשט הוא כי אם ידע ראובן אשר הצלתו תכתב בתורה והדורות הבאים ילמדו לעשות כמעשיו אז התגבר עוד חיילים בהצלתו למען יתגברו עוד הדורות הבאים הלומדים את התורה לעשות כמוהו ברב חיל. ואם יפלא בעינינו איך אנשים כמו ראובן אהרן [כי במדרש רות נמנה גם אהרן אלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו הנה הוא יוצא לקראתך בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו] ובעז לא יעשו הטוב למען הטוב ויבקשו סבה אחרת לזה. י"ל כי שלשה מונעים יש המרפים את ידי עושי מצוה. המונע הא' הוא שיש רשעים המעכבים אותו ביד רמה מעשות המצוה. והמונע הב' שיש אנשים המלעיגים עליו ואומרים לו מה בצע כי תצדיק. והמונע הג' הוא שיש אנשים אשר יבזוהו ויאמרו כי רק למען הכבוד והתהלה יצדק ולא למען ה' יעשה המצוה. ולזה בא בעל המאמר ללמד לנו כי לא יפנה לאחד משלשה המונעים האלה. כי אם יפחד מפני מתקוממיו המונעים אותו ביד רמה. יראה כי ראובן לא התוכח עם אחיו. כי פחד פן ימנעוהו ובקש תחבולה להצילו מידם ואלו היה ידע מה שהקב"ה מכתיב עליו אז קם ביד רמה נגדם ולכן גם הדור האחרון נכון להתקוטט עם הבאים להפריעו מעשות מצוה וישמור את דבר ה'. ואם יפחד מפני המלעיגים המונעים אותו בלעגי שפה יראה כי אהרן נכון היה לצאת כנגדו בתופים ובמחולות ולא פנה אל המלעיגים. ואם יפחד פן יבזוהו יזכור כי בועז היה נכון להרבות מתנות לנערה ולא פחד מפני לזות שפתים אשר בני אדם יאמרו עליו כי חשקה נפשו בה:

והנביא כותבה. פי' לשעבר היו אנשים אשר בידיהם יכלו לכתוב כל מעשה טוב למען יקום זכרו לדור אחרון. ועתה מי יכול לכתוב ולפרסם בארץ ואמר כי אליהו ומלך המשיח כותבם והקב"ה חותם על ידיהם הכוונה כי הקב"ה הוא מפרסם כל דבר טוב בארץ וישמור זכרו לעד וזה יעשה ע"י גדולי הדור כמו אליהו ומלך המשיח:

יותר ממה שבעה"ב כו'. פי' כי התועלת הבאה לעשיר גם בעוה"ז רבה מאד לעומת התועלת המגעת לעני מן הצדקה במה שמקבל ממנו כי ממון העשיר מתברך בגלל העני וניצול ממיתה משונה ומשיג כבוד וכמו שאמרה רות אשר עשיתי עמו היום משמע בעוה"ז. אבל הטוב המגיע לצדקה בעוה"ב לזה אין צריך ראיה ומשל כי רב הוא מאד ולא נערך בטוב העושה העשיר עם העני:

פעולות וטובות. פעולות הוא המצוה בעצמה המשמחת לעושיה. וטובות הוא ההצלחה הבאה בגללה גם בעוה"ז:

יען וביען. כתיב בפ' בחקותי על שמיטה שלא שמרו וגזלו לעניים שאמרה התורה ואכלו אביוני עמך ובשביל זה ירדו מנכסיהם. וזהו יען אותיות עני. וכן הקופן ידו מתת לעני יִוָרֵש גם הוא. וזה דריש גם רב שילא האביון הב הון פי' אם לא תתן לאביון ויצעק עליך אל ה' אז תאבד ממונך:

נקמתן של ישראל ביד עניים. כי המטיב לעניים הקב"ה מאריך אפו לו ולא ייסרהו גם על חטאיו הראשונים אבל הקופץ ידו מעני יקפוץ עליו רוגז ה' על חטאיו הראשונים וזה הוא נקמתן של ישראל ביד עניים כי ע"י העניים ינקמו גם על תנואתם הראשונים. וז"ש הכתוב וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא פי' החטא אשר בך מלפנים ואשר האריך ה' אפו עליך יהיה עתה בך לחטא ולעונש:

כי נפקון. קרוב לומר כי לא היה עתה בידם ליתן לו עד שילכו לבית. לכן בקשו ממנו להמתין:

