הה"ד טוב אשר לא תדור בא למדריש יתורא דנדר בקרא. ודי לכתוב איש כי יפליא בערכך נפשות ולכן דרשו כי בנדר תלוי חיי הנפש וכדמסיק גורם מיתה לעצמו ואגב זה מייתי פלוגתא דר"מ ור"י:

וטוב הנודר ומשלם. ופירש"י דקרא הכי משמע טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם אבל משתדור ותשלם הוא טוב מכולם:

וטוב משניהם כו'. פירש"י ז"ל דלעיל כתיב את אשר תדור שלם ואפ"ה טוב אשר לא תדור כי שמא תדור ולא תשלם. וז"ש טוב משניהם כלומר מנודר ומשלם ומנודר ואינו משלם הוא טוב שאינו נודר כל עיקר שהרגיל בנדרים בא לידי לא יחל דברו:

וכי תחדל לנדור. צ"ל ואומר וכי תחדל לנדור ולא יהיה בך חטא וזה לראיה כי טוב שאינו נודר כל עיקר דמדכתיב אם תחדל לנדור לא יהיה בך חטא משמע הא אם תדור יהיה בך חטא:

ומת בים. דמשהה נדרו גורם מיתה לעצמו כדלקמן:

סוף שבא לידי עבודת כוכבים. חלילה לאמור כי מן השמים יכשילו לאיש המשהה נדרו בחטאים חמורים כאלה. אבל ביאור הדברים כי ה' ישמור רגלי חסידיו ואין הקב"ה מביא תקלה לב"ב ולבהמת הצדיקים כדאמרינן בכתובות סוף פ"ב. אמנם המשהה את נדרו לא ישמרוהו מן השמים מחטא ויכול לנפול גם בחטאים חמורים כאלה:

מתה עלי רחל. דריש עלי בשבילי בשביל ששהיתי את נדרי כי חטא אחר לא היה ביעקב:

ואין יסורים בלא עון. אף דאמרינן כי יש יסורין של אהבה ואם ה' חפץ בו מדכאו ביסורין וכדומה מ"מ זה ביסורים המורגלים אבל יסורים קשים כמו נגעים לא יבואו בלי עון:

כך בעירוכין. ולא אמרינן כיון דלא הוציא בפיו דבר קצוב רק אמר ערכו עלי איננו בבל יחל ובל תאחר קמ"ל כיון דהתורה קצבה ערך כל אחד הוה כאלו הוציא בפיו ערך קצוב:

הה"ד כי פועל אדם ישלם לו. בעי למדרש את הכתוב איש כי יפליא איש להוציא את הקטן יכול שאני מוציא את הקטן שיש לו הפלאה (פי' שיש לו דעת להפליא ולהבדיל ולדעת למי הוא נודר) ת"ל כי יפליא ולהכי מייתי את הכתוב כי פועל אדם ישלם לו שבשכר זה זכה משה לפרש בני ישראל נדריהם בין איש לאשה בין גדול לקטן כו' כדמסיים ואגב זה מייתי גם שאר הדברים הנוגעים לפסוק כי פועל אדם ישלם לו:

יהבת ליה אנתתיה. ע"כ משלו היה או משל מעשי ידיה דהם לבעל. כי אם היו מנכסיה לא היה יכול לתנם לצדקה דזה גזל מעליא. וגם אם שלו היה פרנסת אשתו וב"ב קודמת לכל דבר:

בין איש לאשה כו'. שאין שוים ערך הזכר והנקבה וכן גדול לקטן כמו בן ה' שנים ובן עשרים וכן בחור לזקן בן עשרים ובן ששים:

שאין מעבירין על האוכלים. המוצא אוכלים בדרך אין רשאי לעבור עליהם ולהניחם שם:

מפני כשפים. שבדורות אחרונים היו בנות ישראל פרוצות בכשפים ולא היו פרוצות בדורות הראשונים כדאיתא שם בגמ':

שידקר בחרב פרש"י ז"ל ראוי לדקרו דלמא לא מקיים ליה והיינו פתח דקאמר ליה אלו היית יודע שאסור לנדור וחייב מיתה עליו כלום היית נודר ואמר ליה לא. אבל בירושלמי דנדרים פ' ר' אליעזר גרס כמדקר אין כתיב כאן אלא כמדקרות חרב לאחר שנדר מן הככר וויי דייכול וויי דלא ייכול אין אכיל עבר על נדרים אין לא אכיל חטי על נפשיה:

ארבעה פתחו בנדרים. בא לפרש מה דכתיב בקרא איש כי יפליא נדר דבעינן שיפליא בהשכל ודעת וידבר כהוגן. וכן מה דכתיב בערכך נפשות לה' כי אם יפליא נפשות לא יקריב את הנפשות לה' כמו שעשה יפתח רק יתן את ערכיהן הקצובים בתורה:

פתחו בנדרים באליעזר לא נמצא שנדר לקחת אשה ליצחק. ורק בשאול וכלב לבד מצינו כי התחייבו לתת בנותיהם לאיש אשר יכה את אויביהם:

ולא עוד אלא כו' לפני זה חסר מה דאיתא בתנחומא א"ל הקב"ה לישראל אם אתם מביאים לפני ערוכין שלכם מעלה אני אליכם כאלו נפשותיכם הקרבתם לפני לכך נאמר איש כי יפליא וגו' לה'. ואח"ז שייך זה המאמר ולא עוד כו' וגם זה מן לה' דכתיב בקרא כלומר שיזכה לשלם נדריו בירושלים שהוא לפני ה'. וזה בימות המשיח:

הה"ד נדרי לה' אשלם זה מדריש מדכתיב פעמים נדרי לה' אשלם. חדא חוץ לירושלים וחדא בבנינו אי"ה שיזכה לראות במהרה בימינו אמן:

והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי ואל בית אלהי יעקב

ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יי מירושלים:

סליקא ליה מדרש רבה על ספר ויקרא בעזה"י. פרשיותיו ל"ז וסדריו ט':