Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Foods Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לשון הלח"מ עיין בספרי תועפות ראם דף נ' ע"ג.
ומי שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה וכו'. וכתב הרב המגיד ופסק כלוי לגבי רב ומ"ש רבינו דעל כזית משניהם לוקה כבר נתבאר בסמוך דאפילו רב מודה באכילה ע"כ ודבריו תמוהים כמו שתמה הלח"מ ז"ל ומ"ש הלח"מ דפסק כלוי כדפי' כפי הנוסחא הא' לדעת רבינו וכו' וכן מה שסיים וז"ל ולפי הנוסחא הב' וכו' י"ל עד מיורה גדולה. ודבריו תמוהים דכל דברי הלח"מ אלו קיימי על דברי הרב המגיד שכתב וז"ל וי"ל דמשמע ליה וכו' וכן כתב אחר כך וז"ל עוד כתב הרה"מ וכו' והרה"מ כתב דפסק כלוי ואיך צידד דפסק כרב ודוק ובעיקר דברי הרה"מ נראה לפרש דבא למעט מאי דאיכא לפרש בדברי רבינו דפסק כרב במ"ש וז"ל וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד ופי' שנתבשלו כאחד ביורה גדולה והא ליתא כיון דבבישול פסק כלוי וכמ"ש איהו גופיה ואיך באכילה יפסוק כרב וז"ש הרה"מ כבר נתבאר בסמוך דאפי' רב מודה באכילה אלא שהוא בבא מיורה גדולה וא"כ רבינו דפסק כלוי צ"ל דכאן איירי אפי' שלא בא מיורה גדולה והיינו כלוי ודבריו הם הכרח.
וכן בשר חיה ועוף וכו'. וכתב הרב המגיד שפסק כן מהא דריש פרק כל הבשר וכו' ותירץ רב אשי הכי קאמר כל הבשר וכו' מהן מדברי תורה מהן מדברי סופרים וכו' עכ"ל כלומר וכיון דרבינו הקדוש סתם כר"ע הכי נקטינן. וע"פ זה לא קשה מה שהקשה הרשב"א בחידושיו דף קי"ג וז"ל ופסקו הגאונים ז"ל כר"ע דחיה ועוף אינן מן התורה ואי קשיא לן דהא שמואל דהוא אמורא לא דריש כוותיה לעיל דמוקי חד לחלב ומתה וחד לאפוקי טמאה וחד לרבות את השליל עכ"ל כלומר וכיון דשמואל שהוא בתרא לא פסק כוותיה איך אנו פסקינן כוותיה ולא קשה כיון דרב אשי שהוא בתרא משמואל טפי פסק כוותיה מדמוקי לסתם מתני' כוותיה ולדידיה גם רבינו הקדוש סתם כוותיה פסקינן כר"ע וממילא נסתלק. גם מ"ש אח"כ וז"ל ועוד דהא משמע דת"ק לא ממעט אלא טמאה אבל חיה ועוף לא עכ"ל גם מצד עצמם הדברים תמוהים דאיך אפשר לומר דת"ק ס"ל דחיה ועוף אינן בכלל האיסור מדאורייתא והא מסוגייא דריש פרק כל הבשר מורה בפירוש דפליגי ולת"ק חיה ועוף הוי מדאורייתא דקאמר התם הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע דאי ר"ע הא אמר חיה ועוף אינן מן התורה וכו' ואיך אפשר לומר ולצדד דלא פליגי ורש"י במתני' ריש כל הבשר כתב וז"ל ומיפלג פליגי בה לקמן איכא למ"ד דאורייתא ואיכא למ"ד דרבנן והיינו ת"ק דס"ל דאורייתא דאי ר"י הגלילי הא ס"ל בפירוש דעוף שרי שאין לו חלב אם וכן כתבו התוס' שם דף קי"ג ד"ה בשר וז"ל ה"ה בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה וכו' והיינו מכח הך סוגיא דריש פרק כל הבשר ויותר תימה להרא"ש בסוף פרק כל הבשר שהחליט המאמר וכתב לדעת רב אלפס דלא פליגי ר"ע עם ת"ק מדפסק כוותיה דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ומה יענה לש"ס דריש פרק כל הבשר. ועלה על דעתי לומר דמ"ש הרא"ש כן הוא לקושטא דמילתא דרב אשי מפרש למתני' כר"ע אף אנו נאמר לדעתיה דרב אשי דלא פליגי ר"ע עם רבנן ולא נהירא דא"כ נאמר דבזה פליגי רב יוסף ורב אשי וגם כמה גמגומין. גם מה שהקשה עוד הרשב"א וז"ל ועוד דהא לא קי"ל דאיסור חל על איסור עכ"ל נראה דלא קשה דאין ה"נ דלהגאונים חלב ומתה באכילה לא לקי על בשר בחלב וכן פסק רבינו לקמן ה"ו יעו"ש משום דאין איסור חל על איסור ונשארו ג' קראי לבהמה טמאה חיה ועוף ועל כרחך לא קאמר בש"ס לר"ע חלב ומתה לא צריך קרא משום דס"ל דאיסור חל על איסור אלא משום דר"ע ממעט מחד גדי בהמה טמאה ואי ס"ל בעלמא אין איסור חל על איסור למה צריך למעוטי אלא ודאי ס"ל בעלמא איסור חל על איסור מדאצטריך קרא למעט בהמה טמאה אבל הגאונים פסקו אין איסור חל על איסור. עוד כתב הרב המגיד פסק כתירוץ דרב אשי וכו' והקשה הלח"מ ז"ל וזה לשונו וא"ת הא לא אצטריך תירוצא דרב אשי אלא לפרוקי קושיא דכמאן דלא כר"ע וכו' עד איך פסק כהך תירוצא דליתי אלא אליבא דרב יוסף וכו' יעו"ש ולענ"ד אחרי נשיקת ידיו ורגליו לק"מ דאה"נ דלס"ד דמקשה דדייק הא עוף אסור וכו' משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה כדדייק רב יוסף וכן כד דייק רב יוסף בסמוך ש"מ וכו' הוא לדחות תירוץ דרב אשי דלעיל וכמ"ש רש"י וכד תריץ בש"ס כולה חדא גזרה היא חזרה תירוץ דרב אשי למקומה דכולה ר"ע ולכן פסק רבינו כן ואין צריך בתירוץ בעקיפין. עוד כתב הרב המגיד וכשם שגזרו באיסור העלאה על השולחן וכו' וכתב הלח"מ וז"ל וקשה דמשמע מדברי הרה"מ דגזרו איסור העלאה וכו' דחיה ועוף וכו' אטו אכילה וכו' ובריש פרק כל הבשר לא משמע הכי וכו' עכ"ל וכן כתב רבינו בפירוש לקמן ה"כ יעו"ש והאמת דהכל אחד וכמ"ש הלח"מ.
והשוחט עוף וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד וז"ל ומשמע דת"ק אפי' מעורות בגידים שרי וכו' עכ"ל ונ"ל דבא למעט פירוש אחר דאפשר לפרש בברייתא וה"פ ומצא בה בצים גמורות דהיינו עם קליפתם כמו שנמכרים בשוק מותר וכו' הא לאו הכי אסור אפילו אינן מעורות בגידין ובא רבי יעקב ואמר אם היו מעורות בגידין אסורות הא אינן מעורות מותרות אפי' אינן גמורות וכן פי' בהגהות מיימוני וכן מצאתי אח"כ בשיטה מקובצת בשם י"מ יעו"ש ומה שקשה לפי"ז מסוגיית הש"ס עיין להפרי חדש סי' פ"ז גם אצלי היה תירוץ ומפני דוחקו לא העליתיהו בספר ולזה כתב הרה"מ ומשמע וכו'.
