כל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת אסור להדליק מהן במקדש במנורה. ועי' במל"מ שהביא מדברי התוס' שבת (כ"א) שכתבו מיהו אם כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין אע"ג דבשבת אסור מ"מ במקדש שרי כיון דאין איסורו כי אם משום גזירה יעו"ש והיינו משום דאין שבות במקדש וכהא דמעילה (י"א) דאין גוזרין גזירות במקדש יעו"ש. ולכאורה יש לעיין קצת דהרי בגמ' שם יש לימוד מקרא שצריך להיות שלהבת עולה מאיליה לא ע"י דבר אחר א"כ באם הפתילה הוא מדבר שאין מדליקין בו דאינו ראויה בעצמה רק ע"י שכרך בו דבר אחר ניתקן ודולק. הלא ג"כ הוי ע"י דבר אחר. ובשבת דהוי רק משום דילמא אתי להטות שפיר אמרינן דבכרך בו דבר שמדליקין בו מותר דהוי גזירה לגזירה משא"כ במקדש דהוי מן התורה משום שנא' להעלות נר תמיד שתהא עולה מאליה למה לא נאמר דגם בכרך בו דבר שמדליקין בו אסור דג"כ הוי מחמת דבר אחר. וצ"ל דבאמת כוונת התוס' להכשיר רק באופן דבשעת הדלקה א"צ דבר אחר טוב. גם יש לעיין קצת בדברי המל"מ ז"ל דמדברי התוס' שבת שם מבואר דאם יש רק חלק רביעי פשתן לא מהני גם במקדש דהוי כאילו אין בו פשתן כלל יעו"ש. וחידוש על המל"מ ז"ל שלא ביאר חילוק זה.

כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת או נטמא או נולד לו מום וכו'. הנה בגמ' במנחות פ' התכלת איתא רק כהן שהקריב מחצה ומת. אבל בתורת כהנים פ' צו איתא גם נטמא או נולד לו מום יעו"ש.

מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון וכו' מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו. ולכאורה הא אין כפרה למתים עי' הוריות דף ו' ובכמה דוכתי בש"ס בזה.