במדרש (במ"ר פי"א ה') יברכך ה' (במדבר ו כד) בממון, וישמרך מן המזיקים, עד כאן. נ"ל על פי הגמרא (במסכת תענית דף ח' ע"ב) אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. הקשו התוספת (ד"ה אלא) הלא במידי דצייר וחתום, לית להו רשותא. ותירצו דמה שנתרבה מכח הברכה, היא כמו הפקר, לכך אית להו רשותא וכו', עיין שם. נמצא היכא שיש חדא לטיבותא דיש ברכה, יש חדא לגריעותא דשולטין. והיכא דיש חדא לטיבותא דאין שולטין, יש חדא לגריעותא דאין ברכה, והבן. ולכך הבטיח לישראל תרתי לטיבותא, והבן.