בד"א וכו'. אבל אם נער מתחילה ועד סוף וכו'. עיין מ"ש בלח"מ ולפירושו קשה מ"ש רבינו או כסה מתחילה ועד סוף ודוחק לומר דאגב נקטיה ועיין מ"ש הרב המגיד בסוף הלשון וז"ל וכנ"ל לדעת רבינו שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב בלבד וכו' וכן הסכים הרשב"א וז"ל הטור סי' צ"ב ופסק ה"ר אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב וכו' אבל בשאר איסורין אין צריך אלא ששים כדי כזית הראשון ואז אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת וכו' ואדוני אבי הרא"ש הסכים לדעת ה"ר אפרים עכ"ל וכתב מרן [הרא"ש] בסוף פ' גיד הנשה לא הכריע אלא הביא ב' הסברות אלא דכתב כמה מקומות דניחא פי' ה"ר אפרים ואי לא דסבר לה כוותיה לא היה מאריך וכו' ושכן משמע בתשובותיו וכו' ובסי' ק"ו הביא הטור דברי הרשב"א דהחתיכה עצמה אינה נתרת והקשה עליו וכו' יעו"ש. ומכל הכתוב תשובה מוצאת על מ"ש מרן החבי"ב בסי' ק"ו הגהות הטור אות ה' וז"ל ואע"פ שהרא"ש פ' גיד הנשה בסופו בכמה מקומות נראה דהחתיכה עצמה אסורה כמ"ש למעלה אפשר שלא כתב לדעתו אלא לדעת ר' אפרים וכו' וכן משמע ממ"ש אבל היא עצמה שנאסרה אסורה למ"ד אפשר לסוחטו אסור ומדקאמר למ"ד משמע דליה לא ס"ל עכ"ל והדברים תמוהים דהא העיד הטור דס"ל להרא"ש דהחתיכה מותרת וכן כתב בקיצור פסקי הרא"ש סוף פ' גיד הנשה ומרן כתב דהיינו משום דכמה מקומות כתב דניחא ליה והוא היכן מצא להפך ואי משום דכתב למ"ד וכו' וכמו כן הב"ח בסי' צ"ב ס"ק ח' יעו"ש כתב כן לסברת ר"ת דשקיל וטרי אליביה יעו"ש ולא קאי לשיטת ר' אפרים. גם מ"ש הב"ח ז"ל שם דהרא"ש ס"ל לדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה אסורה ממ"ש וא"א לפרד ממנה וכו' אינו הכרח דהכוונה הוא דאינו יכול ליפרד קודם התערובת דאי לאו הכי היאך מתבטל וגם אי כמו שהבין הוא היאך אתי ההלכך שכתב על דברים אלו אלא ודאי כמ"ש וגם בתוס' ליתי לדברים אלו בדברי ר' אפרים וכ"כ הלחם חמודות יעו"ש גם הרב החבי"ב כאן בלשון זה שאנו עסוקין הבין בעד הרא"ש לדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה מותרת ועוד אני מכריח בין להר' אפרים בין להרא"ש דס"ל דהחתיכה עצמה מותרת משום דאחת מהראיות שהביאו לה"ר אפרים הוא מההוא דיין נסך שנפל לבור וכו' והתם היין כולו שרי ואי החתיכה עצמה אסורה היאך שרי כולו ואין לומר דשאני התם דהוי לח בלח ואינו ניכר דא"כ מאי ראיה מייתי לר' אפרים אלא ודאי דלא שנא והכל שרי ודוק. והרא"ש ג"כ הביאה ונראה דהסכים כוותיה כמ"ש מרן והרב החבי"ב אנה מצא בהרא"ש היפך מזה גם מ"ש שדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה אסורה ועל הכל צ"ע ומלשון זה שאנו עסוקין קשה לי על מ"ש החבי"ב שם הגהת בית יוסף אות ב' וז"ל ויגיד עליו בשר שנתבשל בלא מליחה דבעינן ס' כנגד כולו וכו' ואעפ"כ החתיכה עצמה מותרת להרא"ש וכו' עכ"ל ומה ראיה היא זאת דשאני הכא שלא נאסר הבשר מעולם ולא שייך אפשר לסוחטו איסור כמו שהבין כן מדברי הרא"ש עצמו בהגהות הטור ודוק ובדברי הרא"ש שאנו עסוקים שכתב ועוד ניחא לפירושו הא דאמר פרק בתרא דע"ז עד היה מתיר גם החתיכה עצמה ובתוס' מבואר יותר עכ"ל דבריהם תמוהים דהא ר"י קאמר בשמעתין דף ק"ח אפשר לסוחטו אסור ומארי דשמעתין שם בע"ז הוא ר' יוחנן ואיך נוכל לדחות דיסבור אפשר לסוחטו מותר. ודרך אגב קשה לי אמה שכתב רש"י בסוגיין דף ק"ח ע"ב וחכ"א עד שתתן טעם קס"ד דאטיפה קיימי וכו' והוא מסקנת הש"ס בסמוך ועל הכל צ"ע.
קדרה וכו'. וכתב הרב המגיד וי"מ שהיו מקילין בבשר וכו' עכ"ל פי' בשאינו בן יומו דלא גזור אטו בן יומו כיון שכל אחד בפני עצמו התר ודוק. ועיין מ"ש הלח"מ דעפי"ז אין מקום לקושיתו ושוב ראיתי להריטב"א שהביא הי"מ אלו בפירוש כדכתיבנא.
