Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Circumcision Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הכל כשרים וכו' לא ימול כלל. ויש להקשות דתיבת כלל יתר, ויראה דאתא לרמוז דגוי לא ימול בין מהול כגון ערבי מהול וכגון בני קטורה בין אינו מהול וכדאיתא בש"ס וזהו שכתב כלל. ועוד י"ל דאתא לומר בין בנמצא ישראל בין אינו נמצא כי אם גוי אפ"ה לא ימול.
ואם מל אינו צריך וכו' שנית. ומרן בכ"מ נדחק במקום מוצא דין זה, ובב"י יו"ד סי' רס"ד כתב על שם הרב מנוח דטעם רבינו הוא משום דלא מצינו בתורה מילה לשמה ע"כ. ואין דבריו אלו מובנים דלא ימנע אי פסק דמילה בגוי פסולה נמצא דלא הוה מילה וצריך להטיף דם ברית ואי פסק דכשרה אף לכתחילה ומה לנו עם ענין זה דלשמה, ואף שכתב עוד הרב מנוח לדעת רבינו אפשר דצריך להטיף דם ברית גם דבריו אלו שגבו ממני דאי צריך להטיף דם ברית לא הוה שתיק רבינו מלהזכירו דדבר שהוא קום עשה לא שייך להניחו בעל פה באופן דהכל מגומגם בדעת רבינו. ולענ"ד נראה בדעת רבינו דפסק כמ"ד דמילת נכרי פסולה והיינו שהזהיר הכתוב שלא ימול גוי המל ימול או ואתה את בריתי תשמור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ברם אי נעשית המצוה שהיא המילה אף דעבר האיסורא שהיא ע"י נכרי הוא איסור מבחוץ אבל עיקר מצות מילה הא נעשית ולא משום שעשה המצוה ע"י נכרי שהוא איסורא מבחוץ נאמר שלא תהא המצוה מצוה, דוגמא לזה כתבו התוספות בבכורות דף ל"ד ע"א ד"ה ומי קניס דאף לרבא דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני שרי הבכור מדאורייתא אף דהטיל בו מום ועבר האיסור דמטיל מום בקדשים משום דהא אית ביה מום וכן בנגע דהא האי גברא טהור הוא יעו"ש, הרי דכל דהענין נעשה אף דעתה נעשה ע"י איסור אזלינן בתר הענין ושפיר חשבינן אותו המעשה מעשה גמור ושלם ודברי התוס' אלו מבוררין יותר בבכורות וסתומים קצת בתמורה דף ד' ע"ב ד"ה ורבי יעקב יעו"ש וכ"כ ג"כ בחולין דף קט"ו ע"א ד"ה כל שתיעבתי דכל דשרי רחמנא בעל מום אף דעכשיו נעשה בידים ואסר רחמנא לעשות בידים לא חשיב תועבה אלא דעבד איסורא דעשאו בידים, והשתא הכא כיון דהמילה נעשית כתיקנה ובעלמא מילה מעליא היא אף דמילה כזאת שמל הנכרי נעשית באיסור שהיא ע"י נכרי מה בכך מילה מעליא היא ופסולה דאמרו בש"ס [ע"ז דף כז.] הוא למעט כשרה דהיינו לכתחילה וליכא אלא איסורא דלא ימול נכרי ודוגמא לזה כתב מהרימ"ט בח"א סי' ס"ט ואסברה לה מדעתו הרחבה בנדון שאחד הביא דינו בערכאות של גוים ודנו כדין תורה וכתב דכיון דהדין אמת אף דרביע ליה איסור דערכאות מה בכך כיון דהדין אמת לא פסלינן להאי דינא ואין בזה מ"ש רבא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יעו"ש דבריו בטוב טעם ודעת והביא כמה סוגיות לסייעתו ברוך שחלק מחכמתו ומן התימה על גדולת חכמתו שלא הביא דברי התוס' שהזכרנו שלושה המה וכן הרב משל"מ פ"ח מהל' מלוה ולוה אסברה ליה כדברי מהרימ"ט מדעתו הרחבה ולא הזכיר למהרימ"ט ושוב ראינו קונטרס א' למהרא"ק הביאו רבו הרב חזון נחום בתמורה פ"א כתב לדחות כל דברי מהרימ"ט ועמד רבו לנגדו לקיים כל דבריו וכבר כתיבנא שהם דברי התוס'. ושוב נגלה אלי מ"ש הפר"ח במים חיים בליקוטי יו"ד על דברי הר"מ הנזכר וז"ל וליתא דהך מילתא הויא פלוגתא מר' יהודה ור' יוסי בפרק אין מעמידין דף כ"ז ע"א ואחר המחילה רבתי אינו כן דלשמה ושלא לשמה דש"ס הוי בכותי המל משום הר גריזים והר"מ קאי על דברי רבינו בנכרי המל והוא סוג דלשמה אחר ועלה קאמר דלא מצינו וכו' אלא הא מיהא קשה כמו שהקשינו.
