פוקד עון אבות וגו' (שמות לד ז). הנה במסכת (ברכות דף ז' ע"א) רמי, כתיב פוקד עון אבות וגו', וכתיב (דברים כד טז) לא יומתו וגו', ומשני לא קשיא כאן שאוחזין וכו'. והנה יש להבין אם שורת הדין זה נותן דהבנים אינם חייבין בעון אבות, אם כן אף אם אוחזין וכו' די להם בשלהם, ולמה יתענשו בשל אביהם. אבל נ"ל על פי הגמרא בשלהי הוריות שם (הוריות י"ג ע"ב), אחרים אומרים אלו היו תמורה וכו', עד שם הני מילי היכי דאהני מעשייהו וכו', עיין שם. אם כן לפי זה אם הבנים אוחזין מעשיהם בידיהם, אם כן אהני מעשייהו דאבות שעדיין הבנים אוחזין בדרכיהם, אם כן האויב תמו חרבות לנצח. אבל היכי דאין אוחזין וכו', אם כן שוב לא אהני מעשייהו דאבות, אם כן גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, והבן. (עוד טעמים על זה תמצא בפרשת לך על הפסוק (בראשית טו טז) ודור רביעי ישובו הנה, עיין שם).