שמנת עבית כשית ויטוש אלקי עשהו וינבל צור ישועתו (דברים לב טו). פירוש השי"ת גנהו וביזהו. ולכאורה אינו מובן, והדרשא תדרש. יקניאוהו בזרים בתועבות יכעיסוהו (דברים לב טז). הנ"ל על דרך מ"ש הגאון ביערת דבש חלק א' דרוש א', לפרש הפסוק (זמר אדיר איום) צאנך מיד גוזזים, שלפעמים אדם רשע חוזר בתשובה, אחר כך חוזר לסורו, והרי זה כמו צאן שמבקשים לגזוז, יתנו להם לאכול מלח המגדל צמרו, אחר כך יגוזו. הכי נמי הסט"א בראותו כי נפש הרשע יבשה מבלי לחלוחית קדושה, נותנים ללבו לשוב עד אשר ידושן נפשו מטוב, וכאשר רואים כי ישמן ישורין ומלא טוב, אז ימנעו אותו מלכת בדרכיו ומלשמור חקותיו חקי ה', ויונקת שפעת קדושה. וזה בקשתינו להשי"ת הצל צאנך מיד גוזזיו, שלא יקרה לנו כמעשה הצאן, עד כאן דבריו ז"ל. וזה שאמר הכתוב שמנת עבית וגו', היינו אחר ששמנת ועבית, וינבל צור ישועתו היינו מקור קדושה שממנו חוצב, וינבל ממש כי הוליכה למקום הטינופות ישועתו דייקא, והוא נותן החיות הזה והישועה שלו לזרים. והיינו יקניאוהו בזרים בתועבות, תועבה ממש סטרא דמסאבתא יכעיסוהו.