יש ציצין וכו'. הכי איתא במתני' ואינו אוכל בתרומה. ויש לדקדק למה השמיט רבינו האי דינא דאינו אוכל בתרומה לא כאן ולא בהל' תרומות ואם נאמר דכיון דכתב כאן דהוי כערל וכבר כתב שם דערל אסור בתרומה לא הוצרך לכותבו שנית א"כ גם התנא לא היה צריך לאומרו וכי דבר דהתנא חש לה רבינו לא חש.
קטן שבשרו רך ומדולדל וכו' אם נראה שהוא מהול וכו'. שם גמ' ואם היה בעל בשר וכו' יעו"ש. פי' דלשמואל נראה מהול הוא דאין צריך הא נראה ואינו נראה צריך ולמתני' אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אין צריך וא"כ קשה דרבינו כתב כדברי שניהם דתחילה כתב אם נראה מהול אין צריך הא נראה ואינו נראה צריך והיינו כשמואל ושוב כתב ואם וכו' לא נראה מהול חוזר וקוצצן הא נראה ואינו נראה אין צריך והיינו כמתני'. ונראה לענ"ד דרבינו מספקא ליה וכהרי"ף והרא"ש דלא הכריעו והעתיקו דברי כולם ורבינו נמשך אחריהם. אלא דמרן כתב אבל מדברי רבינו נראה שהם כדברי שמואל וקשה לכאורה כן, ונראה דס"ל למרן דנעשה דיוקא דרישא כדינא דסיפא דנראה ואינו נראה הוי כאלו לא נראה מהול וחוזר וקוצץ והיינו כדברי שמואל. ומ"ש מרן אבל מדברי וכו' נראה כשמואל. היינו משום דיש לצדד בדבריו או דס"ל כדעת הרי"ף והרא"ש או כשמואל ואכן בב"י כתב שדעת העיטור כדעת רבינו דפוסק כשמואל והיינו טעמא דלא פליגי המתני' עם שמואל יעו"ש. וקשה דא"כ למה כתב מרן דהרי"ף והרא"ש לא הכריעו אימא דס"ל דלא פליגי וכדעת העיטור ורבינו וי"ל. ובקיצור פירוש הרא"ש יש ט"ס ברור ולפי שראיתי מי שטעה בו אמרתי להגיהו וכצ"ל אם כשמתקשה נראה ודאי מהול אין צריך למולו ואם נראה ואינו נראה צריך למולו שנית. אך קשה לכאורה דמ"ש הוא לשמואל והרא"ש לא הכריע וכמ"ש מרן ז"ל ואיך כתב לדעת הרא"ש מה שאינו. ולענ"ד אין זה קושיא דס"ל להטור לדעת הרא"ש כמ"ש העיטור דלאו לאפלוגי אברייתא אתא וכמ"ש מרן סי' רס"ד יעו"ש א"כ הדין יוצא כמ"ש שמואל דליכא בינייהו לענין דינא וכן הטור כתב כשמואל נמצא הכרחנו שדעת הטור לדעת אביו וכן ס"ל לדעת העיטור כן וא"כ קשה דלמה כתב דהרא"ש לא הכריע ועוד הוסיף בב"י וז"ל אבל דברי הרמב"ם וכו' וכך הם דברי רבינו וזה אינו שאין כן דעת הטור אלא הוא ואביו בשיטה אחת קיימי וכמו שנראה ממ"ש ברמזים וכמ"ש ודוק.
