כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג). נ"ל לבאר על פי המבואר במדרש רבה פרשת נח (ב"ר ל"ח י') על פסוק (בראשית יא ח) ויפץ ה' אותם, הלכו להם בני צור לצידון ובני צידון לצור וכו', מצרים תופסת לארצו. ועיין שם בנזר הקודש הטעם כי הוא מקום ערות הארץ והם שטופי זימה, על כן מתייחסים זה לזה במדריגתם, עיין שם. ולפי זה הוא היפך של בני ישראל שהם קדושים במדריגתם, וכבר אמרו (ויק"ר כ"ד ו') כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, וזה בארץ שאינו מתייחס להם, והבן.