Yein HaTov, Part II, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מהו דין גרמניה - האם כדין עמלק שנצטווינו למחות את זכרו? והאם מצווה זו נוהגת גם היום?
שאלה זו נשאלתי מאזרח ישראלי: מהו דין גרמניה לפי ההלכה, האם דינה כדין עמלק שנצטווינו למחות את זכרו, והאם מצווה זו נוהגת גם היום, או דינה כדין המצרים שנאסר לתעבם, ושמא דין אחר לה לגרמניה?
וזה אשר השיבותי לו בקצרה: דינם של המצרים מפורש בפסוק: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כ"ג, ח'). ציוותנו התורה לנהוג בהם כך כיוון שירידת אבותינו למצרים היתה גזירת ה' יתברך, ורש"י כתב: "לפי שהיו לכם אכסניה בשעת הדחק". ושורשה של מצוה זו נתבאר בספר החינוך (מצוה תקס"ג-ד), וזה לשונו: "כי הוא להודיענו שלא נתנהג באיסור עם זרעם אחר שני דורות ולא נרחיקם בקל וחומר מבני עמון, לומר: 'עמון ומואב, בשביל פעם אחת שלא קדמו אותנו בלחם ובמים הרחיקנו האל מהם; מצרים, שצערו כל כך את ישראל, על אחת כמה וכמה'. על כן באתנו האזהרה עליהם שלא להמנע מהתחתן בם (לאחר גיור כמובן), כי השעבודים ששעבדו הם בנו, גזירת השי"ת היתה עלינו, ואין לנו לקבוע עליהם שנאה בלבבנו על כך". אין פירושה של מצוה זו שחובה עלינו להתחתן במצרים, אלא "שלא להרחיק חיתונם בטענת איסור".
דין עמלק נקבע בפסוק: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כ"ה, י"ט) ושאר פסוקים. מצוה זו ייחדה התורה לעמלק, ואין בכוחנו לכלול במצוות התורה אומה אחרת, אף שהרעה לעשות ממנו. אמת שראיתי מובא בשם הגר"ח זצ"ל דמצות מחיית עמלק היא לאו דווקא בעם עמלק, אלא כל אומה של גויים שעושים מעשה עמלק יש בה מצוה זו, אבל לא מצאתי לדבריו שורש וענף, ואולי פירש בזה פירוש שלו בתוך מצוה שכתובה בתורה ולפי דרכו אין זה בגדר הוספת מצוה על מצוות התורה. הנה הרמב"ם בספר המצות (מצות עשה קפ"ח) דקדק לומר "זרע" עמלק בלבד משאר זרע עשו וכו'. וכמותו דקדק בעל ס' החינוך (סי' תקנח) שכתב דאם ימצא אחד מ"זרעם" מוטל החיוב להרגו ולאבדו בכל מקום ובכל זמן. וההגהות מימוניות (בפ"ה מהלכות מלכים הלכה ה') כתבו שמצוה זו אינה נוהגת בימינו אלא לימות המשיח, אחרי כיבוש הארץ וכו'. הרי לך שגם מבחינה זו אין אנו יכולים ללמוד ממצות מחיית עמלק על פשעי גרמניה.
The law of Amalek is fixed in the verse, "you shall blot out the memory of Amalek from beneath the sky; do not forget," and in other verses. The Torah isolated this commandment to Amalek, so it is not within our power to include another nation in [this] commandment, even though they have done more evil than it. It is true that I have seen it brought down in the name of the Gaon, Rabbi Chaim (Soloveitchik), may his memory be blessed, that the commandment of blotting out Amalek is not specifically about the nation of Amalek, but rather that any foreign nation that acts like Amalek has this commandment apply. However I have found neither root or branch to his words! And perhaps he gave this explanation of his about the commandment that is written in the Torah. So according to his approach, this would not be within the category of adding a commandment to the commandments of the Torah. [However] behold, the Rambam in the Sefer HaMitzvot (Positive Commandment 188), was exacting to [distinguish], "the seed," of Amalek only, from the rest of the seed of Esav, etc. And likewise was the author of the Sefer HaChinukh exacting (Commandment 558), since he wrote that [only] if one finds [someone] from "their seed," is the obligation incumbent upon him to kill him and destroy him in any place and at any time. And the Hagahot Maimoniyot (on Laws of Kings 5:5) wrote that this commandment is not practiced in our days, but rather in the days of the Messiah, after the conquest of the land, etc. Behold, you see that also from this perspective, we are not able to learn about the criminals of Germany from the commandment of the blotting out of Amalek.
ולענין הגרמנים שקמו עלינו לכלותינו ואיבדו מיליוני נפשות באכזריות היותר נוראה שנודעה מעולם, בא וראה כיצד נהגו אבותינו כלפי משמידיהם ומנדיהם בספרד. אמנם, לא מצאנו בשום מקום חרם שלא לשוב לספרד, אבל זה היה רצון האומה וכך קיבלו ישראל עליהם, ורמז לכך מובא בתשובות המבי"ט (ח"א סי' ש"ז) וזה לשונו: "כי אין שם יהודי בארגון זה שבעים שנה, ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי, כי האל יתברך הוא מקבץ נדחי עמו ישראל לארץ ישראל בזמן קרוב".
מפשיטות לשונו משמע שחכמי המגורשים קיבלו עליהם שלא לשוב עוד לספרד. ולמה תלה זאת המבי"ט באמונה שמועד קיבוץ הגלויות קרוב? הדעת נותנת שחששו מפירסום הגזירה שמא יביא הדבר רעה על האנוסים, ואולי היו עוד סיבות אחרות שכיוצא בזו. ואין הדברים רחוקים מן השכל, שהרי עצם העובדא שדברי המבי"ט נאמרו כשניים - כשלושה דורות אחרי הגירוש ובמשך תקופה ארוכה זו לא אהל שום יהודי בספרד, היא הנותנת לומר שאם כלפי העתיד תלה המבי"ט בייעוד של קיבוץ הגלויות, הרי כלפי העבר היתה זו עובדא כללית, ואם לא היתה הסכמה פנימית ולא נודע הדבר ברבים, כיצד יתכן לומר שכל פזורי ישראל שבאותו הדור כיוונו לדבר אחד?
ומכאן נבוא לעיקר שאלתך: מהו דין גרמניה לפי ההלכה. אין ספק שהשואה שהמיטה על עמנו גרמניה, שבה נספה שליש מאומתנו, ראוי היה לקבוע לה זכר מיוחד, כללי ומוסכם ע"י כל ישראל, אבל חלק מן הציבור אינו יכול לגזור גזירה שלא תתקבל על דעת כלל ישראל, כי לכך לא יהא תוקף הלכתי ומוסרי שלם. על כל פנים, מעלליה של גרמניה הנאצית כלפי עם ישראל יהיו חקוקים על לוח לבנו, לא ינוקו ולא יישכחו לעולם.