תוי"ט ד"ה אסור באכילה וכו' ובתוס' כתבו דרוב ספרים גרסי' ובעשור אך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם וטעמא דמקרא דובעשור מני' נפקא לן וכו' והיינו ההוא קרא דובעשור וכו' ע"ש כצ"ל כמו שהעתקתי. ובדפוס נפלו איזה טעיות אבל צ"ע דהיא גופה קשיא דלמה לא יליף לעיל פירושו דעינוי מדכתיב בפרשת אחרי תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב ואל תעשה וכו' ואי משום דבפ' פנחס כתיב ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו לא איתברר מאי אולמא קרא דפנחס יותר מקרא דפרשת אחרי והאמת יש לו רגלים דבגמ' דלעיל ע"ד ע"א דריש לה מקרא דפ' אחרי שהוא מוקדם והכי איתא לעיל ת"ר תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה וכו' ת"ל וכל מלאכה לא תעשו וכו' מה מלאכה שב ואל תעשה וכו' הרי להדיא דדריש מן תענו וגו' והיינו קרא דכתיב בפ' אחרי [וסייעתא לזה קצת ג"כ דהרב בעל תולדות אהרן ציין לזה אקרא דפ' אחרי]:

הר"ב ד"ה בולמס וכו' וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא כו' ע"ש. בגמ' פ"ג ע"א תנו רבנן מנין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא [משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע. רש"י] ובביאורי על תוספתא דאיתא שם להך ברייתא כתבתי בס"ד מלת היו אין לו מובן. ושמחתי שמצאתי בהרא"ש שהעתיק ברייתא זו מנין יודעין שהאירו וכו' ובכן מהראוי לתקן גם בגמ' ובתוספתא ובזה אודיע כי לא מצאתי נזכר תו' זו שהביא הש"ס ואביי מפרש לה ובטעמא. לא בהרי"ף ולא בהרמב"ם וסמ"ג והטור וב"י ובש"ע וכל הגדולים לא העתיקו אלא המשנה כצורתה גם כל האחרונים הב"ח וט"ז ומג"א ואלי' רבה הסתירו כולם ולא גילו סוד נאה מנין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בטעמא כדאמר אביי ואין חולק עליו והוי בכלל מסוכן ומאכילין אותו עד שיבחין בין תבשיל יפה וא"כ יש בהודעה זאת צורכי רבים וצורך גדול ובפרט אם רצונו לפרש דהפי' בברייתא מנין היו יודעין וכו' כגון בסומא וכיוצא פשיטא דהוי להו לגדולי הפוסקים לכתבו ומי יתן אבחין טעמו של זה דבר השמיטה מכל הגדולים זולתי אחד מהן הוא הרא"ש שהזכיר את זה ולמה עשו ככה. ולמנוע מתלמידיהן דבר הלכה: