לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז). יבואר כי לא טעו, רק לעשות ממוצע במקום משה. והיינו (שמות לב א) קום עשה לנו אלקים היינו כח וגו', כי זה משה האיש וגו', ואם כן לא שחתו במה שהם עמו ית"ש, כי לא שקרו באמונתו ח"ו, רק במה שהם עמו של משה שחתו, מצד שהיו סבורין שלא יבא עוד. והיינו לך רד אצלם כי שחת עמך דייקא, ואם תרד אצלם יראו שטעו, והבן כי הוא עומק הפשוטו. ועל פי זה תבין אמרם ז"ל (ע"ז דף ד' ע"ב) לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה, ופירשו מהרש"א והאלשיך שהיה ראוי שיצילם השי"ת מחטא, דעל פירוש רש"י במסכת ע"א (ד' ע"ב ד"ה לא) שהיה גזירת המלך שיחטאו, קשה למה נענשו. וגם על פירושם קשה, אם כן לא יחטאו בשום פעם שהשי"ת יצילם. ולפי מ"ש אתי שפיר שהם טעו, והיה ראוי שיצילם כיון שהם מוטעים, ואין מניחין לשום אדם שגגה וטעות אם לא קדם לו מזיד, כמו שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא ד כז) ונפש כי תחטא בשגגה בעשותה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה, רק כאן הניחם על טעותם כדי להורות תשובה.