מלו את הקטן וכו'. הכי איתא דף קל"ד מתני' מרחיצין את הקטן וכו' ובש"ס והא אמר רישא מרחיצין וכו' יעו"ש, וכתב רש"י אי אמרת בשלמא ת"ק מזלפין קאמר ולא איירי ברחיצה כלל אלא בזילוף היינו דאתא ר' אלעזר בן עזריה ואמר מרחיצין עכ"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש"א] וז"ל לכאורה משמע מפירושו דלסבי נמי מרחיצין וכו' יעו"ש כל לשונו. והנה במ"ש ואע"ג דאכתי וכו', יש לחלק דלא דמי למאי דקאמר בש"ס דהו"ל למיתני אף דבשלמא למאי דס"ל לרבא דלת"ק ביום א' רחיצה שרי ובשלישי ליכא אלא זילוף ואהא אתא רבי אלעזר לומר דגם בשלישי שרי רחיצה מותיב שפיר דהו"ל למימר אף, לא מיבעיא זילוף כדקאמרת אלא אף רחיצה וכ"כ רש"י ד"ה אלא אי אמרת, ת"ק נמי מרחיצין קאמר בב' הימים ולא פליג ר"א אלא איום שלישי דקאמר ת"ק מזלפין, אף מרחיצין בשלישי מיבעי ליה ואף קאי ליום שלישי דאיכא רחיצה ג"כ לשלישי חוץ מזילוף דשרי ברם כשנאמר דלסבי לת"ק בראשון אית ליה זילוף ובשלישי גם זילוף ליכא ור"א פליג עליה וס"ל דאיכא זילוף לא שייך אף, דכל פלוגתייהו הוא דלמר שרי זילוף ולמר לא. ומה שתירץ ז"ל מ"מ כיון דלא מפורש וכו' לא שייך למיתני אף, לא זכיתי להבין דבריו דא"כ גם לרבא מאי האי דקאמר מתני' כוותייהו וכו' דאי אמרת ת"ק מרחיצין וכו' ומזלפין בשלישי אף מרחיצין מיבעי ליה והא כיון דלא מוזכר בדברי ת"ק לחלק בין יום א' לשלישי לא שייך למיתני בדברי ר"א אף ביום השלישי וכמ"ש הרב ז"ל. ולעיקר פירושו שפירש דלדידהו גם לר"א מרחיצין היינו מזלפין וכו' ופליג את"ק דס"ל דבשלישי גם זילוף ליכא, אני מגמגם דלענ"ד אין זה במשמעות לשון רש"י שכתב אי אמרת בשלמא ת"ק מזלפין קאמר ולא איירי ברחיצה כלל אלא בזילוף וכו'. כנראה שפי' הש"ס תלוי שת"ק איירי הכל בזילוף וראב"ע איירי ברחיצה וכמ"ש הוא לדעת רש"י לכאורה, ברם לפי פירושו כל עיקר הפי' תלוי דלת"ק ליכא זילוף בשלישי ולר"א איכא, והכי הו"ל לרש"י לכתוב אי אמרת בשלמא לת"ק ליכא זילוף בג' כלל ולר"א איכא היינו דקתני מרחיצין דהיינו זילוף ולא שייך אף, ברם רש"י לא כתב כן ומוכרח לפרש כמ"ש הוא לכאורה ואין לזוז ממנו. ומה שהוכיח עוד שם לפי' ממאי דאמר עוד שם בש"ס שהיה דואג רבא דאורי כשמעתיה אין זה הוכחה דאינו מוכרח שיסבור רבא דהלכה כראב"ע וכאמוראי דלקמן ומה שלא הביאו הש"ס לרבא שחולק להלכה משום דאח"כ הוא דסבר לה הכי דאסברי ליה ואסבר וכמ"ש מרן לדעת רבינו והוא מוכרח לדעתו יעו"ש, ולפי"ז אינו מן היישוב מה שיישב לשון רש"י דלקמן ד"ה דאי ס"ד [וכו'] והכא אסרי רבנן בשלישי לגמרי. והאמת כרש"ל שמחק מילת לגמרי וכן ראיתי להרשב"א בחידושיו שהעתיק לשון רש"י בלא תיבת לגמרי וא"כ ע"פ האמור חזרה קושיית הרב למקומה דלדידהו נמי הו"ל למתני אף. ולענ"ד י"ל דבשלמא כשחולקין ביום שלישי לת"ק מזלפין ולר"א מרחיצין ולכו"ע בראשון מרחיצין שייך שפיר לשון אף לומר אף מרחיצין בשלישי כמו ביום ראשון ור"ל אף זה כמו זה לא כן לסבי דלת"ק הכל הוא זילוף ולר"א הכל הוא ברחיצה לא שייך אף דהכל א' לדידיה וכן לת"ק ואינן שוין בשום יום שיאמר אף זה כמו זה שאנו שוין בו, וזה אפשר להעמיס בלשון רש"י שכתב אלא אי אמרת ת"ק נמי מרחיצין אמר בשני הימים ולא פליג ר' אלעזר אלא השלישי וכו' ודוק, ודלא כדכתיבנא בסמוך לדעת רש"י משום דלא כתיבנא הכי אלא כד הוה בעינן מימר כפירוש הרב חידושי הלכות [מהרש"א] דלא הוה קשיא לי במה שהקשה החידושי הלכות דהוה מתרצינן לה כדכתיבנא ואמרינן דלזה כיוון רש"י, ברם כיון דהכרחנו דאין זה כוונת רש"י מתרצינן כדכתיבנא השתא ולזה כיוון רש"י ונכון. ומצאתי ראיה לדברי מדברי הרשב"א בחידושיו דקא מהדר לפשוט דלסבי לת"ק שרי בזילוף וז"ל דאי לגמרי אסרי אף ביום שלישי איך אמר רבא אי אמרת בשלמא וכו' אף מרחיצין מיבעי ליה כ"ש דהו"ל למיתני אף כלומר אף ביום השלישי מרחיצין עכ"ל בקיצור. ויש להתבונן דעוד היום קשה דאפילו שנאמר דלסבי לת"ק מזלפין ולר' אלעזר מרחיצין אפשר לומר אף וכמ"ש הרב חידושי הלכות והיאך הביא ראיה מזה אם לא כמ"ש דבלאו הכי לא קשיא דלת"ק גם בראשון הוא זילוף ולא שייך אף, שאינן שוין בשום יום עד שיאמר זה כזה וכדכתיבנא, ברם כשנאמר דלת"ק בשלישי כלל כלל לא דהיינו אפילו זילוף שייך שפיר לשון אף מצד אחר דלת"ק אפילו זילוף ליכא ולר"א אף רחיצה והוא אף נכון. עוד שם בגמ' כי אתא רב דימי וכו' דאי ס"ד הרחצת מילה וכו' ופי' רש"י ד"ה דאי ס"ד, והכא אסרי רבנן בשלישי עכ"ל. וכן העתיק הרשב"א בחידושיו וכתב עליו וז"ל ואינו מחוור חדא דהא לא שייכא האי קושיא לתרגומא דרבא ודתניא כוותיה דהא בהדיא תניא בדרבנן ובשלישי מזלפין דאלמא רבנן לא אסרי בשלישי ליתן עליה חמין וכו' ועוד הקשה עליו כמה קושיות ופי' לעצמו פירוש אחר. ולענ"ד נראה להליץ בעד מאיר עיני חכמים ז"ל דגם לאוקימתא דרבא מפרש [מה] שפי', והוא דהן אמת דלרבנן איכא זילוף ברם רחיצה אסורה ואילו חמין על גבי מכה קאמר רב סתמא אין מונעין ולא פי' ביד ש"מ דאפילו רחיצה התיר ומי גרע מילה ממכה וק"ל. ומרן