ליל י"ט שני וספירת העומר

אחר ערבית דליל ב' של פסח ע"פ כתבי האריז"ל לא יספור ספירת העומר בב"הכ עם הצבור אחר תפלת ערבית קודם הסדר כי תיקון מצוה זו על סדר תקון העולמות העליונים הקדושים אינה באה כי אם דוקא אחר גמר כל הסדר בכל הלכותיו. אך בשאר ימי ספירה יזהר לספור דוקא עם הצבור בב"הכ. וערבית תפלה בזמנה מצוה בכל השנה ומה גם בימי העומר כדי לספור ספירת העומר עם הציבור. יזהר האדם במצות ספירת העומר. וז"ל הזה"ק פ' אמור דף צ"ז ע"ב תא חזי כל בר ישראל דלא מני חושבנא דא אנין שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדי למהוי לי' חולקא באוריתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא כו'. עכ"ל בקיצור. והתבוננת על מקומו והננו אוזן מלין תבחן מזה גודל ענשו ר"ל להמבטלה וגודל שכרה להמקיימה. אך אם קיים עשה שבה ע"ד מצות אנשים מלומדה הוא קיים ולא קיים כלל כמבואר למעלה בשערים הקודמים כראי מוצג בראיות ברורות וביחוד במצוה זמנית זו של ספירת העומר. שהמעיין בזה"ק ובכתבי האריז"ל עיניו יראו ועפעפיו יבחנו גודל מעלתה ובתקונים הנעשים בקיומה ואיך ומה ראוי לאדם להכין את לבו ומחשבתו אל עוצם הכוונה. אך לאו כל מוחא סובל דא לכוין כוונת האריז"ל. לכן אין טוב לאדם כ"א להתקין את עצמו לתפלה לעני כי יטיף מלתו על לשונו אמורה על עניות דעת בזה ומקודם להכניס אמונה שלימה ואמיתות עכ"פ בלבו שהלא הוא כמוס סוד ה' ליראיו במצוה זו ובקיומה יעשה בהם תקונים נפלאים ונוראים וע"ז יתפלל תפלה קצרה שיהא חשוב מצוה זו בעיני הבורא ית"ש כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בה אנשי כה"ג ויאמר לשם יחוד כו' ואח"כ יברך הברכה בשמחה עצומה מאוד וכשיסיים (על ספירת. העומר) יכוין לבו אל שמחה עצומה יותר בעת עשיית המצוה דהיינו בעת שיאמר:

היום יום אחד לעומר ויכוין במחשבתו שבתיבות אלו שיוצאים מפיו עושה תקונים גדולים ונוראים ויכוין ג"כ לתת בזה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ויאמר י"ר כו' שיבנה בית המקדש כו' ושם נעבדך כו' וערבה כו' ויתפלל אדם תפלה זו על בנין בהמ"ק בשברון לב מאוד ומקירות לבו אל הבורא ית"ש ויתעלה שיבנה בהמ"ק ב"ב ונוכל להקריב בה כל הקרבנות בכדי לתת בזה נחת רוח לית"ש ויתעלה זכרו לעד וזהו עיקר הכוונה של תפלה זו. ותפלה זו היא המשך אל תקון הספירה ובאה חובה על האדם תיכף אחר הספירה ועושה בה ג"כ תקון גדול בעולמות העליונים כתבי האריז"ל. לכן יזהר האדם מאוד בכוונתה. ואחר תפלה זו יאמר (מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו) כו' בכוונה עצומה עד מאד ואמירתה ג"כ מתקוני הספירה ואף אם יכוין רק פי' המלות של מזמור ע"פ פרש"י בודאי יתלהב לבו אל האהבה עצומה ועזה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואל גודל ההודאה במחשבתו על חלקו וגורלו הקדוש שחבל נפלה לו בנעימים אף נחלת שפרה לו תחת אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואל גודל התשוקה על ההתגדלות שמו הגדול של הבורא ית"ש ויתעלה כי כל זה כליל תפארת בסיבות המזמור הזה. ואל כל זה יכין לבו לכוין והתחבולה שיאמר התיבות במתון גדול ויכוין פי' המלות עפרש"י ואז ממילא יתלהב לבו אל כל כוונות הראויה ודי בזה. ואחר מזמור זה יאמר תפלת (אנא בכח) ג"כ בכוונה עצומה עד מאוד במתון גדול מלה במלה ועיקר שיכוין אף ע"פ פשוטו עיקר הבקשה של תפלה זו. ותפלה זו היא ג"כ מתקוני הספירה והיא תפלה כוללת על כל ישראל ותקון הנפש מאוד וגודל מעלתה הובא בזה"ק ותקונים בהרבה מקומות. ולפי שמצות ספירת העומר הוא תקון גדול ונפלא לטהר את נפשו שנפגמה בעונות ר"ל לכן תקנו לומר אחר הספירה תפלת (רבונו של עולם אתה צויתנו כו' כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם כו') וראוי לאדם שיתפלל תפלה זו בכוונה עצומה ובשברון לב מאוד ואם יכול להוריד דמעות מה טוב כי הוא זה כל האדם לתקן נפשו בעודו בחיים חיותו ודי בהערה זו:

חול המועד הנה אף שכבר נתבאר בש"ע א"ח הלכות ח"ה בכל פרטיו אך כראם זולת שמזלזלים בעוה"ר בקדושת ח"ה ורבים אינם נזהרים בהלכותיו ככל חוקותיו וככל משפטיו לעשותו באתי לעורר לבב אנוש כערכי במימרות של הגמרא הקדושה ולזכרון להם במאמר הזה"ק. וז"ל הגמרא פרק אלו