זש"ה ועוד ראיתי בא נדרוש את הכתוב ונפש כי תחטא הלא הנפש לבדה לא תחטא. ורק בשבתה בגוף תחטא והי' לו לומר אדם או איש כי יחטא לתלות החטא בגוף. ומביא הכתוב מקום המשפט שמה הרשע וכמו שהוא דורש בסוף הסימן כי המשפט והנפש שניהם ביד ואגב דורש באופנים אחרים כדרך המדרש:

מקום שסנהררי גדולה ודורש את הפסוק מקום המשפט זה הר הבית ועזרה אשר משם יצא המשפט לישראל כי שם ישבו הסנהדרין. חזינן כי שם הרשע. כי שרי בבל התערבו שם ועשקו וחמסו משפט וזה היתה להם בשביל כי במקום הצדק במקום אשר צדק ילין בה. שמה הרשע כי נהרגו זכריה ואוריה.

ויגוף את העם ומפרש שמה הרשע מלשון עונש וכמו והרשיעו את הרשע:

ויהיו המתים במגפה וגם זה הלא לקתה מדת הדין כיון שהוקעו הנצמדים לבעל פעור למה נגפה עוד המגפה בעם (וכן מפרש הוא הקושיא בדור המבול ובסדום. ויען כי גם הרד"ל כתב כדבריו לכן לא נשנו פה) ואף כי זנה העם אל בנות מואב אך על זה היה לה' להאריך אפו כי לא הי' בפרהסיא כדמשמע בסנהדרין גבי הדין דקנאין פוגעין בו. ומשני משום דבשטים עשה ה' צדק עם ישראל להפוך את קללת בלעם לברכה. והמה לא נשמרו מעצת בלעם אשר יעץ למואב להפקיר בנותיהם לזנות לכן נענשו במגפה:

שני דברים בימין כו'. כוונת הדברים הנשגבים האלה הוא כי התורה נתנה לארץ להרבות צדקה וחסד וכמו"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. וכוונת הדין הוא לעצור בעד נפשות בני אדם כי לא יחטא פן יענשו בדין. לכן התורה המרבה צדק אשר בזה יחפוץ ה' נאמר דרך משל להסביר את האוזן כי שניהם נתתי בימין הקרובה לד'. והדין הבא להזהיר את הנפש מפני החטא אשר לא יחפוץ ה' במות רשע נאמר להסביר אתהאוזן כי המה בשמאל הרחוקה מה'. ולכן הנפש אשר נמענה בא הדין צריכה להזהר מאד פן תענש על הרשע. ואם במקום המשפט יהיה הרשע כי לא תזהר הנפש אז גם במקום הצדק יהיה הרשע כי לזה תסכים גם התורה. וזה שדרש פה נפש כי תחטא בתמיה האם גם הנפש תחטא הלא אנכי הזהרתיה כי יתחזק לבלתי אכל הדם. כי דם הבהמה יוסיף בהמיות וגשמיות לאוכלה. ואיך הוא לא נזהר ונלכד בחטא:

להבל היוצא מפיו. ע"ד שאמרו רז"ל כל הנשמה על כל נשימה ונשימה תהלל יה. וגם בשביל הטבה זו לא יספיקו לאדם כל מצות ומע"ט מה שעושה:

רבי ברכיה כו' חסרון לשון יש בכאן ובמ"ק איתא אפילו הוצאת הנפש אינו ממלא הגימא כיצד הוצאת הנפש ר"י אמר כפיטורין כו' וביאור דבריהם ז"ל כי גם הצער הגדול בצאת הנפש לא יספיק לאדם להעביר עונו ועוד יובא במשפט. ודרשו וגם הנפש לא תמלא הכתוב בנפעל כמו לא תמלא בפיעל ופירושו כי צער הנפש בצאתה לא יספיק למלא החסרון אשר החסירו החטאים בנפש:

ולא לפי בנו. זה מיירי בעוה"ב דאין זכות אבות מועילה לבנים וכמו"ש רז"ל ברא מזכי אבא ואין אבא מזכי ברא אבל בעולם הזה ה' עושה חסד לאלף דור:

לעצמה יגיעה. פי' לעוה"ב וזמן התחיה אשר שכרה הרבה מאד ולכן לא תשבע מן המצות ומע"ט. אבל אם היה שכרה רק בעת שהיא עם הגוף בעוה"ז אז הסתפקה גם במעט מצות ומע"ט:

