הבא על אשה דרך זנות וכו'. אבל בספר המצוות מצות לא תעשה של"ו כתב הזהירנו מגלות ערות הבת עצמה וזה לא התבאר בפירוש בתורה וכו' ואמנם ממה שהזכיר בת הבן כ"ש בת עצמה עכ"ל נראה מדבריו לבתו מנשואתו נפקא ליה מק"ו ואין כן סוגיית הש"ס אלא לבתו מאנוסתו דלבתו מנשואתו כתוב בהדיא ערות אשה ובתה והרי בתו מאשתו בכלל בת אשתו יעו"ש בש"ס בכמה דוכתי מפורש בהדיא וכן רבינו כאן בס' היד פי' בתו מאנוסתו.

ואע"פ שלא נאמר בתורה וכו' עד ואסורה מן התורה. ועיין מש"כ מרן שהוא כאביי דגלוי מלתא בעלמא הוא דלא כרבא דמייתי לה בגזירה שוה וכמה דוכתי דפסק הכי כולם נקבצו באו בספרי תועפות ראם סדר תשא סוף סידרא ואף דכללא הוא הלכתא כרבא חוץ מיע"ל קג"ם שאני דין זה דסתם גמ' ס"ל הכי בכורות דף י"ד גבי אין עושין תמורה מ"ט אמר קרא וכו' השתא [רע] בטוב אמרת לא טוב ברע מבעיא והיינו כאביי ריש פ"ק דתמורה דף ט' ולא כרבא דקאמר ליה התם אין עונשין מן הדין ודריש התם בענין אחר יעו"ש ואמטו להכי פסק רבינו בכל דוכתא דפליג אביי עם רבא בפרט זה דגלוי מילתא הלכה כאביי ועיין למרן ריש הל' טומאת מת.