הכחל אסור וכו'. חולין דף ק"ט יעו"ש הסוגייא וכתבו התוס' ד"ה הא איסורא איכא וא"ת לפירוש הקונטרס דילמא הא איסורא איכא לקדרה וכו' פירוש דבריהם דאף דרב קאי על מתני' ומתני' איירי בצלי מ"מ קשה להו דנימא דמתני' איירי בין לקדרה בין לצלי ומשום קדרה סיים מתני' אינו עובר הא איסורא איכא אבל לצלי גם איסורא ליכא ומתרצי דא"כ הו"ל למתני דאם לא קרעו מותר וממילא מוקמינן ליה לצלי דלקדרה א"א כיון דיוצא וחוזר ונבלע וכמ"ש רש"י וא"כ כחה דהתירא הו"ל למימר וק"ל. כתבו עוד בד"ה ההוא לקדרה ואינו ר"ל דסבר לגמרי כלישנא בתרא וכו' ועיין להרב חידושי הלכות דהוא ממש כלישנא בתרא וס"ל ללישנא בתרא דמתני' איירי לקדרה וכו' יעו"ש והקשו עליו דא"כ כד מותיב בש"ס ללישנא בתרא מברייתא דכחל וקאמר לישנא בתרא הוא וכו' אבל כחל לא בעי קריעה וכו' והיאך אפשר לומר דבקדרה לא בעי קריעה והא אפילו בקריעה אינו מועיל דהא יצא וחוזר ונבלע וכמ"ש רש"י בלישנא בתרא לקמן ד"ה והא קתני יעו"ש וי"ל דלא כתב כן החידושי הלכות אלא אח"כ דידעינן דברי רב נחמן ופי' דברייתא אליבא דר"נ אף אנן נמי נאמר דפי' דלישנא בתרא הוי הכי לקושטא דמילתא וכ"כ החידושי הלכות בסוף דבריו ודוק. באותו דיבור א"ל ר' אלעזר קרע לי ואנא איכול פי' קרע לי קריעה קצת ואנא איכול בקדרה בלא בשר וכו' אמר להו רב נחמן בשלו בקדרה בלא בשר וכו' עכ"ל הקשה הפרי חדש בי"ד סי' צ' דלפירושו קשה דלר"א הקשה לו פשיטא ולר"נ הקשה לו והאנן קורעו תנן ושניהם אמרו דבר אחד ונראה לענ"ד דלא כתבו כן התוס' אלא לקושטא דמילתא אבל לקס"ד דמקשה הבין דמ"ש ר"א קרע לי ואנא איכול ר"ל כדינו שתי וערב והיינו ודאי לקדרה בבשר דגם במתני' אמרו קורעו ופירושו שתי וערב ואמטו להכי מותיב ליה פשיטא וכו' אבל גבי מ"ש ר"נ זויקו לי כחלי והיינו בלא קריעה שתי וערב דהא היא שאלה לו למיכל בישרא בחלבא ואי קרעו שתי וערב ליכא בשרא בחלבא וגם זויקו משמע בלא קריעא ומסתמא משמע גם לקדרה בבשר דלא פירש ומשו"ה מותיב ליה ממתני' ויש הפרש גדול בין קרע (דרב) [דר"א] לזויקו דר"נ.
ואין משערין בו אלא כמות שהוא וכו'. וכתב הרב המגיד שמפרש בש"ס או אף במאי דנפק מיניה והקשה הרב ב"י בסי' צ' הביאו הלח"מ דאם כן מאי קשיא להו בש"ס מנא ידע הא אנו יכולין לידע כמה היה בשעה שנפל ע"כ פי' שקודם הנפילה אפשר למיקם עלה כמה היה לא כן לפי' רש"י דהבעיא היא דוקא במאי דנפק מיניה א"א לידע אלא באומדנא כמה יצא מהכחל ולא סמכינן האומד זה ולכן מותיב בש"ס כן ולפ"ז אין מקום לכל מ"ש הלח"מ על דברי מרן הב"י אלו. עוד כתב הב"י ז"ל שם שרבינו הוציא זה מההוא כזיתא דתרבא וכו' יעו"ש והקשה הלח"מ ממ"ש רבינו לקמן פט"ו הכ"ד שמשערין כמו דבלעה קדרה יעו"ש ומכח זה הסכים שדברי הרב המגיד עיקר יעו"ש ומן התימה עליו שהסכים כן והא איהו גופיה כתב שם כדי ליישב הסוגייאות ההיא דכזיתא דתרבא עם ההיא דר' חנינא כשהן משערין וכו' איכא דאמרי ואיכא דאמרי וכו' דגבי כזיתא דתרבא איירי שלא נודע האיסור וגבי הא דר"ח איירי שנודע האיסור וגם ההתר וכו' יעו"ש ואם כן מה מקום להקשות לפי' הרב ב"י מההיא דפרק ט"ו לעולם דמשערין כמ"ש ושאני התם דאיירי שנודע האיסור ומ"ש שם לתרץ ב' לענ"ד לא נהירא דכיון דגבי ההוא כזיתא אמרו סבר וכו' א"ל רבנן וכי דהתירה בלע דאיסורא לא בלע והודה רב אשי לרבנן היאך נפסוק להיפך וכן רש"י שסובר כן דפליגי פסק כרבנן דההוא כזיתא ולכן המחוור כתירוץ ראשון ואין להקשות דאילו שם בפ' ט"ו הכ"ד כתב כשמשערין בכל האיסורין וכו' משערין גם במה שבלעה הקדרה לפי אומד הדעת וכו' ואילו בריש פי"ז כתב קדרה של חרס שנתבשל בה בשר נבלה וכו' ואם בשל בה מין בשר התבשיל אסור ואמאי אסור הן אמת דבטעם לא מנכר מ"מ יאמדוהו באומד הדעת בששים כדכתב הכא דמשערינן מה שהיה בלוע בקדרה דשאני הכא דמתחלה נודע כמה היה בקדרה ונראה כמה חסר ומשו"ה משערינן בליעת הקדרה אבל שם דלא איירי בהכי א"א לשער בליעת הקדרה. והנה במה שפי' רש"י גבי ההיא איכא דאמרי ואיכא דאמרי במה שבלעה הקדרה עיין להר"ן שהגיה בדבריו יעו"ש ולענ"ד הכי מתפרשין דברי רש"י אם ראינוהו להתר כשנפל שם האיסור קודם שנתמעט ההתר ואנן משערינן אותו להתר לאחר שנתבשל לכמות שהוא שנפל שם האיסור וכו' ושוב ראיתי להרשב"א בחידושיו הבין כן בדברי רש"י.
במה דברים אמורים שנתבשלו שניהם יחד. עיין להלח"מ שהקשה דאמאי לא כתב בפ' ח' מהל' קרבן פסח שהוא חרס רותח והצריך עיון וי"ל דנרמז במ"ש רבינו שם דכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשיצלה אסורה הרי דס"ל דהחרס רותח דאי צוננת איך המרק והליחה נצלה בחרס אלא ודאי שהוא חם ומ"ש גם וכו' סתם סמך אהך וכתב הר"ן בפרק כל הבשר הביאו מרן ביו"ד סי' צ"א שהרא"ה פי' דכי אמרינן צונן לתוך חם אסור ובשר צונן שנפל לתוך חלב רותח אסור היינו נטילת מקום והביא ראיה מפ' כיצד צולין ודחה הר"ן דהתם בצלי אבל במבושל כולו אסור וכו' וקשה אמאי לא הכריח הר"ן לעצמו ממ"ש שם בש"ס לשמואל הכא נמי בחרס רותח ונמצא א"כ דחם בחם יטול את מקומו והא חם לתוך חם כלו אסור כמו שנראה מדברי רב ושמואל וכן הרא"ה לא כתב כן אלא בצונן בחם ולא בחם בחם וצ"ל בהכרח דמ"ש במתני' בחם בחם יטול אינו אלא בצלי וא"כ אידחיה לדברי הרא"ה גם ממ"ש בגמ' לקמן אלא לשמואל נתסר לגמרי משמע מכל וכל ולא נטילת מקום ושוב ראיתי להרא"ה גופיה בבדק הבית דף פ"ד דכתב דינו גם חם בחם יעו"ש ואם כן לא קשה מה שהקשיתי. גם מה שהקשיתי ממ"ש בש"ס לגמרי י"ל דפירוש הוא נטילת מקום לאפוקי כדי קליפה וכן נראה מדברי הרשב"א בתורת הבית שנדחק בתבת לגמרי אבל קשה למרן ב"י סי' ק"ה שלא ראה דברי הרא"ה אלו אלא דברי הר"ן לחוד וכתב דבחם לתוך חם לא אמרו קשה טובא.