אל תהי מצות עני קלה בעיניך כו'. מה דאמר מצות עני ולא אמר מצות צדקה כמו בכל מקום. כי מיירי פה דיש בלבו לתת סך קצוב לצדקה ויש לפניו בנין בהכ"נ או בהמ"ד וכתיבת ס"ת וכדומה להם. ואיש עני הרעב ללחם. אל יאמר האדם בלבו הלא טוב לי לתת את הכסף לדבר נצב וקיים ולא לעני המכלה את הכל בפיו. לכן אמר כי מצות העני אל תהי קלה בעיניך כי כ"ד קללות נאמרו לאיש אשר לא זכר עשות חסד. כדמסיים שם הקרא ועשות חסד הוא רק עם העני הרעב. וכ"ד ברכות לפורס לרעב לחמו

אלא הלא פרוס. קרי ביה פרוש וקצוב מר"ה מה שמשתכר ומה שמתחסר. וטוב הוא לו להתחסר במקום מצוה וליתן לעני ממה שיתחסר ויפסיד במקום אחר:

אלא יאות הוא דלא חוית לכון למעבד מצותא לשמה כצ"ל ופי' ולא עוד כי טוב הוא לכן מה שלא הגדתי לכן מקודם כדי שתעבדו המצוה לשמה:

הלא פרוס לרעב לחמך אם זכיתם לרעבו של יעקב כצ"ל וכן הוא בפ"ק דבב"ב:

עניים מרודים מנעוריהם. אולי צ"ל מגערתם ופי' כי ישראל מרודים ונכנעים מגערתם:

אלו בעלי בתים. ולפ"ז ועניים מרודים וגו' אינה מצוה אך המצוה תביא לבעלי בתים להיות עניים מרודים בשביל שלא פשטו ידיהם לעניים או בשביל מצות אחרות שמרדו בה' ולא עשו רצונו:

ויין למרי נפש לכך נאמר כו'. פי' כי יש מקומות שמנחמין האבלים בביצים ועדשים כדאיתא באבל רבתי ויש מקומות שנהגו בבשר ויין. והשקו אותם כוס אחד ברחוב ואח"ז באו בבית האבל ואכלו סעודת הבראה לכן אמר כי המצוה הוא ביין לנחמו בשוק ואח"ז תביא האבלים המעונים בצער ומרודים לבית ולאכול סעודת הבראה:

שנאמר ומבשרך לא תתעלם. מלת שנאמר ליתא בילקוט וגם כאן צריך למחוק כי הוא דרשא אחריתי ואינה שייך למה שלפניו. ודריש כמו שאתה אינך מתעלם מבשרך ומהר לכסותו כן תעשה לאחיך:

פרנא. כתובה כי היא מרובה:

פשטן. לומדים:

שפייה מושבה:

פרפריין. פת צנומה בקדרה:

פרגיין. תרנגולים קטנים:

לסנטירא. לשומר:

משבקתיה. גרושתו:

אם עשית כן וזרח בחושך. פי' דלא תאמר כי הברכות האלה נאמרות רק על הנותן ממש אבל גם אם עשית כן לנחמו בדברים תקח הברכות האלה:

הרי אתה כבוראך. ופי' והשביע בצחצחות נפשך שתשבע שמחות בהיות נפשך צח ולבן והנה הצח והלובן רומז אל הרחמים וכמו"ש שנדמה לישראל בסיני כזקן מלא רחמים והוא ידמה למראה זה בשביל הרחמים שבלבבו על העני:

ישמוט יזיין כו'. ישמט כי לא תבוא עליו רעה. ואם תבוא דרך מקרה אז יזיין יחזק כחו לשאת אותה ואח"ז ישזיב ינצל וימלט ממנה ויניח יתענג על המנוחה:

ר"ט יהיב לר"ע כו'. הובא פה המעשה הזה לפרש כי המפרנס העניים הוא בונה ארבות עולם והמחזיק ידי לומדי תורה הוא מקים מוסדי דור דור:

מגן אפוכי. הוא שטר ראיה. כי ר"ט חשב אשר הראהו לו האנשים האלה משום שנתן להם המעות בעיסקא או שקנה מהם השדה ולכן שאל כי יראהו לו שטר הראיה. וא"ל כי הוא גבי דוד:

הפרצה הזו. כלומר העניות הוא עלי לגודרה כי אני נותן לחם לכל בשר: