קול קורא במדבר פנו דרך ה' (ישעיה מ ג). על פי מה שפרשתי (בתפלה למשה תהילים קי״א:ו׳) בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו. ובפסוק (ויקרא יח כה) ותקיא הארץ את יושביה. על פי ב"ר פ"א סי' ב' (ב"ר א' ב') ובנזר הקודש שם. והנה המובן מזה, דעכשיו דרוח טומאה בעולם, אין בכל מקום מסילה ישרה, רק צריך לילך בדרך עקלתון עד הגיעו לשערי שמים. אבל כאשר יעבור רוח טומאה מן הארץ ויוטהר העולם, אז אפילו במדבר ובערבה שהוא מעון הקליפות כדאיתא בגמרא, יהיה אז מסילה לאלקינו, והבן.

והנה איתא גבוה נאמר על החשיבות, ועל ההרים הרמים (ישעיה ב יד), פרשו (תנחומא בשלח סי' י"ב) שהוא משל על בעלי הגאוה. והנה אמרו בסנהדרין (דף צ"ח.) אי בטלו יהירי בטלה אמגושי. נ"ל על פי המבואר בזוהר הק' (דהיינו) (היכי) דמשרה שכינתו ית', מתבטל תיכף רוח הטומאה באותו מקום. והנה מזה מובן דעל ידי זה יעביר רוח הטומאה, דיתגלה כבוד ה' בכל מקום, והבן. והנה השראת שכינה תולה בביטול הגאוה, כאמרם בסוטה (דף ה'.) כל המתגאה כו', אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם. והיינו אי בטלו יהירי והוי השראת שכינה, יתבטל רוח הטומאה ובטלו אמגושי שהוא מכוחות הטומאה, והבן. ועל פי זה מבואר (ישעיה מ ג) כל גיא, ר"ל כל המקומות שהם בתכלית השפלות שהוא מעון הסט"א, ינשא כשיתגלה כבוד ה' בכל מקום, ולמה וכל הר וגבוה ישפלו, שהגאוה יתבטל, והבן.