Yekhahen Pe'er on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה להקריב שני כבשים עולות. עי' במל"מ מה שמאריך בהא דחגיגה (דף ו') דשבטו של לוי הקריבו התמיד כל ארבעים שנה משלהם ופרש"י שלא הקריבו ישראל אז לפי שנזופים היו. ולכאורה צ"ע הא קרבן תמיד צריך שיהיה בא משל ציבור וכמבואר במנחות (ס"ו) ובכמה דוכתי בש"ס ואיך הקריבו שבטו של לוי דלא הוי משל ציבור דאיכא למ"ד דשבט אחד לא איקרי קהל. ואפי' למ"ד דשבט אחד איקרי קהל מ"מ ציבור בודאי דלא הוי גם דשבט לוי קיי"ל דלכו"ע לא איקרי קהל וכמבואר בהוריות (דף ו') דמי שאין לו נחלה בארץ לא איקרי קהל.
ואימתי זמן שחיטתן של בוקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה וכו' ופעם אחת דחקה השעה את הצבור והקריבו תמיד של שחר בד' שעות ביום. לכאורה צ"ע קצת למה לא מייתי הדין דהזמן עד ד' שעות וכמתני' דברכות ריש פ' תפילת השחר רק דמייתי המעשה ואין דרכו של הרמב"ם ז"ל בכך ואולי להודיענו דזה רק מחמת דוחק גדול.
ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שא"א שיקריבו ישראל פסחיהן בשתי שעות. עי' במל"מ ובלח"מ מה שהאריכו בדברי הרמב"ם ז"ל אלו עוד יקשה לכאורה דהיה אפשר שיקריבו התמיד בסוף הזמן ויהיה שהות הרבה לעשות הפסח. ואולי דחיישינן דילמא מישתלי להקריב התמיד דהרי כולם היו טרודים בפסחיהן.