כך כל מה שיפעול אדם עם נפשו פי' בתענוגי עוה"ז המפיקים נחת גם לנפש. בכ"ז אינו יוצא ידי חובתו בלי תורה ומע"ט לפי שהיא מלמעלה ולכן זו לבד תכליתה:

כפויי טובה כו'. פי' אף כי יתענגו במה שהשיגו כמו הארץ כי תשתה מים. והאשה מהאיש. וגם הנפש מתענוגי והרחבת העוה"ז בכ"ז מבקשים עוד. ולכן לא חשיב שאול ועוצר רחם אשר פי' האשה העוצרת רחמה ואין כוונתה לתענוג בשרי רק להוליד ולקיום המין. וכן עיני האדם אשר כתיב בהן ועיני האדם לא תשבענה כי שאול ואבדון עוצר רחם ועיני האדם אין להם תענוג גופני כלל:

אלא בזכותך שתכלית המין האנושי הוא שלימות הנפש:

גם בלא דעת. עיקר הדרש הובא פה משום סוף הדברים תדע לך שהיא שגגה כו':

ולא עוד ואץ ברגלים חוטא ולא עוד יתפרש כמו ואצ"ל. ויתקשר הכתוב כן גם בלא דעת אם חטא במעשה אשר לא יכול לעלות על דעתו כי הוא חטא לא טוב הוא וכ"ש אם הוא אך ברגלים כי החטא בא בפחזותו באשר לא התבונן היטב כי מקרי חוטא דזה הוא קרוב למזיד:

ר"ש בן לקיש אומר אף בנונ"ד אסור. ויתפרש ואץ ברגלים לבוא לבהמ"ק גם בהיתר הוא חוטא כי מפני קדושת הבית אין לבוא שם רק בדרך רחוק:

אלו הזדונות. כי השם חטא נופל בין על שוגג ובין על מזיד:

הגוף הוא שחטא הגוף והנפש באמרם כל אחד אני לא חטאתי לא ישקרו לפני ה' רק כל אחד יאמר אני לבדי לא חטאתי ורק בשותפות והוי כשנים שעשאו מלאכה בשבת דפטורים כדאיתא בשבת פרק י' משנה ה'. אך באמת תענש הנפש כיון שזה אינו יכול וזה אינה יכולה אמרינן שם בגמ' דחייב וזה הוא המשל מחגר וסומא. דכל אחד אינו יכול ורק ביחד יכולים:

א' מהן חוטא וכולן מרגישין דכיון שניתן רשות למשחית איננו מבחין בין טובים ורעים. ונלכדו גם הטובים. וכמשל בספינה שהמים מציפין את כל אנשי הספינה אף שלא קדחו. ולדעת ר' אלעשה שכל ישראל הם נפש אחת וכמו שמסיים כתיב בו נפש אחת כן נענשו גם הטובים בשביל כי כל ישראל ערבים זה בזה:

כנגד ה' ס"ת. כי הנפש קדושה לכן ראויה לשמור ה' ס"ת הקדושים. והנה ספר בראשית הוא הבריאה ע"ז אמר ברכי נפשי וגו' וכל קרבי אשר ברא בקרבי. וספר שמות אשר יסופר בו הפדות והכלכלה במן וע"ז אמר ברכי נפשי וגו' ואל תשכחי כל גמוליו הטוב והחסד אשר ה' עושה עמנו. וספר ויקרא מספר הקרבנות המכפרים על העון ונקרבים במקדש אמר בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי וגו' כי בתורה ותשובה ימצא האדם כפרה על עונותיו בכל מקום ובספר במדבר יסופר גדולת ה' במלחמת סיחון ועוג וע"ז אמר ברכי נפשי וגו' גדלת מאד. ובספר דברים בא להפריש לנו מחטאים בתוכחתו וע"ז אמר יתמו חטאים וגו' ברכי נפשי וגו':

במפלתן של רשעים אף על גב דאמרינן בגמ' דאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. אבל ישמח כאשר יסור הרע מן הארץ. וטוב יהיה לה' אם הרשעים ישובו בתשובה ויצדקו:

מקלס בנפשו ולא בכל אבריו. כמו"ש כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. וע"ז מתרץ בשביל השתוות הנפש עם הקב"ה מקלס בנפשו:

ממלא את הגוף. פי' כי תועלתיה מתפשטות על כל הגוף. דהא הנפש אינה נתפסת במקום ואיך יאמר ממלא:

הנפש הוו טהורה פי' מחטא כי אין החטא בא רק בשביל החומר: