הה"ד חשבתי דרכי. כי קשה להם למה כתיב אם בחקותי תלכו ולא כתיב אם את אקותי תשמרו. כי בכל מקום כתיב הפעל שמר אצל חוק. ולכן מתרץ כל אחד לפי דרכו והביאו את הכתוב ואשיבה רגלי אל עדותיך אשר גם זה הוא כעין הפעל הליכה ואמר הראשון כי לכן השתמש דוד בהוראה זו לאמור כי אם הלך לטייל ולהתעדן במקום פלוני או בדירה פלונית שם על לבו את העונג אשר יבוא לאדם בלמדו דברי תורה שב אל עדות ה'. והתרחק מתענוגי העוה"ז. וכן הוא כוונת הכתוב אם בחקותי תלכו כי תשובו אחור מהתהלך בתענוגי העוה"ז ותדבקו ללכת בחקות ה'. ור"ה בשר"א אמר כי אי אפשר לאדם לעבוד את ה' מיד באהבה. אבל בראשונה יעבדהו שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. וז"ש חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ועבדתי את ה' מיראת העונש ומאהבת הגמול ובאחרונה ואשיבה רגלי אל עדותיך ודבקתי בה מאהבת ד' ותורתו. וכן יתפרש אם בחקותי תלכו כי תלכו בחקות ה' ממדרגה למדרגה בראשונה ע"מ לקבל פרסו אח"כ מאהבה. ור' מנחם אמר כי לפעמים יחשוך אדם מיושר באמרו כי מטה ידו. ולא יבין כי לכן מטה ידו יען שחשך מיושר ואם רדף לעשות צדקה אז ה' ברך את נחלתו. וז"ש דוד חשבתי דרכי למה נרדפתי וחבלי רשעים עודוני. ואשיבה רגלי אל עדותיך ואז אויבי נפלו לפני חללים חללים ושלום היה לי מסביב וז"ש התורה אם בחקותי תלכו ואז עקב הליכתכם בחוקות ה' יבוא שלום בארץ ולא תהיה לכם מניעה מהלוך עוד בחקותיו. ור"א בריה דר"ח בשר"י אמר כי אם נביט היטב אז נראה כי הברכות מרובות מהקללות כי הברכות הם מא' עד תי"ו. והקללות מעטות וגם המה יהפכו לברכות ברצות ה' ומזה נוכח כי לא חפץ ה' ברעה וגם הרעות אשר יבוא לאדם הוא רק להעמידם על דרך טוב. ולכן אמר הכתוב אם בחקותי תלכו להראות על הליכה תמידית כי לא יתנגפו רגליכם עוד מלכת בדרכי ה' אם תחלו ללכת בחקות ה':

הה"ד ועתה בנים שמעו לי. בא לדרוש מה דמתחיל אם בחקותי תלכו ולא אמר והיה אם בחקותי וגו' כמו בכ"מ ומזה דרשו בת"כ כי הקב"ה מתאוה אשר בני ישראל ישמרו את חקותיו וזה שמביא על זה הכתוב ואשרי דרכי ישמרו וא"ר חנינא בר פפא על זה אשרי ואשריכם כשנתקיימו כו':

מדבר ביעקב. ופי' הכתוב דאומר לבני יעקב ועתה בנים שמעו לי. ולראיה כי טוב לשמוע לי זכרו כי מה מאושר הי' חלק יעקב אביכם אשר שמר את דרכי וזה ואשרי דרכי ישמרו קאי על יעקב:

א"ר חנינא בר פפא כו'. מקום של דברי רחב"פ הוא אחר דברי ר"א דאמר אף לבניו אמר כן שנאמר ועתה בני שמעו לי אשרי ואשריכם כו' ומפרש רחב"פ דבריו כי לא תאמר אשרי ליעקב ואשריכם לבניו אבל אשרי להקב"ה כי גם הוא מתאוה אשר ישמרו את מצותיו:

בנוהג שבעולם כו'. בא למדרש הסמיכות של אני ה' מסוף סדר בהר אל אם בחקותי תלכו ולחברם יחד. וזה אני ה' השומר חוק ומצוה ולכן אני מתאוה כי תלכו בחוקותי.

חקים שבהם חקקתי את השמים והארץ. אע"ג דבכ"מ מתפרש חק על מצות שאין בהם טעם והשטן משיב עליהם מ"מ דריש הכא על חקות שמים וארץ ואינך דק"ל למה כתיב מקודם בחקותי ואח"ז ואת מצותי ה"ל לכתוב אם את מצותי תשמרו ואח"ז ובחקותי תלכו ע"ד לא זו אף זו. לכן דריש בחקותי על התורה בכללה שע"י התורה נבראו שמים וארץ וכל צבאם כמו דאמרינן בריש סדר בראשית:

חוק וחוג לגז"ש לא גרסינן:

חקוקים על יצר הרע. כי התורה היא חק שעל ידה נדכה ונשבר היצר הרע כדאמרינן בקדושין פ"א אם אבן הוא נמוח:

חקים שמביאים את האדם לחיי עוה"ב. דריש בחקותי מלשון כתיבה וחקיקה ומביא ע"ז את הפסוק כל הכתוב לחיים וגו' כי ע"י התורה נכתב האדם לחיי עוה"ב:

הסייף והספר כו'. הנה ר"א ורשב"י שניהם באו לנו ללמד כי השכר והעונש יבואו לאדם מאת ה' אפס השכר יתן ה' לבדו או ע"י מלאכיו בידו לשומרי תורה אבל העונש אמר ר"א כי הוא לא יבוא מידי ה' כי הרעה לא תצא מאתו אבל העון לבד ילכד את הרשע וימיתנו. ואם ישמור את התורה אז ינצל מכל רע ויתענג על טוב ה'. ושכרו הוא מוכן. אפס ר"א לא ידבר מן השכר יען כי זה ידוע הוא ולא ידבר רק מן העונש כי אם יעבור חוק אז הרעה תמותת את הרשע וזה שמזכיר הסייף והספר. ורשב"י מוסיף כי גם העונש יבא מן השמים ליסרו להוליכו בדרך טובים וכמו המקל הרודה לתינוק למען ילמד ויבין כן בא העונש מן השמים לישר דרכיו והשכר והעונש שוים הם ולכן אמר הככר והמקל מזכיר את השכר והעונש ביחד. והנה מה שאמר רשב"י הככר ולא אמר הלחם או השכר י"ל כי בא לרמז לנו תירוץ על הקושיא שהקשו רבים למה הזכירה תורה רק שכר הגונפי ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ולא זכרה שכר הרוחני בעדן גן אלהים ותירצו כי היעוד הנאמר פה בתורה איננו על שכר המצות. כי שכרו צפון בעדן גן אלהים. אבל התורה תבטיח כי אם תלכו בחקות ה' אז יוסרו כל המניעים המונעים את האדם מעבוד את ה'. כמו רעב. מלחמה. דבר וכל פגע רע. ואז הלא שכרכם נכון מאת ה'. והנה כמו הרעב והעוני וכדומה יתעו את האדם לחטא ופשע. כן גם העושר הרב יסיתו את האדם לכחש בה' ולבעט בתורתו. ולכן מרמז רשב"י כי הטוב היורד מן השמים ירד במדה ובמשקל וזה שאמר ככר הבא במדה. ולא לחם ועושר אשר הם בלי גבול:

כאלו אתם עשיתם אותם. רחב"ח דריש ועשיתם אותם כאלו עשיתם את דברי התורה ופי' כי התורה נקראת על שמו וכמו דאמרינן בפ"ק דע"ז על הכתוב ובתורתו יהגה יומם ולילה. ורחב"פ דריש ועשיתם אותם כאלו עשיתם את עצמכם וכאלו כתיב אתם וכדגרסינן בחלק צ"ט ע"ב אל תקרי אותם אלא אתם:

נוח לו שלא נברא. הנה מה שאמר ר"ח נוח לו שלא נברא ור"י אמר נוח לו שנהפכה שליתו על פניו פליגי בזה באיזה זמן הקטן זוכה לעוה"ב כדאיתא בפ' חלק חד אמר משעה שנולד וח"א משעה שנזרע. ור"ח סובר משעה שנולד ואין הפרש בין שלא נברא כלל ובין היוצא מת מרחם אמו לכן אמר שלא נברא ור"י סובר דמשעה שנזרע ולכן אמר נוח לו שנהפכה שליתו דיש לו עכ"פ חלק לעוה"ב משנולד וירשע אבל איננו טוב משלא נברא כלל כי לזה אין חלק כלל:

וג' נתנו מתנה כו'. מבואר בב"ר פ"ו ע"ש:

בעתם ברביעית. מי"ז מרחשוון עד ר"ח כסלו:

או אינה אלא בערבי שבתות. ונקרא בעתם משום דהגשם הראשון ירד בע"ש כאשר נברא אדם הראשון וכמ"ש רש"י ז"ל על פסוק וכל שיח השדה:

סימן קללה. לפי שעוסקין אז בצרכי שבת לצאת ולבוא ומצטערים מן הגשמים:

בלילות. שבני אדם מצוים בבתיהם וכ"ה הטעם מ"ש בלילי שבתות כי ביום השבת יוצאים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות:

ר"מ אומר עד ב' כו'. שניהם באו לדרוש גשמיכם הצריכים לכם ולא יותר כי רבוי הגשמים קשה לעולם:

פקידה אחת כו'. והא דכתיב בקרא יורה ומלקוש מיירי באין עושין רש"מ כ"כ כדמוקמינן בפ' כיצד מברכין וע"ש בתוס':

אחד לעשרה. פי' במקום שראוי לעשות אחד יעשה עשרת מונים. ומה דלא מפרש מלשון עושר דא"כ היה לו לומר תעשירנה בהפעיל:

בזכות איש א'. מובא פה לדרוש גשמיכם לכל אחד מכם וכן מה שנאמר יבולה ולא יבוליה משמע אפילו בשביל מין אחד. וכן מה דכתיב ועץ השדה ולא כתיב ועץ הארץ כמו בקללה למדרש גם בשביל שדה אחת:

דבר שאפשר לומר עליו די. פי' כי בכל הטובות עיני האדם לא תשבענה ויבקש יותר אבל לגשמים יש גבול וקצבה לומר כי די לי. אך בירושלמי פ' הרואה הגירסא דבר שאי אפשר לומר דיי וכן יש לגרוס כאן:

שיבלו שפתותיכם. דרך גוזמא או פירושו כל הימים אשר תבלו על האדמה ושפתותיכם אתכם:

לפי שבעוה"ז. בא לסיים בדברי נחמה כדרך המדרש בכ"מ:

מאי טעמא ונתתי וגו' גשמי ברכה יהיו. פי' כי המעט גשם אשר אוריד יהיה לכם לברכה ולא תצטרכו יותר: