תוי"ט ד"ה בית השלחין כו' ע"ש. וכתבו תוס' עיף יגע צמא למים כדכתיב ונפש עיפה למים ולא מצאתי וכו'. וצ"ל כדכתיב מים קרים על נפש עיפה משלי כ"ה כ"ה ע"ש ביומא ע"ז ע"א רחיצה דאיקרי עינוי מנלן מהכא דכתיב ולאביתר וכו' רעב מלחם וצמא למים עיף ממאי לאו מרחיצה ודילמא מנעילת הסנדל אלא מהכא מים קרים על נפש עיפה ודילמא משתיה מי כתיב בנפש על נפש עיפה כתיב (אלמא מרחיצה מקרי עיף. רש"י) נמצא למדין מדכתיב על נפש דלאו בצמא דלאו לשתייה איקרי וא"כ מפסוק זה דכתיב מים קרים על נפש עיפה אין ראיה למ"ש תוס' עיף ויגע צמא למים. ויש ליישב קצת. והראוני ש"ס חדשים הנדפס ע"י האחים פרופס באמ"ש כתב כך בתוס' עיף ויגע צמא למים כדכתיב הרויתי נפש עיפה [ירמיה ל"א] ואולי מפני שלא מצא אותו פסוק ונפש עיפה למים בדה המדפיס או המגיה מלבו קרא הרויתי וגו'. אבל לא לבד שלא ראה מ"ש התוי"ט אלא גם יטול מה שחידש. כי אחרי שכל עיקר שרצו תוס' למצוא קרא שמפורש עיף היינו צמא למים ולא משאר דברים וא"כ פסוק הרויתי נפש עיפה אינו מורה כלל דהוא עיף למים. ויש לפרש עי"כ רעב ללחם או לשאר דברים כי כך מצינו נמי שם באותו סי' דירמיה פי"ד ורויתי נפש הכהנים דשן וכן מחלב זבחיך לא הרויתני [ישעיה מ"ג פכ"ט] ודוגמתו עוד וכאשר כי שלחו יד להגי' ה"א דטוב היה לומר פסוק בתהלים ס"ג ב' ועיף בלי מים או פסוק באיוב כ"ב ז' לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם. ולולא יראתי האריכות כתבתי עוד בזה. ואת זה אודיע מה דאיתא בסוגיא דמ"ק ב' ע"א ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע (דברים כ״ה:י״ח) ומתרגמינא ואת (ניטלה צ"ל) משלהי ולאי ע"כ הא מילתא קשיא לי כמה וכמה שנים דלא אמר הש"ס מן המוקדם הרבה דכתיב והוא עיף ות"א והוא משלהי (בראשית כ"ה) ולמה דוקא אמרת מסוף התורה עד זכיתי לראות פני הערוך ערך שלח וגרסתו [והוא אמת] דכתיב והוא עיף תרגומו והוא משלהי: