כל כהן וכו'. כתב רבינו בס' המצוות וז"ל מצוה ע"א שהזהיר בעל מום עובר שלא לעבוד וכו' והשיגו הרמב"ן כי לא יחשב אזהרת בעל מום עובר לאחת ואזהרת בעל מום קבוע לאחת כי הכל אזהרה אחת כי לא להקריב שום בעל מום לא קבוע ולא עובר. והמגילת אסתר כתב הנכון שהם שנים כי הלאו האחד הוא מניעה על הכניסה וזה הלאו הוא על העבודה עכ"ל, ולא ידעתי מהו שח דרבינו מביא במצוה ע' מקרא דלא יגש להקריב ואיך הוא אומר שהוא לאו על הכניסה אין זה אלא מרוב חשקו להליץ בעד רבינו וכמו כן נתפס במצוה ס"ט. ומה שנ"ל להליץ בעד רבינו הוא דמדפלגיה רחמנא בב' קראי דמום קבוע הוא מקרא דאיש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום ומום עובר הוא מקרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן לא יגש להקריב ש"מ למימנינהו בב' לאוי, ועוד מדכתב רחמנא למום קבוע לאין צורך דאי מום עובר חייב בכלל הוא קבוע אלא ודאי רצונו שימנה ב' לאוי.

כל מי וכו' אע"פ שהוא לוקה וכו'. ועיין להמל"מ שהקשה מפ"ח [דמס'] בכורות והצריך עיון אף שראה דברי התוס' יו"ט והאמת אתו דאין דברי התוס' יו"ט מובנים כי הם דברי רש"י בדף מ"ג ע"א דס"ל דהוי לאו הבא מכלל עשה עשה ועיין במרכבת המשנה מה שתירץ לפי דוחק השעה. וז"ל מהר"י קורקוס ליישב לרבינו אחר שהביא פי' רש"י, אבל רבינו מפרש כל איש אשר בו מום או אשר בו [גריעות] דבר דשייך לשווי זרעו של אהרן (דהיינו שאינו שוה זרעו של אהרן בקדשים לא יאכל) עכ"ל.