הביא משם רבינו תשובה לחכמי לוניל וז"ל תמהני וכו' עד שעל שלישי של מילה אמרנו וכו', פי' דכיון דתחילת ההלכה מלו את הקטן וכו' דהיינו דוקא מלוהו הא קודם מילה לא א"כ מוכרח דלא קאי אלא ליום שלישי וי"ל דאמאי לא הכריח להם דמ"ש כן הוא במלוהו דוקא ממ"ש לעיל בהל' ח' בפי' דאין להחם מים למול וז"ל ואין מחמין לו חמין וכו' זה הכלל וכו', וכמו שתירץ כן הרב המגיד להשגת הראב"ד פ"ב מהל' שבת הל' י"ד וי"ל. עוד כתב מרן אחר שהביא תשובת רבינו וז"ל ומתוך לשון השאלה והתשובה דאוקי הא דחמין שהוחמו בשבת דוקא בשלישי עד אבל קודם לא וכו'. וקשה דתפשוט כן ממ"ש רבינו בלשון זה מלו את הקטן וכו' ואח"כ נשפכו החמין עושין לו וכו' מפני הסכנה הרי דדוקא היכא דמלו אותו תחילה ואח"כ נשפכו הא תחילה אין דוחין את השבת אלא תדחה מילה דאל"כ לשמועינן רבותא דאפילו נשפכו קודם ימול ויחם מפני הסכנה אלא ודאי דס"ל דאין דוחין שבת ודוק. עוד כתב מרן וז"ל כדעת הרז"ה והרשב"א וכו'. עיין בדבריהם הובאו בהר"ן וגם בחידושי הרשב"א והביאו ראיה לסברתם מדתנן פ"ק דביצה השוחט וכו' בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו דקר נעוץ וכו' יעו"ש. ולכאורה קשיא לי דשאני הכא דאפשר לעשות מערב יו"ט משא"כ באישתפוך חמימי. ואחר החיפוש ראיתי להשיירי [כנה"ג] סי' של"א הגהת ב"י הקשה כן. והראב"ד השיג על רבינו וז"ל שחיממן גוי וכו'. ודבריו אלה הם היפך דבריו פ"ב מהל' שבת הל' י"ד יעו"ש ובחידושיו שם.
מכשירי וכו' וק"ו הדברים. לכאורה אינו מובן ק"ו זה וכי משום דמדרבנן מחמרינן טפי עבדינן ק"ו בדינו ממש. גם מ"ש מרן ומכשירי מילה וכו' עד דלא פלוג רבנן וכו'. אתמהא דכיון דמהוא הדין נפקא היכי חוזר ומלמד מק"ו ממאי דנפקא מהוא הדין. גם מ"ש מרן עוד ואפשר שהוא מפרש וכו' עד הוא שכתב רבינו דבריו תמוהים דא"כ היכי אתי לישנא דש"ס הוא ולא מכשירין דאתיא בק"ו וכי משום דאתיא בק"ו צריך קרא דהוא, אדרבא אין צריך קרא. ולענ"ד י"ל דהכי פי' דמ"ש שבות שהוא מדבריהם ר"ל לענין מילה בשבת שכתב רבינו לעיל הל' ו' ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת סכין וכו' דנפקא מה"ה והשתא ליו"ט נפקא מק"ו משבות דשבת ליו"ט ומאי דאיצטריך קרא ליו"ט משום דלא אפשר לקרא לסמוך אדרבנן דמדאורייתא ליכא שבות כדי שנעשה ק"ו ומשבת גופיה לא נפקא דיו"ט קיל וכמ"ש לעיל פ"א הל' ח' יעו"ש וזהו שכתבו בש"ס הוא ולא מכשירין דאתיא בק"ו ור"ל דלדידן דאיכא שבות דרבנן נפקא בק"ו ובזה יתיישב הכל.