תוי"ט ד"ה שגג וכו'. דאיתא בירושלמי וכו' עד כדון כר' עקיבא כלומר דדריש כפל לשון שבא לרבות דר' ישמעאל כלומר דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם וכו' ע"ש. בתקוני כלי שרת כתבתי אהא דאתמר ברכות ל"א ע"ב ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' ישמעאל א"ל ר"ע א"כ ילכו כל העקרות וכו' אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער וכו' ומסיק הש"ס דלר"ע הא דכתיב אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם [ומוכח נמי דלר' ישמעאל לא דברה תורה כלשון ב"א] הרי מסוגיא זו קשה הירושלמי הנ"ל. אמנם דע בסוטה כ"ו איתא מהופך ר"ע לר"י ור"י לר"ע דהכי איתמר שם ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר"ע אמר לו ר"י א"כ יסתרו כל העקרות וכו' אלא שאם היתה יולדת בצער וכו' נמצא למידין לר' ישמעאל דס"ל דאם יולדת בצער וכו' ע"כ אם ראה תראה ס"ל לר"י דברה תורה כלשון בני אדם ויהיה זה ממש כשיטת הירושלמי הנ"ל. והנה לא לבד שהסוגיא דברכות הפוכה מסוגיא דסוטה אלא גם בתוס' דסוטה כ"ד. ד"ה ור' יהונתן וכו' כתבו בשלהי דבריהם דר"ע ס"ל דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם וה"נ משמע סוגיא דברכות אם ראה תראה דלר' ישמעאל דאמר דברה תורה כלשון בני אדם לר"ע אם ראה מוטב ואם לאו תראה וכו' ע"ש הרי דהיה גירסת תוס' דלא כגירסת שלפנינו בברכות אלא היה גירסתם בפלוגתא דר"י ור"ע כמו שהיא שנויה בסוטה ולפיכך לגירסא זו. ע"כ מסיק הש"ס דלר"י ד"ת אם ראה תראה כלשון בני אדם. איברא במנחות י"ז ע"ב כתבו תוס' ד"ה מאי האכל יאכל וכו' בן עומדין דף ל"א דדריש ר' ישמעאל אם ראה תראה ור"ע קאמר ד"ת כלשון בני אדם וכו' הרי דהיה גירסת תוס' בסוגיא דברכות כמו שהיא לפנינו במקומו. וסתירת האלו. דתניא במנחות נ"ח ע"ב ד"ה ואיכא דאמרי וכו' הודיעו לבני האדם גבורתם בבקיאות בכל מקומות הש"ס בענין סוגי' הפוכות. ואת הסוגיא דברכות וסוטה שזכרתי. לא זכרו שם בכלל אותן ההלכות:

תוי"ט ד"ה מה בין פסח ראשון לשני וכו' תוספתא כו' ע"ש. נקטה נפשיה בקצירה למאוד דהרואה משתאה על התוספתא דלא קתני ביקור מאי שייר דהאי שייר דהא בתוספתא תניא דהראשון נשחט בג' כיתות ואין השני בג' כיתות לכן אפרש שיחתן של תוס' שכתבו צ"ה ע"א ד"ה מה בין ראשון לשני בזה"ל בתוספתא קתני נמי הראשון נשחט בג' כיתות ואין השני נשחט בג' כיתות והכא תנא ושייר דשייר נמי ביקור ד' ימים דליתא בשני כדאמרי' בגמ' צ"ו ע"א ובתוס' דלא קתני ביקור אלמא לא קחשיב אלא הנך שנוהגין בפסח לבדו וביקור נוהג נמי בתמיד עכ"ל. וכתבתי בס"ד בחיבור תנא תוספאה בביאורי על התוספתא פסחים' דתניא שם אלו דברים שבין ראשון לשני הראשון בג' כיתות ואין השני בג' כיתות הראשון דוחה את הטומאה ואין השני דוחה את הטומאה הראשון חייבים עליו כרת השני אין חייבין עליו כרת דברי ר' וכו' הראשון טעון חגיגה כו' הראשון נוהג כל שבעה והשני יום אחד. ע"כ. אמור מעתה דהרבה דקחשיב בתוספתא שייר במתני' ולא נקטו תוס' דוקא ביקור. ותו במ"ש תוס' דתוספתא דלא תני ביקור דלא קחשיב וכו' וביקור נוהג נמי בתמיד ע"כ. הלא קחשיב בתוספתא הראשון דוחה את הטומאה וכו' וטומאה בתמיד כמו בפסח דדוחה את הטומאה ה"נ תמיד דוחה את הטומאה ועוד מלבד כל זה הנה ראינו בתוספתא לא קחשיב אחת מכל הנהו דתנן במשנה כגון איסור בל יראה ושטען הלל באכילתו אלא ע"כ לומר דמה ששייר במתני' תני בברייתא [כמבואר בכמה דוכתי ואפרש אחת מהנה בביצה ו' ע"ב ע"ש פירש"י ותוס' ד"ה וכי תימא] ובכן דברי רבותינו תוס' צריכין פנים ובביאורי תוספתא שם הארכתי עוד ואין כאן מקומו:

תוי"ט ד"ה ופסח דורות וכו'. הרי דלא כתוס' אלא אף בפסח מצרים היה נוהג ג' כיתות כו' ע"ש. עדיין לא מצאתי היכן כתבו תוס' דבר מזה עד אראה בעיני אבא לאחריתם בס"ד לציין והוי יודע דבתוספתא' תניא להדיא אלו דברים ששוה בהן פסח מצרים כו' בשלש כיתות ופסח דורות כיוצא בו:

תוי"ט ד"ה ירעה פי' הר"ב דדחייה וכו' ע"ש. עמ"ש בתשובת ח"צ סי' מ"ה שהשיג על זה: